תשובות הרא"ם חלק ג כו

דבריו ק"ו הכא דאינה צריכה להעיד כלל על כל הימים רק אותו זמן שנתאכסן ומת אברהם צורף הנ"ל שודאי י"ל על זמן קצר כזה שיודעת בבירור שלא נתאכסן אצלה אברהם צורף אחר ק"ו שכבר כתבתי שבאכסניא זו אין דרך לעוברים ושבים להתאכסן כלל זולת אלו באו דרך מקרה לשם מחמת שדעתם הי' להתעכב שם עד שוב הבורחים. ה) ועוד כיון שלא הוחזק בין הבורחים עוד אברם צורף מקרי לא הוחזק ומה לנו לשם מקומו אחרי שבין הבורחים. לא הוחזק ובעלת אכסניא יודעת שלא הוחזק עכ"פ עוד אברם צורף אחר אצלה בין הבורחים וידוע לה שבא עם הבורחים. ו) ועוד שעכ"פ כל הבורחים שהי' באכסניא הי' חבורה אחת והכירו זא"ז ואלו הי' עוד אחר שם הי' מגידים לעגונה על איזה אברהם צורף תחקור אלא ודאי שלא הוחזק ביניהם אחר. ז) כיון שכל הבורחים הי' ממקום אחד נאמנת האלמנה העגונה שבמקום הבורחים לא הוחזק עוד אברהם צורף רך בשנים כמותו דהרי לשני חבורת בורחים לא חיישינן שהרי לא נתאכסנו אצלה בורחים רק פעם אחת וא"א לומר שכל הבורחים הי' ממקום אחר שהרי העגונה מעידה שאותן הבורחים מעירה וממקומה הגידו לה שחבורתם נתאכסנו שם. ח) כיון שהעגונה מעידה שאמרו לה שנתאכסנו אצל האכסניא עטליכה וואכין בל"א והוא לשון ב"א יותר משלשה שבועות דשנים ושלשה שבועות אומרים בפירוש שנים או שלשה שבועות וא"כ היאך אפשר שבכל משך זמן שנתאכסנו אצלה לא נודע לבעלת האכסניא שמו או מלאכתו והיאך לא שמעה כשקראו אותו חביריו ומלבד זה הוא חששא רחוקא שהי' ביניהם עוד אחד ששמו לא נודע לה וזה שלא נודע לה שמו הי' שמו אברהם והי' צורף ג"כ וזה ברור דעדיף מלא הוחזק בעיר. כולה. ט) דהיאך אפשר לומר דבעלת אכסניא לא הכירה אותו דהרי הבורחים צוו לחקור אצל בעלת אכסניא על בעלה וא"כ ע"כ ידעו שהכירה אותו בשמו היטב. י) שהרי מוכח מדבריהם שכשנסעו הבורחים לביתם הניחו אותו בק"ק בראד ולכך צוו לחקור אחריו באותו אכסניא שהניחוהו והרי בעלת אכסניא מעידה שלא נשאר אצלה באכסניא מהבורחים זולת זה והוי ממש דומיא דתוספתא ודומיא דפונדקי' ששאלוה סתם אי' חבירינו ואפילו שמו ושם מלאכתו לא בעינן ומלבד זה בעלת האכסניא הגידה בפירוש שיתר האנשי' היו רצענים ושאר בעלי מלאכות זולת זה הי' צורף. גם מה שחשש מעלתו אולי נסעה מביתה בעלת האכסניא ובאותו פעם עמד שם אברהם צורף אחר כבר נתבטל חשש זה ממ"ש אמנם מלבד זה שלפי מה שהבין מעלתו שיש לחשוש על יום או יומים הי' מקום לחשוש אבל לפי מ"ש שעמדו כמה שבועות אין מקום לחשש וה דאין דרך נשים בעלת בית ובפרט אשה זו ליסע על כמה שבועות מביתה וגם אלו נסעה באותו פעם לא היתה מעידה בבירור והיתה בעצמה חוששת על זה ועוד כיון שהבורחים כולם הי' ממקום אחד נאמנת העגונה לומר ששם לא הוחזק עוד אברהם צורף רך בשנים וא"א לומר שהבורחים הי' ממקום אחר כאשר כתבתי למעלה

וראיתי למעכ"ת שכתב שהאשה תעיד בפירוש שעכ"פ בעת הבריחה לא נתאכסן אצלה אדם ששמו כך ובעת הזאת היתה יודעת שם כל אחד ולא נעלם ממנה שם כל אחד מהבורחים ולפי מש"ל בלי ספק דסתמא כפירושו

ומ"ש מר בענין עביד לגלויי לא ירדתי לסוף דעתו ולא יכולתי להולמן וביותר מה שכפל ושלש דלמא העגונה משקרת וחשש זה לא ראיתי ולא שמעתי בראשונים או באחרונים, ופשוט דהאשה נאמנת משום דדייקא ובירושלמי ר"פ האשה שלום הקשו למשנה ראשונה מ"ט היא נאמנת וע"א אינו נאמן ומשני דעד חשוד לקלקלה משא"כ היא עצמה לא תקלקל עצמה. ולמשנה אחרונה איבעיא לן מ"ט ע"א נאמן אי משום עביד לגלויי, ועיין בחידושי הרשב"א ריש סוגיא דע"א במלחמה ולשיטת התשב"ץ צריך לומר דמשנה ראשונה החמירה מדרבנן

נחזור לענינינו דאף אם נימא דגם גבי דידה צריכין אנו לטעמא דעבידי לגלויי הרי א"כ צריכין לומר דגם עד מפ"ע הוי עביד לגלויי, וק"ו מפי שני עדים שיכולין להכחישה וכיון שאומרת שהגידו לה הבורחים וא"כ אותן הבורחים עצמם יכחישו אותה אם שקר בימינה, ולא עוד דבלא"ה אם העגונה משקרת הרי אם יבוא הבעל יכחיש אותה לפי דעת מעלתו שלעולם תולין שהראשון אמר אמת הרי תתפס בשקר וכיון שהעגונה אומרת אמת א"כ בעלת האכסניא תתפס בשקר דהרי אותן העדים שהגידו להעגונה הם יכחישו את האלמנה בעלת הבית שאומרת שמת שלא נתאכסן אצלה זולת אברהם צורף אחד, והרי גם בעל העגונה נתאכסן, ולא עוד שאם יבא הבעל חי הרי הבעל עצמו יכחיש אותה לומר הרי נתאכסנתי אצלך כמה שבועות והרי אני חי ולא תוכל להתנצל בשום אופן בעולם וכבר כתבתי דהעגונה ודאי אינה משקרת, ועוד דודאי שניהם אינם משקרים דכל מי שמשקר יתפוס בשקרו כשיבא הבעל חי מפי הבעל והרי אין לך מילתא דעבידא לגלויי גדולה מזו

וראיתי להנו"ב בסימן מ"ב שכתב על הירושלמי מדהקשו ויקנסו אבל השני ולא יקנסו אצל הראשון מכלל דאף אם לא הי' חומר אבל הראשון רק אצל השני הי' ג"כ דיוק יפה וכו' ע"ש ותימה על גאון שלא עיין יפה בכוונת הירושלמי דהירושלמי לא מיירי כלל לענין דיוק שסמכו עליה שתנשא שהרי מקשה אף על המשנה דאף בשני עדים תצא מזה ומזה רק דקושיית הירושלמי אמאי קנסוה ותירץ כדי שהיא תידוק וע"ו קשה דבשלמא מן השני בדין שיקנסו אבל מה לנו לקנוס הראשון אטו משום דהיא לא דייקא יפסיד הראשון וע"ז תירץ משום ערוה נגעו בה ע"ש בירושלמי ודוק וזה ברור

סימן ט תשובה שנית להרב דק"ק בראד

הנה בפתחי התשובה עמדתי מרעיד והי' קשה בעיני להאמין כי יצאו הדברים מפי הגאון והם אינם ראוים אליו. אח"ז ראיתי דלאו מר חתום עלי' נחה דעתי דבלי ספק אצלי שהחתום כ"כ מדעתו, ואף עה"ח אני אתפלא אם ידע צורתא דשמעתא מדוע לא הבין, ושפתי ברור מללו והוא מתהפך לכל צד, וגם ח"ו לחשוד את כבוד הגאון שרוצה לפלפל דרך נצוח ולעשות סניגרון לדבריו וכי אין זה מדת ת"ת כמוהו ולא עוד כי לנצחון עצה וגבורה למלחמה בטעם וסברא אבל לא בדבר שפתים ואין טעם בריר חלמות לזאת בלי ספק כי לא יצאו הדברים מפי הגאון

הנה השיג עלי במ"ש דזה מקרי עביד לגלויי דהרי לא מיקרי עביד לגלויי אא"כ נתברר בעיני כל שמשקרות כגון שהיא אומרת מת והבעל יבא חי משא"כ שתוכל להכחיש להבעל ולהעגונה עכ"ל. הנה כל תשובתי ראשונה סובבת ע"ז דתקשי על עמ"ע מפי שפחה או אינו מגיד ממי ששמע דתוכל להכחיש