תשובות הרא"ם חלק ג כג

או שהרבני מו' יהושע קיצר הדברים ונתן מקום לרומעכ"ת להסתפק או מחמת טרדות לימוד מעכ"ת יצאו הדברים מלבו ואימא לאיזי גופא דעובדא היכי הוה היות בשעת הבריחה מזאווניץ קודם שבועות ברחו כמה אנשים משם ובתוכם בעל האשה ולא נודע להאשה לאיזה מקום ברח הבעל ואח"כ בסוף הקיץ הי' לה אגרת מבעלה שהוא בק"ק בראד אבל לא נודע לה אצל מי הוא מתגורר אח"ז רצתה ליסע לק"ק בראד וחקרה אצל אנשי עירה מהבורחים אצל מי היא יכולה לחקור בק"ק בראד על בעלה ואמרו שתחקור אצל האלמנה היות שבעלה נתאכסן עמהם בברחם מזאווניץ כמה שבועות והאלמנה תגיד לה איך ואנה הוא בעלה ועתה יראה מעכ"ת אם יש פקפוק וגמגום בעדות ואם אפשר לחוש לחשש הנ"ל דאיך ניחוש שמא עבר אחד ובעלת האכסניא לא הי' בביתה או שלא נודע לה שמו דהרי הבורחים צוו להעגונה לחקור האלמנה בעלת האכסניא על בעלה הרי בלי ספק שבעלת האכסניא הכירתו היטב בשמו ובר מן דין הרי אמרו שהתגורר עמהם כמה שבועות וכן העידה בעלת האכסניא שעמד אצלה ששה שבועות או שבעה שבועות או יותר עם הבורחים ולא הוצרכנו לשאול אם נתאכסן אצלה עוד אברהם צורף מעולם דמה לנו בזה זולת חששנו אולי באותן הבורחים בהמשך זה הזמן הי' עוד אברהם צור שהי' בורח ואישתהי ג"כ כמה שבועות וע"ז הסיבה בעלת האכסניא והוסיפה שמעולם לא נתאכסן אצלה איש א' ששמו אברהם צורף מבלעדי וה והוספה זו אינה גורע שעכ"פ באותו פעם בין הבורחים לא נתאכסן אבלה כמה שבועות זולת אחד וגם זה הי' לרווחא דמילתא דמשמעות דברי העגוגה שהבורחים הגידו שבבריחה באו כולם לבראד ונתאכסנו כולם אבל האלמנה והם נסעו אח"כ משם והניחו לבעלה אבל האלמנה וכן מעידה בעלת האכסניא שהנשאר אצלה מההבורחים הי' שמו אברהם צורף ומת אח"כ, ומעתה אין כאן שום חשש בעולם והיתרא דהאי איתתא פשוט הוא בעיני מאד ויכול רומעכ"ת לשלוח אחר הרבני מו' יהושע מקאמרנא ויגיד לו דברים כהווייתן ואין צריך שתגיד האשה עצמה בב"ד כמו שכתב רומעכ"ת, ועתה אבא להשתעשע בדברי רומעכ"ת בקיצור גדול

ב) מ"ש מעלתו דזה דמי למ"ש הח"מ אם יעמוד א' ויאמר פב"פ מת ולא הזכיר שם המדינה כו' זה תימא בעיני דאדרבא לדברי הח"מ היתר האשה פשוט בלא"ה אף לפי מה שהבין מעכ"ת עובדא דידן דהרי הח"מ פירש דברי הרא"ש דאם ידענו דאחד הלך לשם והשני לא ידענו מתיר הרא"ש אף בשיירות מצוייות משום דס"ל דוה מקרי לא הוחזק ומקיל הרא"ש אף בשיירות מצויות וא"כ בנ"ד ק"ו דיש להתיר דאיכא תרתי לא הוחזק ואין שיירות מצויות, דאע"ג דק"ק בראד מיקרי שיירות מצוייות מ"מ כיון שצמצמו מקום האכסניא והאכסניא גופא הוי כמו אין שיירות מצויות דאין כל השיירות באות לאותו אכסניא דוקא ק"ו לאותו בעלת אכסניא שאינה כמו אכסניא אחרת בעלי פונדקאות המיוחדות לעוברים ושבים ודמי' להיכי דתרו כיתנא וכמ"ש הרא"ש בתשו' דכל שאינו על הדרך ממש לא הוי שכיחא שיירות ולא מיקרי שכיחי שיירות כ"א ב"ד דרב הונא וכ"כ מהר"ם אלשי"ך בסי' מ"ב יעוי"ש. והנה יראה מע"ל בתשובות מהר"ם אלשי"ך בסי' קכ"ו ויראה שהתיר חמש כעובדא דידן לפי מה שהבין מע"ל וגרוע טובא מיני', ובאמת שכבר הארכתי בתשובה שדבריו תמוהין מאד, חדא שלא נזכר שם שעכ"פ הי' ידוע שה"ר חיים אגילאר הלך לפלופופיל ק"ו שלא הי' ידוע שנתארח אבל משה פילא וגם שם עירו לא הי' ידוע ואף אם נימא שהי' ידוע שהלך לפילופופיל מסתמא אכתי גרע מעובדא דידן שלא הי' ידוע שנתאכסן אצל משה פילא. והיותר תימה שרצה להתיר אף לשיטת הרמב"ן והרשב"א בסוגיא דיצחק ריש גלותא מטעם שמעיד משה פילא שיצא מפילופופיל ואין זה ענין כלל לההיא דיצחק ר"ג דהתם אמרינן כאן נמצא כאן הי' ויצחק ר"ג הי' מאנשי קורטבא אבל כאן דחיים אגילאר בא ממקום אחר לפילופופיל בודאי חיישינן שמא גם אחר בא לשם ששמו חיים אגילאר ודוק היטב. וכבר הארכנו בזה בתשובה בתכלית האריכות וגם על חלקת מחוקק השגתי בתשו' באריכות ובאמת בנ"ד לא סמכתי ע"ז וא"צ לסמוך ע"ז דלפי מה שכתבתי למעלה גופא דעובדא דידן היכי הוה התירא פשוט מאד לכ"ע. תו כתב מע"ל שיש לגמגם דכאן לא מיקרי עביד לגלויי דאם יבא בעל של העגונה וכו' וזה פלא גדול דהרי אם יבא חי הבעל עצתו יכחיש אותה ויגיד לה הרי אני עמדתי ונתאכסנתי בשעת הבריחה וכיון שבעלת אכסניא אמרה שלא נתאכסן אלא אחד הרי תתפס בשקר, ולהעגונה עצמה כ"ש דלא חיישינן דמשקרא ולא נתאכסן אבל האלמנה דהרי לגבי העגונה עצמה איכא תרתי דדייקא וגם עביד לגלויי אלא ודאי אמת שנתאכסן. אמנם לדינא כבר הארכתי בתשובה לפענ"ד יש להקל במקום עיגון בלא טעמא דעבידי לגלויי דדייקא לחוד מהני היות שכן נראה דעת רוב הפוסקים כאשר אבאר, הנה התשב"ץ חלק ראשון סי' פ"ד כתב להדיא בשם התוס' והרמ"ך דמעולם לא נסתפקו בגמ' דדייקא מהני זולת דהאי איבעי' קאי אם עבידי לגלויי ג"כ מהני שהרי התשב"ץ האריך שם דעד מפי עד לא מקרי עביד לגלויי ק"ו מפי נכרי או שכבר מת או אינו מכיר ממי שמע אלא ודאי דטעמא דעמפ"ע משום דייקא ודייקא לחוד מהני ואף הריב"ש לא חלק עליו, רק מה שרצה התשב"ץ לומר דמילתא דעבידא לגלויי הוא דאורייתא וע"ז חולק הריב"ש דגם טעמא דמילתא דעבידא לגלויי הוא דרבנן ומשום עגונה הקילו בה. אבל מה שכתב התשב"ץ דעמ"ע לא לא הוי עבידי לגלויי הודה לו כנראה ממה שפלפלו בסוגיא דפוסקין מזונות לפני אצא ויותר מבואר ממה שכתב בסוף התשובה סי' קנ"ה וז"ל ויש דבר שאמרו בו ג"כ מילתא דעבידא לגלויי ואינו בגדר זה שאינו דבר מפורסם ואין בידינו לגלותו וגם אינו ודאי שיגלה אלא שאיפשר שיגלה באיזה זמן כגון מת פלוני שהרי אף אם הוא חי אפשר שלא יבוא לעולם כי ירחיק נדוד לקצה הארץ ולא יודע אם הוא חי או לא אלא שאם הוא חי ויבוא לא יהי' טענה למי שמעיד עליו שמת ותו כתב ועוד יש מקום שהזכירו מילתא דעבידי לגלויי שאינו בגדר אלו שאינו דבר מפורסם אלא שידעינן שהי' עדים בדבר ואם נחקור אותם איפשר שיזכרו ויעידו ובזה אין עד אחד נאמן משום מילתא דעבידי לגלוי עכ"ל הרי מבואר מדבריו דאף אם יש עדים ויכחישו אותו לא מיקרי עביד לגלוי' ק"ו באינו מזכיר ממי שמע או שאמר ששמת מפי שמת או באומר ששמע מנכרי דלא מיקרי עביד לגלויי וכן מוכח דעת בעל המאור והרשב"א ודעת הרמב"ם מהא דנתן טעם דעד אחד נאמן דניתן לה בן במד"ה שהשיג הראב"ד דזה לא עביד לגלוי' ותירץ הרשב"א דהכא דייקא וכן הוכחתי שם דעת הרמב"ן ממ"ש בב"ב דאין אדם חושש שיתפס בשיקרא לאחר מיתה דלפ"ז קשיא ממ"ש בסוף פ"ב דיבמות מעשה בליסטים אחד שיצא ליהרג וכו' והשיאו חכמים את אשתו וא"כ תקשי דהרי זה לא הוי עביד לגלוי' דיוצא ליהרג ולדברי חכמים שם נראה דמיירי בב"ד של ישראל ולר"י מיירי בב"ד של פרסיים ומלבד דתיקשי בגיטין פרק כל הגט או ללישנא קמא