תשובות הרא"ם חלק ג ל

ניחוש שמא לא הי' הראשונים מסל"ת דכאן לא אמר ג"כ דברים כהווייתן והוי ממש כנידון דידן והרי בסי' רל"ט לא החליט להתיר מטעם דשאלת א"י לא מקרי שאלה רק מטעם דסמכינן דגם הראשון הי' לפרש אע"כ מוכח דגם בכה"ג סמכינן שהי' לפרש, אמנם עדיין י"ל דלא סמכינן רק דוקא חדא לטיבותא או א"י מפי א"י ומטעם דאין דרך הא"י לשאול כסברת המ"ב אף דלא אמר דברים כהווייתן או ישראל מפי א"י ודוקא שאומר דברים כהווייתן וסמכינן אסברת מהרי"ט אמנם בתרתי לגריעותא דהיינו ישראל מפי א"י דדרכו לישאל וגם שאינו אומר דברים כהווייתן דלא שייכא סברת מהרי"ט כגוונא דנידון דידן מאן לימא לן דיש להקל נגד מ"ב ומהרי"ט וגם די"ל דאף מהראנ"ח מודה להחמיר דהרי עיקר טעמו מבואר בקונטרס דאי הוי ע"י שאלה לא הי' אומר דבריו כסתם שיכול להכשיל והנה אף אם נימא דדעתו אף בלא הגיד לב"ד רק לאדם אחר אמרינן דלא הי' מגיד דבריו בסתם שיוכל לבא לידי מכשול ואמרינן מסתמא הכל יודעין דבעינן מסל"ת אעפ"כ אולי יש להחמיר כאן די"ל דסמך עצמו אמאי דקברו ובאמת אין זה מועיל כאשר יתבאר לקמן וא"כ אין להתיר מדברים אלו לחוד

ועתה נבא לבאר אם יש להתירה ממ"ש שקברו ונראה לכאורה דגם זה אינו מספיק להתירה דיש לחוש שמא הי' אחר ג' ימים וכמ"ש לעיל, ואף שהמ"ב סי' ק"ה ומהרי"ט ח"א סי' קל"ט ובח"ג סי' ל"ה ומהריב"ל ורש"ך והרשד"ם וכמה פוסקים המבוארים בק"ע הסכימו לסמוך הלכה למעשה כדעת ר"ת להקל בספק אישתהי ולענ"ד יש להביא ראי' דגם הרמב"ם ס"ל להקל דהרי פסק בא"י מסלפ"ת בעינן קברתיו והקשו עליו מעובדא דחיואי ופרשא זריזא ותירץ הר"י סאגיס דיש לחלק בין ראה ההריגה וא"כ צ"ל דעובדא דחיואי הוי בלא ראה ההריגה וצ"ל דמצאו הרוג וא"כ תקשה דילמא הי' לאחר ג' ימים אע"כ דס"ל להקל בספק אישתהי, וביותר בעד מפי עד כמעט רוב הפוסקים הסכימו להתיר בספק אשתהי ועיקר חילייהו מת"ה אם אמנם כי יש לי גמגום בדבריו ויתבאר עוד לקמן וגם מהרי"ט סי' קל"ט גמגם להקל בעד מפי עד אמנם הוא התיר לגמרי בספק אשתהי כדעת ר"ת אמנם נידון דידן גרע טפי דרגלים לדבר דאישתהי דהרי העיד העד שהי' המעשה בעי"ט של פסח תקכט"ל, ומשמעות דבריו קצת דהתלי' והריגתו הי' הכל ביום א' כי לא פירש שהי' ביום המחרת וא"כ נראה דביום זה תיכף לא קברו כי נראה שהי' משך זמן בין המיתה לקבורה עד שהתחילו הכלבים לאכלו וביום המחר הי' יו"ט ראשון וי"ט שני בשנת תקכ"ט בשבת קודש וא"כ לא קברו עד א"ח פסח וא"כ הי' אחר ג' ימים והיכא דיש רגלים לדבר מבואר בק"ע בשם תשובת ב"י דיש להחמיר אמנם בצ"צ משמע דדוקא בדאיכא הוכתה והכא י"ל דאף רגלים לדבר ממש לא הוי דאולי לא הי' מת בעי"ט אחרון של פסח ממש וכן משמע בתשובת חלקת מחוקק ועוד הכא הוי ממש דומיא דיצא קול שכתב הריטב"א הביאו הש"ע דמותרת מטעם ממ"נ אם אמת הוא מה שאמרו הא"י הרי אשתו מותרת ואם אינו אמת הרי י"ל דהוא תוך ג' ימים ועיין בח"מ בתשובת בת גיסו וא"כ בנידון דידן פשיטא ופשיטא דיש להקל הואיל והוא עד מפי עד וכמעט רובם ככולם הסכימו להתיר בנידון ספק אשתהי בעד מפי עד,, אך יש לפקפק שמא לא הי' פ"פ עם החוטם. אך נלענ"ד דלפי המקילין בעד מפי עד בספק אשתהי וביותר לאלו המקילין אפי' בספק אשתהי דים דהוא דבר שאינו מצוי שיהי' שם כשעה ראשונה כמ"ש הר"ן (נאן נמחק הג"ה א') ע"כ טעמיי' משום דתלינן דהעד הי' יודע שמצאו כשעה ראשונה וגם בלא קברתיו מקילין פשיטא דכ"ש דמקילין כאן ותלינן דלא התחילו לאכול רק קצת בשר או שראוהו ג"כ קודם רק שלא ריחם עליו עד שהתחילו הכלבים לאכלו. אמנם אף להמחמירין וס"ל דלא עדיף עד השני מעד הראשון י"ל דמודו כאן כמ"ש הצ"צ בסי' ק"ג בנידון גזירת הריגת לובלין שהי' ביום א' דסוכות שבא כתב מק"ק לובלין שנכתב ונחתם בר"ח מרחשון על א' שבא שם לקבורה הקיל מטעם אף שביום א' מרחשון הוא אחר ג' ימים י"ל דמציאתו והכרתו הי' קודם לכן ואע"פ שאנו מסתפקין אם מצאו תוך ג' ימים מ"מ לאותן שכתבו הכתב לראי' לא הי' ספק וספק כי האי שאנו מסתפקין באחרים אם מצאוהו תוך ג' לא הוי ספק דתלינן שהם היו יודעין שהוא תוך ג' וכן כתב ת"ה סימן ר"מ בשם תשובת מור"ם שאם העיד העד לאחר ג' ימים לא אמרינן לא תהני עדותו כדתנן אין מעידין לאחר ג' ימים דכיון דמעיד סתם שנהרג אמרינן דידע ודאי שנהרג כגון שראוהו מיד והכירוהו או שהי' עם ההורגים וראה שהרגוהו וסיים עלה ת"ה אלמא אזלינן בתר סתמא ולא דייקינן אבתרי' אלא תלינן דידע בודאי באיזה ענין ומאורע שהוא עכ"ל, וה"ה בנידון דידן אית לן למימר דמה שכתב שבעל אשה הזאת נהרג ידע בודאי שהוא תוך ג' ימים והכירו יפה, וכ"כ הרב בעל מ"ב בסימן ק"ט וז"ל אמנם האי חששא שמא לאחר ג' ימים נראה דאין להקל כ"כ דפלוגתא דרבוותא הוא בספק וגדולים ורבים אוסרים בספק זה ה"ה הרשב"א והר"ן והריטב"א והרב המגיד והריב"ש ואע"ג דהתוס' והרא"ש והטור כתבו דהיכא דמספקא לן אם הוא תוך ג' ימים תלינן לקולא מ"מ גם הם לא הקילו אלא היכא דברור לן שאינו חבול בפניו אבל אם חבול בפניו כ"ע מודו דאזלינן לחומרא, ובנידון דידן כיון דרבים המה האוסרים אף אם אינו חבול בפניו גם לא ברור לן באותו הנהרג אם הי' חבול בפניו או לא יש להחמיר ולא להקל. אמנם נראה דהאי ספיקא אם הוא תוך ג' או לא היינו דוקא שעדים המעידים שמצאו אותן ההרוגים מספקא להו לעדים אם תוך ג' להריגתן או לא דספק חשוב הוא אבל בנידון דידן מאן לימא לן דעד הראשון שמצא אותן הרוגים נסתפק לו אם הוא תוך ג' ימים שמא ברור הי' לעד הראשון שתוך ג' הי' או שמא הוא בעצמו עשה ההריגה או ראה ההריגה ואנן הוא דמספקינן איך הי' כה"ג נראה דיש להקל לכ"ע וכמ"ש בת"ה סי' ר"מ והבאתי דבריו למעלה דאין אנו חוששין בכה"ג כ"ז שהעד מעיד סתם מת או נהרג ותדע דהא מהרא"י ז"ל בפסקיו וכתביו סי' רכ"ג בעובדא דמייד"ל אשת לעמיל כתב וז"ל ומה שכתב דאיכא למיחש שמא ראוהו אחר ג' ימים ובפנים נחבלות, גם זה תמצא בתשובה דלעיל באר היטב דלא חיישינן להכי ע"כ, ומדתלה השריותא בתשובת מהר"מ שכתב דאין חוששין לאמתלא ולשום חששא אלא היכא דמוכח מתוך דברי העדות ורובה לדמות האי ספיקא דתוך להנך ספיקות בתשובת מהר"מ ולמה לא תלה השריותא בתוס' והרא"ש והטור שכתבו בהדי' בספיקא דתוך ג' ימים אזלינן לקולא, אלא ודאי ש"מ התוס' והרא"ש והטור לא מיירי אלא בעדים שמצאו הרוג ומספקא להו לעדות עכ"ל. ואם אמנם יש לעיין במה שמסיק שם הטעם משום דהוי ס"ס כמבואר בכמה תשובות מ"מ הדין דין אמת מטעם שכתב הצ"צ ומוכיח מדברי ת"ה דלית לן למידק אבתרי' דעד ואית לן למימר דכל שאומר שנהרג וקברתיו בודאי ראה הריגתו או שראוהו תוך ג' ימים ואפי' בעד הראשון אם לא הספיקו הב"ד לבדקו והלך מהם מבואר בפירוש למעיין