תשובות הרא"ם חלק ג מה

בעוד שהוא עסוק בה, וכבר כתבתי דהנתינה הי' בכוונה לא בטעות רק ששכח מה אמר לו רבו אבל הנתינה גופא הי' בכוונה שנתכוין ליתן (ודברי הח"מ בסימן ל"ז תמוהין וכבר השגתי עליו) גם מה שרצה לצרף דעת הב"י במחאת אחרים קשה בעיני איך נסמוך באיסור דאורייתא על סברא דחוי' מכל האחרונים וגם בב"י עצמו אינו מוכרח כ"כ ק"ו דגם בזה יש לחלק בין נדרים לגיטין אף לדעת הפ"י די"ל דשוב אינו יכול לפרש דא"ל מהדר קא הדר דלכך מחלק בין כ"ד קטן לגדול דבכ"ד קטן אמרינן מסתמא לפרש הא לא"ה אמרינן דהדר בי' ולכך ליכא חילוק דק בקדשים אבל בשאר דברים אין לחלק וא"כ ה"ה לענין מחאת אחרים גם בלא"ה איך אפשר להעיד עכשיו שהכל הי' בתוך כ"ד קטן דהרי לשיטת הפ"י. אף לענין לפרש לא מהני רק כ"ד קטן ואיך אפשר להעיד ע"ו עכשיו דתוך כ"ד קטן הוא ומן קטן וקצר מאד ומלתא דלא רמיא על אינש להעיד זה

ומ"ש בצד היתר ה' כיון שבוודאי שבדעתו הי' להשלים מלבד כי תלי תניא בדלא תני' דמנא ידעינן שדעתו הי' להשלים כאשר כתבתי למעלה דלא שייך כאן ע"ד ראשונה עושה מכמה טעמים וגם לא הי' כפול. אמנם בלא"ה מאי בכך שדעתו הי' להשלים כיון דבאמת נתן הגט ולא השלים ואין אחר מעשה כלום ק"ו כאן שי"ל דבמתכוין לא השלים

ומ"ש בצד היתר הששי דמותר לכהן משום הפקעת קידושין, אף אם הי' הדין כדבריו עכ"פ היתה אסורה לבעלה כהן משום דהדר החשש לדוכתי' שיאמרו יש גט לאח"מ ולא יתלו בהפקעת קידושין. אמנם מלבד כי הארכתי בתשובה הראשונה דאין לסמוך על אומדנא זו מכמה טעמים וקשה להעתיק שנית. אמנם אני רואה רומעכ"ת מסיק בעצמו דאין זו מספיק להתירה לכהן. אמנם אני תמה שקושיא זו שהקשה לשיטת הרמב"ם הנה הקשתי אותה בתשובה הראשונה ותירצתי בטיב טעם. אמנם ישוב מעכ"ת אינו מספיק כ"כ דלדידי' לפי האמת אין כאן הפקעת קידושין כלל דכיון דתקנו רבנן דאף אם עמד אינו חוזר בלא תנאי ממילא ודאי גם דעת הש"מ כל שלא התנה גמר ומגרש בלא תנאי, והו תירוץ מעכ"ת. ולפ"ז לא הי' מקשה הגמרא מידי מי איכא מידי וכו' ולא צריך לשנויא דהפקיעו הקדושין ת"ל דכיון דכך תיקנו חכמים ממילא גם דעת הש"מ כן הוא כאשר באמת לדעת רומעכ"ת אליבא דמסקנא. ועוד דאכתי תקשה מה שהקשיתי בתשובה הראשונה דהרי רבא הוא מרא דשמעתא דכל התנאים פוסלים בגט וא"כ מאי קאמר רבא לית לי' דרב הונא והפקיעו הקדושין ת"ל דבלאו הכי גט שכ"מ פסול אף במת מטעם ברירה אא"כ נתן בפירוש אף אם יעמוד. אמנם הישוב הברור מ"ש דאין אומדן השכ"מ ענין לתנאי כלל רק דאנו אומרים דמעולם לא עלה על לבו הצד האחר וכמו שהארכתי בתשובה הראשונה. ובזה מיושב ג"כ מה שיש להקשות על הרמב"ם דס"ל דאיילונית אומדנא דמוכח, וא"כ בלא טעמא דקלקולא צריכין אנו לומר לו גמור בלבך שאתה מגרש לגמרי דאי לאו הכי הגט פסול משום תנאי ואומדנא. אמנם לפמ"ש אתי שפיר דכבר כתבתי דדעת הרמב"ם ודעת המלחמות דמעולם לא עלה על לבו שיש לה רפואה וכמ"ש בתשובתי הראשונה והבאתי דברי מהרי"ט. ולא אוכל להבין מה שסיים מעכ"ת ובנ"ד הרי נאמן לומר שבטעות הפיל הגט לידה ולא ידענא אהייא קאי וכוונתו נעלמה ממני, סוף דבר איני רואה שום צד להקל והצד הו' לא מצאתי בהעתק

ובדברי הרמב"ם שכתב בגט שכיב מרע אם מתי יהא גט ותמהו עליו כל הראשונים והאחרונים דקשי' ממ"נ אי מיירי מעכשיו א"כ לשיטתו לא בעינן ת"כ ואי בלא מעכשיו הו"ל גט לאחר מיתה וגם משמעו' לשונו מיירי בלא מעכשיו וגם הה"מ והלח"מ וכל נושאי כליו דחקו מאד לפרש. ולענ"ד מקום הניחו לי להתגדר ואבאר בקיצור דהנה מהרי"ט בחלק ראשון סימן מ"ח הכריח דהרי גיטך אם תתני מאתים זוז תולה תנאי בנתינה דאם לא תתן מאתים זוז לא תהי' הנתינה לשם גט וגרושין והנה ברור באומר אם לא תתן לא יהא גט אינו תולה בנתינה זולת בגופו של גט כמו שכתב דבאומר לא יהא גט בטל גופו של גט וכ"כ הגאון חכם יצחק בכ' דוד בספר דברי אמת והנה ס"ל לרמב"ם כל שבטל גופו של גט שוב אינו חוור ומגרש והנה באומר הרי זה גיטך אם תתני לי מאתים שתולה התנאי בנתינה ע"כ צ"ל דכונתו שהנתינה יהי' תלוי ויהי' הגט בידה בתורת פקדון וכאשר תתן מאתים זוז או יהי' אצלה בתורת גט ותתגרש בו ולכך בעינן שיהי' הגט קיים וברשותה בשעת קיום התנאי אמנם אם אומר אם תתני יהא גט ואם לא תתני לא יהי' גט שתלה בביטול גופו של גט א"א לומר הכונה כשתתן מאתים אז יהי' הגט גט ועד שלא תתן מאתים זוז והי' הגט בטל ויבטל גופו של גט עד שתתן מאתים זוז וכשאתן יחזור הגט להיות גט דהרי כיון שנתבטל שוב אין יכול לגרש אע"כ דכונתו שיהא הגט מעכשיו וה"ק אם תתן מאתים זוז ישאר הגט בכחו כמו שהוא עכשיו ואם לא תתן יתבטל הגט וא"כ אף בלא אמר מעכשיו ממילא הוי מעכשיו ועדיף מע"מ דהוי כמעכשיו דהרי הוא אומר בפירוש שאם תתן ישאר הגט בכוחו ועל הנתינה לא אתני כלל ודוק ולפיו לא קשה מידי ממתניתין דהרי זה גיטך אם מתי דהוה גט לאחר מיתה דהתם הרי זה גיטך קאמר שתלה התנאי בנתינה וא"כ איכא למימר דהנתינה לא יהא לשם גרושין רק לאחר מיתה אבל באומר לא יהא גט שתלה בביטול גופו של גט ע"כ הכוונה להיפך שאם לא ימות יתבטל או למפרע ואם ימות לא יתבטל וכ"ש לפי מה שאמרו בגמ' דאם מתי שני לשונות משמע ודוק והרמב"ם הוציא וה מדברי שמואל עצמו שלא הזכיר מעכשיו ודוק ולפ"ז יש לתרץ ג"כ מה שהקשה כיון דע"כ הוי מעכשיו א"כ לא בעינן ת"כ דהנה הראב"ד הביאו הרשב"א והרא"ש והה"מ נתן טעם הא דבמעכשיו לא בעינן ת"כ משום כיון דעכשיו חל המעשה ומתנה עליו כי קא חאיל המעשה בתנאה קא חאיל וכבר כתבתי בזה במקום אחר דקשיא לכאורה במה שסיים אבל בתנאי דאם דהתנאי בא לבטל המעשה שהוא עושה עכשיו ובא לעקור המעשה לכך צריך כפילא דלכאורה עיקר החילוק בין תנאי מעכשיו לתנאי דבאם הוא בהן שעוקר שלא יחול עכשיו דהלאו משוה בתנאי דמעכשיו כמו בתנאי דאם, ואם כן מה מועיל כפילת הלאו להן וכתבתי דאף דאינו מועיל מ"מ צריך חיזוק יותר והנה לפ"ז לענ"ד אני רואה הדברים ק"ו אם הלאו בא לבטל המעשה שלעבר ולא שייך לומר דקא חאיל בתנאה דהרי קודם התנאי כבר חאיל ועכשיו בא הלאו לעוקרו כ"ש דבעינן שיאמר בפירוש (ובודאי אלו הי' התנאי קודם הכתיבה הי' שייך לומר בתנאה קא תאיל אבל קודם הכתיבה אין להזכיר תנאי ואחר הכתיבה בא לבטל מעשה של כבר ולכך צריך להתנות בפירוש) וא"כ לפ"ז במבטל גופא של גט הרי הוא מבטל מעשה העבר ולא שייך בתנאה קא חאיל ולכך בעינן תנאי כפול שיאמר הלאו וביטול הגט בפירוש וא"ל דא"כ אמאי סבירא לי' לרבא דגילוי דעת בגיטא מהני כבר כתב הרשב"א בקידושין דגילוי דעת עדיף מתנאי שאינו כפול ודוק היטב: