תשובות הרא"ם חלק ג לג

כמותו י"ב, החכם ומופלג בדורו ה"ה הרב המאור הגדול המפורסם בתורה וביראה מו"ה סענדר רב דק"ק זבארז. ואני לבדי ראיתי מראה יד השלוחים אלי במכתב י"ק תשובתו הרמה בהסכמת הרבנים המופלגים מ"צ דק"ק הנ"ל ועיינתי בתשו' חכם הנ"ל ונראין דבריו, ולדעתי יפה דן ויפה הוראתו וסברותיו ישרות ונכוחים ומיוסדים על קוטבי סברות רבותינו גדולי האחרונים ז"ל. הגם שעיינתי בזה זמן מועט אמנם לית דין צריך בשש דעובדא דא בענין האשה הנ"ל קילא מכל דיני המבוארים בקונטרסים כאשר נודע ע"פ גביות עדות כידוע שבעל האשה הנ"ל היה מוטל ביער מוכה בפצעים מכת רצח שאין לאל ידו לנענע שום אבר מגופו נאבד כזה ודאי קיל ממים שאין להם סוף שאיסורי' רק מד"ס ואף מי שירצה לחלוק על המבי"ט מודה בנידון זה, נמצא אפילו אי ניחוש לכל הספיקות שנזכרו בתשובה זו דלא כרבותינו המקילין אינו אלא ספיקא דרבנן, ואיתתא דא שריא בלבד שיסכים א' מגדולי חכמי הזמן בדבר היתרא דא: הכ"ד הק' אברהם חופ"ק בוזנאב

היות ראיתי קשה הטלטול על האשה הנ"ל לחזור בעיירות על פתחא דבי מדרשא לבקש לה עזר וצירוף להתירה לזאת דעתי מסכמת להתירה לשוק באופן שיסכימו עוד שני תלמידי חכמים מחכמי עירנו ויבואו עה"ח אז תהי' האשה העצובה נתרת מכבלי העיגון ותהוי רשאי להתנסבא לכל גבר דיתצביין: הכ"ד הק' אלכסנדר סענדר מרגליות חופ"ק זבארז ואגפי'

להיות שתשובת הרב הגאון הגדול רב דקהלתנו יצ"ו ובהסכמת הרב המאה"ג המפורסם רב דק"ק בוזנאב בודאי דבריהם א"צ חיזוק. אך שהרב הגאון המפורסם רב דקהלתנו לגודל ענוותנותו הרכין ראשו שיסכימו שני לומדים מקהלתנו יצ"ו. בכן אנחנו ח"מ שקלנו בפלס ומאזני צדק תשובה הנ"ל. וראה ראינו שאין בהם נפתל ועקש. ובאנו עה"ח להיות סניף להרבנים הנ"ל. ואיתתא דא שריא לעלמא. ולראי' חתמנו היום יום א' ה' מרחשון תקל"ו: נאום משה בהמנוח היה מו' יוסף ונאום שמואל בהמנוח מוהר"ר יעקב ז"ל

סימן יב

ב"ה

לק"ק ברא"ד לב"א ר' זלמן

מה שהארכת בכונת הריב"ש נגד דברי הגאון מו"ה יעקב בתשוב' גאוני בתראי נראה דאשתמטתי' דברי הרמב"ן בגיטין החדשים כי כן מבואר שם בשם הראב"ד דאותו עיר א"צ בדיקה אם אינן מוחזקין ובענן הי' מוחזקים אמנם הרמב"ן הוסיף דנהרדעי ודאי צריך בדיקה שהרי משם בא והי' נלע"ד לפרש דס"ל דמיירי שלא הי' ידוע כלל אם אותו ענן שבאמת הגט שלו הי' בסורא ולכך אע"ג דאין שיירות מצויות אכתי מנא ידעינן דאותו ענן הלך לשם דלמא האחר הלך לשם וכיון דס"ל דבשיירות מצויות ולא הוחזקו חיישינן ה"נ באין שיירות מצויות ולא ידעינן אם זה הלך חיישינן וודאי חיישינן אף בלא הוחזקו וצריך בדיקה ודברים אלו ברורים, והרשב"א שכתב כלשון הראב"ד דמיירי בהוחזקו צ"ל דס"ל שהי' ידוע לנו שאותו ענן הי' בסורא אבל לשון הנ"י מגומגם קצת שסיים דלמא הוי מחגרא משמע שלא הי' ידוע אם הלך לשם אותו ענן המגרש ואפ"ה כתב דמיירי בהוחזקו וגם לשון הרמב"ן במלחמות לכאורה צ"ע דנראה מלשונו דמיירי בידוע שהלך לשם המגרש ואפ"ה חיישינן אף בלא הוחזקו שמא גם השני הלך לשם שהרי לא הזכיר תחלה שהי' מוחזקים, ואפשר דגם הוא ס"ל דמיירי שלא הי' ידוע אם הלך לשם ומה שסיים בדברי רבא כיון שהאחר נהרדעי בא לשם חוששין אף לזה שהי' בנהרדעי באותו יום אין במה שכתב לשון אף שהשני ידוע שהלך לשם רק ה"ק כיון שע"כ אחד הלך לשם חוששין אף לזה אע"ג שהי' באותו יום בנהרדעי, אמנם אף לשיטת הראב"ד אין ראי' לדברי הגאון מ"ו יעקב מלבד דיפה כתבת דבנהרדעי גושא לא הי' צריך בדיקה מלבד זה נראה דמשמע להו דרבנן שבכל עיר מסורא עד נהרדעי בדקו ולא משמע שבדקו אם הוחזק דזה לא צריך בדיקה ודוק

ומה שפלפל מעכ"ת כענין דימוי החתימות והביא קושית הט"ו על הרמב"ן דמשמע דסומכין על הדימוי בדאורייתא אני בעניי איני רואה שום קושיא דהרי ע"א נאמן באיסורין דחזקה אין אדם חוטא ולא לו ולשיטת הרמב"ן אף באתחזק איסורא וא"כ אם נימא דאין זה חתימות חמיו ע"כ שאדם אחד זייף חתימות חמיו וכתב בשביל חמיו כדי להטעותו ואפילו למאן דס"ל דבאתחזק איסורא אין ע"א נאמן אכתי בדימוי החתימות אין החשש משום זיוף משא"כ בזייף לדמות החתימה לא חיישינן משא"כ בממון דבעינן עדים וגם חיישינן דלמא אתרתי חתימה כחתימה אמנם מה שרצה מעכ"ת לפרש דט"ע לא מקרי אא"כ שראו מתחלה אותו חתימה עצמה ומכירין אותה בט"ע שהיא היא לא נהירא כלל ובלי ספק כי הדברים כפשטן דודאי אם הם תולים הרבה בחתימות העדים והם מכירין בט"ע החתימות ובין אם אין מכירין החתימות רק מחמת שמדמין עכשיו חתימה לחתימה יש חילוק גדול דהרי עכ"פ בעדים עצמן אם מכירין בט"ע מהני אף אם אין זוכרין אם חתמו ואני תמה עליך על שרצית להוציא הדבר מפשוטו וכתבת בעצמך שהוא נגד משמעות הר"ן ולא עוד אלא שכתבת דעדיף טפי דימוי החתימות מט"ע שנחקק בלבו תמונת האותיות וזה נגד החוש וכבר הארכתי בתשובה אחת בענין ט"ע שכתב ר"ת אם גופו קיים. ומ"ש על הב"ש סי' קמ"ב לא ידענא מאי קשיא לך דודאי הה"מ לאו מטעם שקרא אתי עלה זולת שמא לא דקדק יפה תדע דהרי מיירי במצאו בעצמו שיש לו מיגו, והקושיות שהקשת כבר עמדו עליהם הרמב"ן והרשב"א, והריטב"א בב"מ תירץ דבאיסורא דנפשי' דייק טפי

אמנם לפענ"ד בענין דימוי החתימות אין כל הדמיונות שוות דאם הן דומין לגמרי בפרט בב"א שאין יודעים לחתום כראוי' וכותבין אותיות קטועות ועקומות ועקושות ומלופפות ואין יודעין לסדד התיבות כראוי באלו וכיוצא באלו אם שני החתימות דומין ממש הוי לענ"ד סי' מובהק כמו בנקב יש בצד אות פלוני כן הדבר הזה בקטוע ועקום או נקודה יש בצד אות פלוני

ומה שפלפל בתשובת הרא"ש והביא דברי המגיני שלמה כת"י לענ"ד קשה לסמוך על פירושיו, וכבר הארכתי בביאור הסוגיא בדברים ברורים. ואין דעתי מסכמת לסמוך ע"ז הלכה למעשה. אבל מה