תשובות הרא"ם חלק ג לט

דגם הרמב"ם ס"ל דבחדא לריעותא לא חיישינן

אמנם מהרא"ש בתשובה נראה דגם זה לא ידענו אם כוונת אותן דשלחו מתם זה יצחק ר"ג אם לאו ולא הזכירו כלל שם קורטבא רק דשלחו מתם יצחק ר"ג מת וגם לא ס"ל הסברא כיון דשלחו לכאן מסתמא כונתם על אותו שאנו מכירין אותו והוא מכאן וכבר עמדו ע"ז כל האחרונים בתשובותיהם וגם הח"מ והט"ו יעו"ש בדבריהם והח"מ רצה לתקן דברי הרא"ש דס"ל אע"ג דיש בודאי כמה יוב"ש בעולם אפ"ה מקרי לא הוחזק דאין זה ודאי דמי ששמו כך הלך ג"כ לאספמיא ולכך מותר אף בשיירות מצויות ולשון זה תמוה דא"כ אף בהוחזקו שנים בעיר אחר ושיירות מצויות לאספמיא וידענו שאחד הלך לשם והשני לא ידענו להיכן הלך הוי ג"כ לא הוחזק וזה תימא גדול דהרי בגט כה"ג ודאי חיישינן. ועוד דא"כ צ"ל דהוחזק היינו שהוחזקו שנים הולכין לאספמיא וא"כ אין חילוק בין שיירות חנויות אם לאו (ואפשר דוה כונת זקיני ובאמת גם דבריו תמוהין כאשר כתבתי במקום אחר) אמנם אח"כ כתב החלקת מחוקק לשון אחר דלא חיישינן שמא אחר גם כן הלך תאחר דלא הוחזק שנים הולכין ויש לפרש דאין הכונה שנים הולכין בדרך זה דוקא רק שלא הוחזק שנים הולכין ואיכא למימר שיוב"ש אחר הוא בביתו ולא הלך בדרך כלל ולא נעלם וזה מקרי לא הוחזק ולא חיישינן אף בשיירות מצויות דאמרינן שהשני לא הלך בדרך כלל, (וגם זה תימא דבגט כה"ג חיישינן והוי שיירות מצויות והוחזקו אע"ג דהתם עדיף טפי כמ"ש הרא"ש גופי' בתשובה שם) אמנם לפ"ז הי' נראה לשיטתו דאף בלא ידענו שנה הלך לאספמיא רק שידענו שהלך לדרך הוי ג"כ לא הוחזק כיון שלא הוחזק שגם השני הלך לדרך, ובאמת קשה הדבר לאומרו וגם בח"מ גופא משמע דבעינן שידוע לנו שהלך לאותו מקום שמעידין שמת וצ"ל דהח"מ תרתי בעי שאחד ידענו שהלך לאספמיא והשני לא הוחזק לנו אם הלך לדרך כלל ואפשר שהוא בביתו ואז מקרי לא הוחזק ואם חסר חד מהני תרתי מקרי הוחזק ועדיין קשה מגט) ולפ"ז יש מקום ליישב דברי הח"צ ממה שהקשתי למעלה די"ל דס"ל כפירוש הח"מ בדעת הרא"ש ולפ"ז גם בסי' בינוני הר כיוב"ש דהרי גם ביוב"ש מיירי שלא הזכירו שם עירו ואיכא טובא בעולם והא דאין מתירין בסי' בינוני היינו כשלא ידוע לנו שהלך בדרך זה אבל אם ידוע לנו שזה הלך בדרך זה ואמר לא ידענו אם הלך כלל מקרי' לא הוחזק ובאמת יש להתיר ע"פ סי' בינוני לכל חד כדאית לי' לענין שיירות מצויות ולפ"ז יש עוד צד להקל בנ"ד כיון שידענו שהנהרג הלך בדרך זה וסי' בינוני הוי כלא הוחזק וא"כ יש להקל לשיטת רש"י ותוס' והרא"ש והרמב"ם, אמנם מלבד שכל האחרונים כתבו דלא קי"ל כהרא"ש בתשובה זו וגם מדברי הראשונים נראה דלא פירשו כן עובדא דיצחק ר"ג מלבד זה דברי הח"מ ופירושו תמוה חדא דהמעיין ומדקדק דהך טעמא דתלינן דהשני לא הלך בדרך זה אין זה ענין להוחזק ואין ספק הליכה ענין להוחזק רק לשיירות מצויות וכיון שמודה שכל שלא ידענו אם זה המת הלך לאספמיא אף שידענו שהלך בדרך והשני לא ידענו אם הלך כלל לדרך ואולי הוא בביתו אפ"ה חיישינן שמא הלך ג"כ ממילא מה יועיל לנו אם אנו יודעין שהלך לאספמיא כיון שהשיירות מצויות ממילא יש לחוש שמא הלך גם השני לשם, והיותר תימא דהרי שיטת הרא"ש הוא ג"כ דפלוגתא זו תליא בפלוגתא דרבה ור' זירא בגט ובגט בודאי כל שהוחזקו אף שלא ידענו אם כתב השני גט כלל ומכ"ש שלא הלך לכאן אפ"ה מקרי הוחזק ואין לחלק בין גט למיתה, אף דהרא"ש כתב דהרי"ף חילק בין גט למיתה מלבד דלאו מדינא דגמרא כתב כן דבגמרא מדמי להו להדדי רק דהרי"ף הכריע כן מדעתא דנפשי'. ועוד דלא כתב כן רק לענין הלכתא אבל לא לענין פירושא דהוחזק ואדרבא הרא"ש כתב דהכא עדיף טפי ועוד תימא דהרי הרא"ש הביא ראי' מהרמב"ם אמרו לי ב"ד וכו' וברמב"ם לא הוזכר כלל שידוע שהלך למקום ואיך השמיט העיקר שהדין תלוי בו (ועיין בתשובתי להרב מפדקאמין שם מבואר יותר), נחזור לענינינו דשורש הדבר דהתוס' והרא"ש ס"ל דבלא הוחזק ושיירות מצויות לא חיישינן בעגונה ונראה בפשיטות דה"ה בהוחזקו אין שיירות מצויות ועיין בתשובה שכתבתי לק"ק זאלשין, ואין להביא ראי' דרבא חייש בהוחזק ולא שכיח מהא דרבא חייש גבי ענן בר חייא לגמלא פרחא ולכאו' הוא חשש יותר רחוק מאין שיירות מצויות כי מלבד מה שהארכנו בתשובה דלפי מה שכתב ר"ת לקמן דהתם חיישינן לקילקולא אין משם ראי' אמנם כעת נלע"ד דבלא"ה אין משם ראי' דהנה הרשב"א בגיטין כתב דעיקר החילוק בין שיירות מצויות או לא היא משום דבשיירות מצויות הוי נפילה דרבים ולכך ס"ל דהוחזקו גרע משיירות מצויות דאפילו המחמיר בשיירות מצויות מקיל בהוחזק ובלי ספק דשיטת התוס' והרא"ש אינו כן, ועוד יש לפרש דבשיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו חיישינן בסוף העולם אולי הוחזק שם משא"כ כשאין שיי"מ, וכ"נ בריטב"א. אמנם לשיטה זו צ"ל למאן דמיקל בחדא לטיבותא דהיינו אף בהוחזק לא חיישי' אא"כ בשיי"מ היינו בהוחזק במקום רחוק אז בעינן מאותו מקום שיי"מ לכאן אבל בהוחזק במקום קרוב א"צ לשיירו' ודוק אמנם שיטת הרא"ש ע"כ אינו כן דהרי כתבתי מלשונו למעלה, דיותר יש לחוש לאותו המצוי בעיר כו' מוכח דאפי' באותו עיר עצמה יש לחלק בין שיירו' מצויו' וכמש"ל דיש חילוק בין היכא דמזבני כיתנא להיכא דתרו כיתנא ועוד דכבר כתבתי דלדעת הרא"ש כל שלא הוחזק לנו עוד יוב"ש אין אנו חוששין שמא יש עוד א' בסוף העולם ומקרי לא הוחזק בכל העולם וא"כ אין חילוק בין שיירות מצויות דחיישי' למקום רחוק לבין אין שיירו' מצויות דלא חיישינן רק למקום קרוב דאם חיישינן שמא יש א' בסוף העולם ה"נ י"ל שמא יש א' במקום קרוב אע"כ ברור דלשיטתו עיקר החילוק דבשיירו' מצויו' כיון שיש לבנ"א עסק לעבור דרך שם לכך חוששין שתא גם זה עבר דרך שם אבל באין שיי"מ כיון שאין לבנ"א עסק לעבור דרך שם לכך אין חוששין גם בהוחזק כמו דלא חיישינן אף באותו עיר שמא עבר היכא דתרו כיתנא. ולפ"ז אם ראינו שעבר אדם שם שוב אין חילוק בין אם שכיח שיירות או לא. וזה סיוע גדולה למה שפי' הפ"י בגיטין לדעת הטור (ועיין בריטב"א בב"מ מ"ש בשם רבינו יצחק בר אבא מארי והבאתיו למעלה) וא כ לפ"ז אין ראי' כלל מענן בר חייא דודאי היכא דשיי"מ כיון שיש לבני אדם עסק שם חיישינן שמא גם הוא הי' לו עסק שם והלך לשם אף בגמלא פרחא משא"כ כשאין שיי"מ ואין לבני אדם עסק לשם דלא חיישינן כלל שמא הלך לשם ודוק. והנה זה כמה שנים הקשיתי לשאול על דעת הרא"ש בשיטתו שכ' דהרי"ף הקיל בעגונה בהוחזק ואין שיירות מצויות ובגיטין החמיר. ועיין בתשובתי שכתבתי לק"ק זאלשין: נחזור לענינו דעכ"פ הדבר ברור לשיטת התוספ' והרא"ש והרמב"ם דבהוחזק ולא שכיחי לא חיישינן. וכ"ה שיטת רש"י ונראה לכאו' דבין לפמ"ש ובין לפמ"ש הח"מ בדעת הרא"ש אם באו עדים ואמרו איש א' הלך מקורטבא לאספמיא ומת בדרך במקום שאין שיירות מצויות וידענו שא' הלך לאותו מקום שאין שיי"מ דמאי בכך שלא הזכירו בשמו דהרי אפי' בהוחזק ואין שיירות מצויות לא חיישינן וכלום חלקנו לשיטת התוס' והרא"ש ואפי' לשיטת הרשב"א דמחלק בין נפילה דרבים ע"כ מוכרח דאין לחלק לרבה דהרי כתב שכל