תשובות הרא"ם חלק ג לב

בו קבר אומרים זה שנאבד נמצא, ואם אמנם שאין ראי' זו מוכרחת משום דהתם השדה היתה מתחלה בחזקת טהרה ואוקמינן השדה אחזקתה משא"כ האשה בחזקת א"א עומדת מ"מ הדין דין אמת וכ"ש כאן שידוע שצלבוהו ואח"כ נמצא הרוג דאמרינן זהו שנמצא הרוג הוא הצלוב, ועכ"פ יצאה אשה זו מחזקת איסור דאורייתא, וגדולה מזו כתב הב"ח בנפל לתוך כבשן האש או לגוב אריות דאם נמצא אח"כ עצמות אמרינן שזהו מזה שנפל ומותרת לגמרי אף מדרבנן, ואם אמנם שהב"ש חלק עליו והביא ראי' מסעיף ל"ב, נלענ"ד שהדין עם הב"ח וכמו שאבאר מטעמים ברורים ומזה יצא לנו דין חדש להתיר אשה זו לגמרי בלי שום פקפוק מהא דאיתא ביבמות ביצחק ריש גלותא דאזיל מקורטבא לאספמיא, ופירשו שם הרשב"א והרמב"ן והביאם הנ"י דהא דס"ל לרבא דלא חיישינן לתרי יצחק פירוש שכיון שהעדים שראו בו שמת באספמיא ראו שאותו יצחק של קורטבא יצא עמהם ובא לאספמיא לא חיישינן שמא אחר הוא שבא לקורטבא והוא הוא שבא עמהם לאספמיא ואותו של קורטבי אזיל לעלמא אלא אמרינן כאן נמצא בקורטבי וכאן היה ואין תולין באדם אחר שאינו ידוע ולא אמרינן בגיטין ליחוש לשני שווירי אלא במביא גט ממ"ה ואבד ממנו במקום אחר במקום שהשיירות מצויות שא"א לומר כאן נמצא וכאן הי' הא נאבד באותו מקום שנכתב אף נמצא לאחר ומן ובמקום שהשיירות מצוייות לא חיישינן, וכתב עוד שם היאך פסקינן הכא כרבא מטעם כאן נמצא וכאן היה הא בפ' המדיר לא פסקינן הכי, י"ל דלגבי ממונא לא אמרינן הכי אבל הכא לגבי אשה משום עגונא אמרינן עכ"ל. נמצא מבואר הדבר דמטעם כאן נמצא כו' יש להקל בעגונה ואע"ג שלא נוכל לומר כאן נמצא כו' מעולם כמו גבי מומין שלא נולדו עמה כמבואר שם אפ"ה אמרינן גבי עגונה כאן נמצא כו' דהרי הנ"י מדמי להו להדדי ולפ"ז נראה לענ"ד דהדין עם הב"ח דעד כאן לא היקל הב"ח בנפל לכבשן ונמצא עצמות אלא שהי' ידוע לנו שקודם שנפל זה לא הי' שם עצמות אלא שאנו באין לחשוש שמא זה יצא משם ואחר בא ונפל לשם דאמרינן כאן נמצא כו' אבל בסעיף ל"ב דיש לחשוש שמא נפל שם איש אחר לים מקודם לכך החמירו שלא שייך שם כאן למצא כו', וא"כ ה"ה נידון דידן דבודאי שבשעה שצלבוהו לא הי' שם הרוג אחר שאם הי' שם בודאי הי' פירסום בדבר מאותן הצולבים וההורגים לזה וא"כ אין לחוש כאן שמא זה הנצלב פדאו או נפסק החבל וזהו אחר כי בודאי אמרינן בזה כאן נמצא כו' בזה היער

שוב ראיתי על סברת כאן נמצא יש לעיין מהא דגט אליבא דר' נתן דס"ל כדי שתעבור שיירא ועיין בחידושי רשב"א שם ומהא דמומין יש לחלק ודוק ועיין מהרי"ט. שוב אחר כותבי זאת הוגבה עוד עדות אחרת כאשר היה למראה עיני הרואה ומדברי אותו העד נראה ברור שבוודאי הי' בשעה שצלבוהו ובעיניו ראה הצליבה דמהיכי תיתי ניחוש לומר שמא לא ראה רק אמר מפי השמועה כיון דלא חזינן הוכחה דמיגז גייז לדיבורי' אנו תופסין דבריו סתם במשמעותי' כמש"ל בשם הפוסקים ובודאי כשמצאו לקבור היה באותו המקום שצלבוהו שאל"כ בודאי הי' מפרש דבריו שמצאו במקום אחר (וגם בודאי לא הי' שם הרוג אחר בשעה שצלבוהו כיון שבעצמו ראה הצליבה וא"כ פשיטא ופשיטא שיש להקל ולומר כאן נמצא וכו') ואף שאין לסמוך על מה שאמר העד השני מפי שאמר שהגיד לפני הראשון וא"כ אם נימא שלפני העד הראשון אמר נהרג ולאו דוקא א"כ ודאי שאין לסמוך גם על השני שהרי הראשון אמר בפירוש שהי' בו עדיין חיות, אמנם י"ל להיפך דוה ראי' ברורה לפרש גם דברי העד הראשון שפירוש שנהרג היינו שלא יכול עוד לחיות והיינו במקום שהנפש יוצא כיון שלא אמר לפני השני מהארבעה הכפריים אלא ודאי שמה שסיפר לפניו רק: שנהרג הוא דוקא

ועוד יש להביא ראי' מתשובת שב יעקב דדבר שנעשה בפרסום דרך הכפריים לספר זה עם זה ומסתמא הי' מסלפ"ת כמו שהעתקתי לשונו למעלה, א"כ אף אם לא ראה המעשה של ד' הכפריים הנ"ל אמרינן שהיו מספרים זה עם זה במסל"ת כיון שהמעשה הי' שם במקום העד בפירסום גדול וע"כ לא החמיר המ"ב רק בישראל ששמע מפי א"י אחד שלא הי' ישראל באותו מקום שנהרג ושלא הי' ההריגה בפרסום, אבל בנידון דידן שההריגה הי' מפורסמת הדבר ידוע שדרכן לספר זה עם זה במסלפ"ת ואין לחוש ששאל את הא"י וכדברי הגאון בעל שב יעקב. ומכל הלין טעמין נראה לי להתיר האשה הזאת מכבלי העיגון להנשא לכל גבר די תצביין ובלבד שיסכימו עמי שני רבנים מפורסמים בהודאה. ולראי' באתי עה"ח היום יום ב' ער"ח מרחשון תקל"ו, והיותי טרוד מאד ואני כותב כמעט חד כרעא אארעא וחד כרעא אעגלה ואני טרוד בשמחת נשואי בתי ליסע על החתונה קצרתי, אמנם לדעתי שגם טעמים אלו שכתבתי יספיקו כל אחד לבדו להתיר אשה זו וכ"ש בהצטרף כולם יחד וה' יצילני משגיאות. וה' יודע כי לא הי' לי פנאי אף לעיין היטב בספרים רק לגודל הפצרת האשה נכמרו רחמי על נעוריה וגם מחמת תקנות עגונות. וכבר כתב הרא"ש בתשובה שיש למורה לחזור על כל הצדדין להתיר עגונות וכל המחמיר יותר מדאי אין רוח חכמים נוחה הימנו, והנה אם לא תמצא תקנה ע"פ עדות זו אפשר שתתעגן לעולם, הוכרחתי להטפל א"ע לדבר מצוה כזו. וה' יהי' עם פי שלא אכשל בדבר הלכה: הכ"ד אלכסנדר סענדר מרגליות חופ"ק זבארז ואגפי'

אם אמנם דדברי כבוד הרב הגאון הגדול רב ור"מ דפ"ק א"ב חיזוק ולא דרישה ולא להרהר אחריו עם כל וה עשינו כדת של תורה וישבנו ובחננו את דבריו ועייננו בהם והסכמנו לדבריו ולהיתרו אך שגם הוא הרכין את ראשו שיסכימו שני מפורסמים. ואנחנו מ"צ דפ"ק זבארז הסכמנו להתירא דהאי איתתא יהי' בהסכמות שני מפורסמים ולראי' באנו על החתום היום יום ב' ער"ח מרחשון תקל"ו לפ"ק זבארז נאום הק' אברהם בהגאון מ"ו וואלף מגיד דק"ק זבארז יצ"ו. ונאום הק' שמואל בה"ה מוהר"ם זלה"ה מיאברוב ונאום הק' אפרים

בדבר שהעיד העד שהפשיטו הפלידערין אחר מותו הי' נראה לצרף דעת הפוסקים דלא חיישינן לשאלה, אמנם כיון שאינו זוכר אולי אמר לו שהכפריים הפשיטוהו וא"כ הדרן לחששא קמייתא דאולי לא הי' מסלפ"ת אמנם אין צורך לזה כי טעמים שלמעלה מספיקים לחוד להתירה. כ"ד אלכסנדר הנ"ל

הגם מעודי אני נחבא אל הכלים וחדל אני לחוות דעתי הקלושה חוצה בשום הוראה וביותר בדבר הנוגע לאיסור א"א. אמנם אין מסרבין לגדול