תשובות הרא"ם חלק ג לא

בדבריהם שסומכין להקל אף לדעת הרשב"א והריטב"א המחמירין בספק ג' ימים וא"כ פשוט דה"ה בנידון דידן כיון שאמר שארבעה כפריים הרגו לר' גרשון והוא קבר לר' גרשון משמע שידע בודאי שהוא ר' גרשון והכירוהו יפה ואמרינן דודאי ראהו תוך ג' שהי' שלם כמ"ש הצ"צ

ועוד נלענ"ד להקל באשה זו ממה שכתב ת"ה סימן ר"מ אנידון דידי' שאמר הא"י שהיהודי בא עבור חיותו כי הייתי עמו בספינה והיו שאר א"י זייא דר טרענקין אים ולא יכולתי להצילו בשום פנים וע"ז כתב ת"ה וז"ל דאין להתירה כיון שהא"י לא סח שראהו מת אלא שאמר שבא עבור חיותו וגם אמר אונ זייא דר טרענקין אים נוכל לומר שלפי סברת והסכמת רוב העולם דיבר כך שקורין לטביעה מיתה וכתב וא"ת כיון שסח הא"י לשונות שהן כללות המיתה לית לן למידק אבתרי' ואית לן למימר שראה שהטביעו וכבדו עליו מים והחזיקוהו בידים תחת המים עד שיצאתה נשמתו וכו' וכן כת' מהר"מ וכו' (כמו שהעתקתי לעיל בצ"צ) יש לומר שאין לדמות נידן דידן לההוא דמור"ם דהתם כשמסיח סתם שנהרג אינו מסיח בדבר דרגילי עלמא למימר בהו בדדמי אלא שאנו באין לחוש שמא לאחר ג' ימים ראהו כיון דהשתא לאחר ג' ימים הוא מעיד ודאי כה"ג סמכינן אסתם דבריו דכיון שמעיד שנהרג תלינן דידע בודאי שנהרג ולא חיישינן למילתא אחריתי אבל בנידון דידן דבגוף העדות איכא למיחש שהרי סיים דבריו מה שאמר שבא עבור חיותו היינו טביעה שראה ובטביעה רגילי אינשי לקרא מיתה לא סמכינן אסתם דבריו למימר דודאי ידע שמת רק תלינן שסח במאי דרגילי עלמא למימר עכ"ל. והנה אף שיש לי גמגום בדבריו האיך רצה ללמוד וה מדברי מהר"מ די"ל דמהר"מ לשיטתי' אזיל דסבירא לי' בספק אשתהי לקולא כדברי ר"ת ושאר חששות כתב מהר"מ דלא חיישינן להו אלא אם כן מוכחא מילתא וכן משמע שם בתשובות וכן מצאתי במהר"י בן לב סימן, וא"כ אין ראי' מזה לנידון דידי' כלל, אמנם מי יבא אחר הגדול והוא בקי טפי מינן בדעת מוהר"מ. עכ"פ יש ללמוד דהיכא דאומר מת או נהרג לא דייקינן בתרי' באיזו מאורע אף שאינו סובל רק במציאות רחוק, דאין לך מציאות יותר רחוק ממה שהיה רוצה הת"ה לפרש דברי האינו ישראל וא"כ יש להביא ראי' מזה לנידון דידן שכיון שאמר שארבעה כפריים הרגוהו י"ל שהיה בשעת הריגה אף שהוא קצת רחוק לית לן למידק אבתרי'

עוד י"ל לענ"ד יש להשוות דברי העד במה שאמר מתחלה נהרג ולבסוף אמר אונ זייא האבין אים צום איבריגען דער שלאגין כי היכי שלא לסתור דבריו תוך כ"ד ובודאי אין לדחוק בדבריו דנהרג לאו דוקא קאמר ולהחמיר על העגונה כי לעולם תופסין דבריו בפשיטות כמשמעות לשונם ולא דייקינן אבתרי', וגם אין לומר דאמר בדדמי כיון שלא היה העד בסכנה ולא תלינן להחמיר שאמר בדדמי כמבואר בכל הפוסקים אלא ודאי מה שאמר נהרג פירושו נהרג ממש, והיינו שהכוהו כל כך במקום שהנפש יוצאה בו שאי אפשר לחיות עוד, כגון שפצעו מוחו וכיוצא שאע"פ שהוא חי סופו למות, ולכך קאמר שפיר נהרג ועדיין היה מפרפר עד שהד' א"י גמרו מיתתו, או אף אם נאמר שמה שאמר נהרג היינו שבא לכלל גוסס מחמת רוב ההכאות כבר כתבו התוס' ביבמות דגוסס ע"י אדם חי הוא וסופו למות, וזה ברור דמטעם זה לחוד יש להתיר האשה הזאת לשוק, דיותר יש להשוות דברי העד כי היכי דלא לישתרי דבריו תוך כ"ד וגם יותר יש לפרשו כפשוטו מלדחוק בדבריו דנהרג ל"ד קאמר כיון שנוכל לפ' כפשוטו דדוקא קאמר

עוד נלענ"ד אף אם ירצה איזה בעל דין לחלוק בחילוקים דקים ולהחמיר נלענ"ד להתיר אשה זו מצד אחר ויצאתי לידון בדבר החדש תחילה נעתיק מ"ש הרב הגאון בעל שב יעקב בא' שהעיד שהלך הוא וכל הדרים עמו שהוליכו לצלוב כתב ז"ל ואם נאמר הואיל שלא הזכיר העד הראשון בפירוש שנשאר שמה עד אחר התלי' שמשמעות שהיו יוצאין עמו רק עד חוץ לעיר וחזרו ולא ראו התלי' א"כ הוי זה הדין כדין שהי' יוצא ליהרג דלא היו מעידין עליו כאשר מבואר בא"ע אך לו יהי כן דלא הלכו עמו עד הצליבה ולא ראו שנתלה לא דמי כלל לדין היוצא ליהרג בש"ם ופוסקים דהתם מיירי דמעידין דיצא ליהרג והם לא הלכו משם למקום אחר ולא נשמע ולא נראה עוד שם מה נעשה בדינו ודאי יכול להיות שלא נהרג והחזירוהו וניצול. אבל בנידון דידן שהיהודים הדרים שם ראו שהוליכוהו בפומבי בהמון עם ובודאי נשמע הקול מהאנשים החוזרים שכבר נעשה מעשה שנתלה ובודאי אלו נעשה לו חסד ולא נתלה היו מספרים כולם בחידוש הזה וכולם היו עונים ואומרים שזה היהודי ניצל ומה היו עושין אתו אם חזרוהו לתפיסה או שגרשוהו ממדינה ואדרבא ודאי נשמע מפי כולם שנתלה ואין לך עדות לפי תומו גדול מזה עכ"ל. נמצא היוצא מזה לנידן דידן דאף אם נרצה להחמיר ולומר שגם הצליבה לא ראה בעצמו עכ"פ בודאי הדבר ברור שצלבוהו מטעמים שכתב השב יעקב דאלו הטעמים שייכים הכא במכ"ש, וא"כ לא מבעיא לשיטת הב"ח דעל הצליבה שנוהגין האידנא מעידין עליו פשיטא ופשיטא שאין כאן נדנוד איסור אלא אף לדעת החולקים נלענ"ד דעכ"פ יצאתה אשה זו מכלל איסור דאורייתא משום דרוב הצלובין מתים, וחשש שמא מטרונא עברה עליו ופדאתו או שמא נפסק החבל הוא רק חששא דרבנן, וא"כ יש להקל בהספיקות שמא שמע מא"י שלא הי' מסלפ"ת או שמא לא הי' תוך ג' או שמא לא הי' פ"פ עם החוטם וכל הספיקות דלעיל כיון שהוא מדרבנן וגדולה מזו כתב המבי"ט דבאיסור דרבנן אפי' ודאי אינו מסל"ת נאמן, ואף לדעת הריב"ש שכתב דכל אלו דקתני אין מעידין הוא דאורייתא מ"מ הוא דוקא לשיטתו דס"ל דאזלינן בספק ג' ימים לחומרא משום דס"ל דהוי ספיקא דאורייתא ולכך כתב דאין מעידין עד שתצא נפשו הוי דאורייתא דומיא דאין מעידים תוך ג' ימים אבל לדידן שכבר כתבתי שפשטה הוראה להקל בספק ג' ימים וכדעת ר"ת א"כ אדרבא י"ל להיפך כיון דהך אין מעידין תוך ג' ימים מדרבנן א"כ ה"ה אינך דקתני בהו אין מעידין י"ל שהמה מדרבנן, ומלבד זה כתבתי בתשובה זה כמה שנים לשדות נרגא בדברי ריב"ש במה שכתב דכל היכא דקתני אין מעידין הוא מדאורייתא דהרי רישא דמתניתין דקתני אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ובבכורות פ' יש בכור לחד שינויא מסיק דמדאורייתא מעידין על פרצוף פנים בלא חוטם

עוד נ"ל להקל מטעם אחר שיצאה אשה זו מכלל ספק דאורייתא ומטעם שכתב המבי"ט הובא בק"ע סי' רכ"א דאם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר ואח"כ באותו דרך נמצא הרוג תלינן מדאורייתא שזהו שנאבד, ע"ש מילתא בטעמא. והרב בעל שב יעקב הביא דבריו ועש' להן סמוכות מהא דתני' בברייתא שדה שאבד בו קבר טמא כל השדה נמצא