תשובות הרא"ם חלק ג לד

שנלע"ד לצדד להקל בנ"ד כיון דבאמת הי' מסביבות ק"ק ברא"ד וכבר כתב הת"ה מאשכנז לליטא לא מקרי שיירות מצויות וא"כ אף אנן נימא דאף דבווארשי הוי שיירות מצויות מ"מ מעיירות קטנים סביבות ק"ק בראד אין שיירות מצויות לווארשא שאין להם עסק כ"כ בווארשא, וא"כ לשיטת התוס' והרא"ש כל שאין שיירות מצויות אף בהוחזקו לא חיישינן, וכבר הארכתי בתשובה להשיג על הח"מ שכתב להחמיר בהוחזק ואין שיירות מצויות, אמנם לשיטת הרמב"ן והרשב"א דס"ל בחדא לריעותא חיישינן נראה שהוא מדרבנן, ואף אם נימא דלדבריהם הוא דאורייתא אעפ"כ יש לסמוך על דימוי החתימות אם הם באופן שכתבתי למעלה ובאם לא נוכל לעמוד גם ע"ז נלע"ד להכריז בעיירות קטנות סביבות ק"ק בראד אם לא הוחזק אברהם בן יצחק נאבד זה כמה שנים. ומ"ש מעכ"ת שהבדיק' קשה מכמה שנים היינו היכ' שצריך חיפוש כעובדא דתוספתא דלא נזכר שמו ושם אביו אבל בנ"ד דנזכר שמו ושם אביו וא"צ בדיקה רק אם הוחזק די כל שמכריזין בבתי כנסיות אם לא הוחזק אברהם בן יצחק נאבד

סימן יג

תשובה להרב הגדול מו"ה חיים לאנדא רב דק"ק פאדקאמין היושב בק"ק בראד על השאלה מק"ק ווישעגראד

הנה הב"ד לא בחנו דבריהם אם השריטה והגבשושית בראש ההרוג הוא סימן שהי' לו כן בחייו או שמחמת הכאה מהרוצח נעשו לו סימנים אלו, וגם לא כתבו אם הוכרו הבגדים בט"ע, כי לענ"ד אין כאן שום סי' מובהק ואם הי' בבגדים ט"ע וא' מסימנים הנ"ל הי' לההרוג בחייו הוי סימן בינוני ובאנו לנידון של הגאון ח"צ שרוצה להקל מטעם דזה מיקרי שאלה דיחיד ולא הוחזק ולא חיישינן אפי' באיסור. והנה באמת המעיין בגוף הסוגיא יראה מהסוגיא עצמה דהדברים מראין להיפך, דמה שכתב דאפי' אביי מחלק בין נפילה דיחיד לרבים וה"ה לשאלה. והלה בסוגיא מבואר דאביי חייש אף לנפילה דיחיד אי לאו דטעמא דמיזהר זהיר ואף דאכתי עכ"פ מחלק אביי בין דיחיד לרבים היכא דמיזהר זהיר מ"מ הא חזינן דאף בפקדון אי לאו דשמי' כשמי' הוי חייש לדיחיד, וכן במסירה אי הוי נקנית במסירה הוי חייש אף לדיחיד, וא"כ מנא לי' להחכם צבי לדמות שאלה לנפילה דמזהר זהיר שמא יש לדמותו לפקדון ומסירה ואף דאכתי יש להביא ראי' מרבא גופי' דס"ל עכ"פ דלפקדון ומסירה לא חיישינן באיסור היכא דלא הוחזקו ק"ו בממון דלא חיישינן בהוחזקו דאכתי י"ל דילמא חשש שאלה גריעי מנייהו ואולי הח"צ מסברא דנפשי' פשיטא לי' דחששא דשאלה גרוע טובא מנייהו דהרי רוב הפוסקים ס"ל דלא חיישינן לשאלה כלל אפי' לדרבים ועדיף מהוחזקו ולכך ממילא יש לנו לומר דעכ"פ לדיחיד כ"ע מודה כיון דחזינן דיש חילוק בין דיחיד לדרבים אמנם עיקר הדין שהמציא לומר דסי' בינוני הוי לא הוחזק כיצחק ריש גלותא דס"ל לרבא כיון דלא הוחזק לא חיישינן ולכך עביד ק"ו מהוחזק דיחיד בממון על לא הוחזק באיסור, ולענ"ד הוא תימה גדולה דמה ענין יצחק ריש גלותא דשם לא היה שום חשש רק על קורטבי דאולי יש עוד יצחק ר"ג בקורטבא ולכך ס"ל לרבא כל שלא הוחזק לא חיישינן ומקרי שפיר לא הוחזק אבל בסי' בינוני דחיישינן לכל העולם מחמת שאינו סימן מובהק י"ל דהוי כהוחזק דיש עוד בעולם כמה ב"א שיש להם סי' כזה ואפי' ביצחק ר"ג גופי' אלו הוי חיישינן לכל העולם ודאי גם רבא מודה דחיישינן כמ"ש הח"מ על תשובות הרא"ש דהרי אנן ס"ל דלא סגי בלא שם עירו ודוקא באותו עיר לא חיישינן ליוסף ב"ש אחר, ועוד דאף באותו עיר יש לחלק בין יוב"ש לסי' בינוני משום דביוב"ש אילו הי' עוד אחר בעיר הי' ידוע לנו ולכך בלא הוחזק לא חיישינן וכמבואר ברמב"ן בגיטין ובב"ש סי' קכ"ח ובתשובות מהרי"ק משא"כ בסי' מוצנע בינוני די"ל דגם באותו עיר יש עוד אחר ואינו ידוע לנו, ועוד קשיא היאך אפשר לומר דסימן בינוני הוי כלא הוחזק כמו יצחק ר"ג א"כ אמאי אין סומכין ומתירין על סימן בינוני דהרי ביצחק ר"ג כיון דלא הוחזק אף דשכיחי שיירות לא חיישינן, וגם מה שהקשה הח"צ אנפשי' מקושיית הגמ' ממצאו קשור בכיס קשה טובא ומה שישבו אינו מספיק דמנ"ל להמקשן להקשות ואדרבא בכל הסוגיא משמע דגט ואבידה שוין דהרי עיקר האיבעיא אי סימנין דאורייתא קאמר נ"מ לאהדורי גט אשה (ועוד קשיא טובא ממ"ש התוס' בספ"ק דב"מ דבמצא בחפיסה ניחוש לשאלה והתם הוא שאלה דיחיד מלוה למלוה או הוחזקו ודוק) ובאמת צריך אני לבאר קצת הנלע"ד בסוגיא זו כי הוא צורך גדול לנ"ד, והנה יש לעיין דקאמר נ"מ לאהדורי גט אשה ולכאורה קשה מספ"ק דקאמר היכא יליף מר איסורא מממונא ומצאתי בהגהות מרדכי שעמד ע"ז אבל תירוצו אינו מובן, גם מצאתי להגאון פ"י שעמד ע"ז ויש לנו קצת לעיין בדבריו ואין כאן מקום להאריך, אמנם הנלע"ד לכאורה בישוב הדברים בפשיטות דודאי אם נאמר סימנים דאורייתא והתורה סמכה עלי' כעדים אין לחלק בין ממון לאיסור מדאורייתא ועוד הרי לא חילקה תורה וכתבה לכל אבדת אחיך ואף גט בכלל, וא"ל דילמא מדרבנן החמירו באיסור ז"א דכיון דמדאורייתא מחזירין אילו גזרו רבנן באיסור שלא להחזיר הי' שנויי' באיזה מקום במשנה או בברייתא ולא לישתמיט שום מקום להשמיענו גזירת חכמים בזה כיון דמדאורייתא מחזירין אלא ודאי דליכא גזירת חכמים כלל דכיון שלא מצינו בשום מקום שגזרו מהיכי תיתי נימא שגזרו ועבדי תקנתא. אמנם מה שמקשה הגמ' בספ"ק היאך יליף מר איסורא מממונא הכוונה להיפך דלמא מדאורייתא אין מחזירין כלל בשיירות מצויות אף בלא הוחזקו רק באבידה מחזירין משום דעבדי רבנן תקנתא כמו בסימנים אי סימנים דרבנן אפ"ה עבדו תקנתא באבדה וכמ"ש התוס' והרא"ש לענין שאלה וזה נלע"ד פשוט אף שהפ"י כתב כאן ובגיטין דמעובדא דנאני בר חבו מוכח דאף בהוחזקו ובשיירות מצוייות הוא רק מדרבנן לפמ"ש אינו מוכרח כלל דאדרבא ברמב"ם מוכח דאך בהוחזקו לחוד היא ספק מגורשת. ועוד נ"ל אף לפי דבריו אין ראיה משטרי דנאני בר חבו רק מעובדא דיצחק ריש גלותא משמע שם שיטת רש"י ותוספות דבממון כה"ג שהלך מקורטבא לאספמיא ושם אבד השט"ח לא חיישינן שמא גם אחר הלך לשם ואבד השט"ח אף בהוחזק משא"כ בהוחזקו בעיר אחת ונאבד באותו עיר לדעתי קשה לומר דלא חיישינן אפילו בהוחזק ואף אם נודה לו גם בזה מ"מ נראה דהאבעיא קאי היכא דלא ידענו מנפילה כלל והוחזקו ובזה מיבעיא לן אי מחזירין בסי' בינוני ובזה נדחה מה שהקשה הפ"י וז"ל אבל יש להקשות לאידך גיסא וכו' ודוק. נחזור לענינינו ויש להוסיף נופך דהנה פלוגתא דרבה ור' זירא אי מהדרינן גיטא בשיירות מצויות ולא הוחזקו או להיפך מבואר בגמ' דלא תלי מידי בסימנין דרבנן או דאורייתא דאפי' למאן דאמר סימנים דאורייתא למאן דמחמיר