תשובות הרא"ם חלק ג כט

זצלה"ה מגיד דפ"ק זבארז יצ"ו. ונאום הק' שמואל בה"ה מוהר"מ זלה"ה מיאברוב

כל זה הועתק אות באות מגוף הכתב וחותמיהן

ולכאורה יש לפקפק הרבה בשריותא דהאי איתתא היות דברי העד מלבד שאינו מבואר כל הצורך המה מגומגמים הרבה דתחלה אמר אין ר' גרשון איז נהרג גיווארין ותיכף תוכ"ד אמר אין דער נאך האבין זייא איהם גיהאנגין אויף איין בוים אין דער נאך זענין גיגאנגין ד' כפריים אין האבין אים בים איבריגין דער שלאגין משמע דאף אחר התלי' הי' בו קצת חיות וצריכין אנו לפרש דבריו דנהרג לאו דוקא ועדיין הי' בו קצת חיות וא"כ אין להתירה ממה שאמר איז ר' גרשון נהרג גיווארין דאין מעידין עד שתצא נפשו וזה הוי דומיא דמגויד דמתני' דהיינו מכות ופצעים. ואם באנו להתירה ממה שאמר זענין גיגאנגין ד' פוירין האבין אים צים איבריגען דער שלאגין. יש לפקפק ג"כ דיותר קרוב הדבר שלא הי' באותו מעמד שהרגו אותו הכפריים בתוך היער וצ"ל ששמע כן מהכפריים ואף שלא אתר ששמע נראה שהעד הי' מיגז גייז דהרי נראה דבתחילה ג"כ לא הי' יודע רק מפי השמועה ואעפ"כ לא אמר על מה ששמע שמעתי וא"כ מי יודע אם הי' מסיחים לפי תומם או בדרך שאלה. גם מה שאמר איז עהר גילעגין אויף דער ערד האבין אים אהן גיהובין כלבים צו עסין האב איך מיך אויף אים מרחם גיוועזין איבר דעם ר' גרשון אין האב אים מקבר גיוועזין יש ג"כ לפקפק להתירה דיש לחוש דשמא לא ראה אותו רק אחר ג' ימים וידוע דהרשב"א וסייעתו החמירו בספק אשתהי ג' ימים. ואף אם ניחא להקל כמ"ש הפוסקים דאם גופו קיים מעידין עכ"פ בספק אשתהי דיש לסמוך על ר"ת. י"ל דהכא ברע טפי די"ל דלא ראוהו עד אחר שהתחילו הכלבים לאכול ממנו ואולי הי' חסר אבר אף דיש לדקדק מדברי קצת פוסקים דאף אם לא העיד העד בפירוש שהי' שלם סומכין להקל מ"מ י"ל דוקא היכא דליכא רגלים לדבר שהי' חסר אמרינן כיון שלא הזכירו מסתמא הי' שלם דמהיכא תיתי נימא דהי' חסר משא"כ הכא דיש להסתפק טפי דרגלים לדבר כיון שהתחילו הכלבים לאכול אף שאינו ברור שהי' חסר אבר רק י"ל שהתחילו לאכול קצת בשר ועדיין מקרי שלם כמבואר בקונטרס עגונות בתשובת ב"י מ"מ מידי ספק לא יצאנו דאולי הי' חסר אבר. עוד אפשר דיש להסתפק דאולי לא הי' שלם פ"פ עם החוטם מחמת השחתת הכלבים ואף בתוך שלשה אין מעידין ואף דפשוט אם העיד אחד מצאתי פלוני מת או הרוג אין להסתפק שמא לא הי' פ"פ עם החוטם אם אין העד לפנינו לבדקו מ"מ הכא גרע טפי כיון שאומר שהתחילו הכלבים לאכול. ועתה אבוא לבאר דברי הפוסקים שנאמרו בענין זה בקצרה ולא אבא בארוכה לפלפל בשיטת הגמרא בדברי הראשונים כי ידעתי מיעוט ערכי שאין תלמיד כמוני מכריע אף נגד תלמידי תלמידיהם וא"כ יהיו דברי לא לעזר ולא להועיל ואין דרכי תמיד להאריך בענינים שאין בהם נפקותא ממש לדינא בנידן שאני עסוק בו. הנה בש"ע מבואר שני דיעות באינו ישראל מפי אינו ישראל וספק אם הי' הראשון מסלפ"ת ודיעה המיקלת הוא דעת ת"ה והביא ראי' ממוהר"ם והסכימו בזה רוב אחרונים בתשובתם ופסקו הל' למעשה ומבואר בט"ז דה"ה ישראל מפי א"י וכן משמע בתשו' מהריב"ל ח"ב הביאו בק"ע סכ"א וחלק זה אינו מצוי ת"י וכן מבו' בק"ע בשם מהראנ"ח סי' ר"ס ומשמע דיותר יש להקל בישראל מפי א"י דאם הי' ספק בדבר לא הי' אומר דבריו בסתם. שוב מצאתי בתשובת גאוני בתראי בשם התוי"ט שצדד ג"כ להקל בישראל מפי א"י וכן מבואר בתשובת מהר"ם אלשיך סי' מ"ד וכן דעת מהר"מ בתשובת מ"ב שאלה מ"ו. אמנם המ"ב שם חולק וס"ל דבישראל מפי א"י יש להחמיר דדוקא א"י דאין דרכו לשאול תלינן דהא' הי' מסל"ת אבל ישראל דדרכו לשאול חיישינן שמא לא הי' מסלפ"ת, וקצת הי' נ"ל להביא ראי' לענ"ד מת"ה דאף ישראל מא"י לא חיישינן ממ"ש בפסקים סי' קס"א שכתב שם בעובדא שהעיד איך ששמע מעירון שאמר בפה מלא אל תאמינו שהיהודי תפוס אך הוא נהרג וזה אמר כמה פעמים כאשר היהודים רוצים לילך לחקור ולדרוש אחר היהודי אם הוא תפוס או נהרג וכל פעם אמר אותו עירון כי הוא נהרג וכתב ע"ז וז"ל ואין לומר אדרבה עדות זה של ר' יונה גרע טפי משום דהא דהעיד דכמה פעמים כשדרשו וחקרו אחר היהודי אמר בכל פעם שהוא הרוג משמע לפום ריהטא שע"י שאלה ודרישה אמר מה שאמר נראה דלשון העדות לא משמע שדרשו וחקרו היהודים באותו עירון אלא משמע כששמע הקול בעיר שדרשו וחקרו אז מעצמו אמר מה שאמר עכ"ל ונלענ"ד דמ"ש לא משמע שדרשו וכו' אלא משמע כששמע הקול בעיר וכו' לא כתב כן דדוקא הכי משמע שלא דרשו אבל העירון ולא משמע כלל דדרשו גם אצל אותו עירון דמנ"ל הא דהרי יכול להיות פירושו דגם אצל עירון חקרו דאטו אותו עירון אינו בכלל אנשי עיר דדרשו וחקרו אבלם רק שכתב דמשמע מוציא מיד משמע, ונראה דה"ק דלא משמע דוקא שדרשו גם אצלו רק דמשמע נמי שדרשו אצל אחרים וא"כ לפ"ז מוכח דגם בישראל מפי א"י תלינן שהי' מסלפ"ת אמנם אינו מוכרח דיש לדחוק ולפרש דדוקא קאמר שוב ראיתי בתשובת מהרי"ט סי' כ"ה כתב ג"כ דגם בישראל מפי א"י סמכינן שהי' מסלפ"ת שכתב וז"ל כל שאומר הא"י בא פלוני וסיפר לי כך שסתם הדברים בלא שאלה הם לא נחוש שמא אחר שאלה דיבר דבריו שא"כ הוי לי' לא"י לספר ששאלוהו והשיב אלא דאנו תופסין דבריו בסתמא ולא תלינן להחמיר שנאמר מעצמינו שסיפר ע"י שאלה וה"ה בישראל שהעיד בשם א"י בסתמא וליתי' קמן למיבדקי' סומכין אסתמא דמילתא דמסל"ת מדלא אמר ע"י שאלה סיפר ודעתו שם שאף הריב"ש מודה בזה דכל שאומר דברים כהווייתן ששמע מן הא"י ואינו מזכיר שאלה לא מחמרינן לומר ולהוסיף דע"י שאלה סיפר, אכן אם הא"י אומר ראיתי א"י שהי' מספר לנשים כך וכך יש לנו לחוש שמא ע"י שאלה באו תחלת דבריו נראה מבואר שחולק ממש ג"כ על המ"ב, אם אמנם דבתשוב' סי' מ"ח חלק ראשון וסי' קל"ט משמע מדבריו קצת דדוקא בא"י צריך לדחוק וליישב דבריו הסתומין קצת עם המפורשים באר היטב, אמנם בנידון דידן י"ל דגרע טפי ואולי גם מהרי"ט יודה בזה לחומרא משום דהתם כיון דהא"י או ישראל אומר דברים כהווייתן מה ששמע מהא"י אין לנו להוסיף על דבריו ולומר שע"י שאלה באו כיון שלא סיפר אבל הכא דלא אמר ששמע מא"י ומיגז גייז לדיבורו ולא סיפר דברים כהווייתן לומר על מה ששמע שמעתי דרחוק הדבר שהי' גם כן כשפגע בהאדון תחלה ואפ"ה סיפר בסתם ולא אמר ששמע ואנחנו צריכין לפרש דבריו ששמע מא"י ממילא איכא למיחש דע"י שאלה באו: אמנם לכאו' יש להביא ראי' מת"ה דאף בכה"ג לא חיישינן ממ"ש בסי' קס"א וז"ל א"כ מה שאמר העירון בפה מלא שהוא הרוג לא דייקינן אבתרי' היאך ידע שהוא הרוג אלא אמרינן ששמע בבירור מהורגיו או מאותן שהי' עם הורגיו וכו' וא"כ אכתי