תשובות הרא"ם חלק ג כב

ועוד נלענ"ד דלא מבעי' אם שמעו מן האשה לפעמים במסל"ת דיכולין להעיד מפיה דלא שייך נגיעה אלא אפי' השתא יכולה לסלק עצמה ולהעיד, ואף דבעל העטור פסק דאמרינן עבידי לאחזוקי שיקרייהו מ"מ במילתא דעבידא לגלויי יותר סברא לומר דכל שנסתלק נגיעתו לא יעיד בשקר במילתא דעבידא לגלויי וכן כתוב בספר בית מאיר ועוד הארכתי בדעת בעל העיטור ואין כאן מקומו. ומ"ש רומעכ"ת היתר בסי' כליו באיסור דרבנן והביא דברי הגאון מו"ה עוזר, עיין מה שכתבתי ע"ז בהיתר אלמנת הרב המגיד ממינסק וגם מה שכתבתי להגאון מבראד בהתרה הנ"ל על דברי תשובת פני יהושע. ומה שהביא הנו"ב בסי' מ"ג ראי' מקושיית הרא"ש על הרמב"ם על הא דכתב הרמב"ם דהנהגה בכלאים אינו לוקה רק טמאה בטהורה לענ"ד לפמ"ש הפ"י הטעם דהא דלא סמכינן על סי' בינוני באיסור דרבנן כי היכא דלא ליסמוך עלי' באיסור דאורייתא שוב אין ראי' כלל משיטת הרמב"ם דלשיטתי' לא משכחת כלל בא"ד סימנין, גם מה שהביאו ראי' מסוגיא דתולין לסוגיא דב"מ המעיין בחידושי ר"ן הנדפסים מחדש על חולין יראה שאין ענין זה לזה כלל עוד ראיתי בדברי מעכ"ת שכתב בפשיטות וז"ל וה"ה בנ"ד לענין ספק ג' ימים כיון דחשש תפח אינו אלא דרבנן אע"ג דנימא בי' ספיקא לחומרא משום חזקת איסור א"א אפי' בדרבנן להחמיר מ"מ מהני בי סימני כליו וכ"כ הנ"ב סי' מ"ג עכ"ל, ולא ידעתי האיך פשוט לו כ"כ דחשש תפח הוא דרבנן, ולענ"ד פשוט להיפך דלשיטת המחמירין בספק ג' ימים הוא דאוריית' והנ"ב שכתב שהוא דרבנן ס"ל ספיקא לקולא) מלבד חוקת א"א וגם חזקת חי וכן מוכח מהריב"ש שכתב דכל דקתני אין מעידין הוא דאורייתא ואם ניסת תצא וכבר הארכתי בדבריו, אמנם מבואר כן בבירור וגם מה שכתב רומעכ"ת דספיקא לחומרא משום חוקת א"א ואפי' בדרבנן להחמיר אין לדבריו הבנה דכיון שיש חזקת א"א הוא דאורייתא ואין וה ענין דבחזקה אף בדרבנן לחומרא דהתם מיירי שגוף האיסור דרבנן. ומה שהביא דברי הנ"ב שהאריך בסי' ל"א בדברי הט"ז והנקו"ה בי"ד והב"ש באה"ע ובסי' מ"ג תמה על דברי הריב"ש שכתב דהנך דר"א בן פרטא רובן לאבד דמנ"ל הא ואשתמיטתי' גמרא ערוכה בבבא בתרא דף קנ"ג וכל מה שהאריך בסימנים אלו, לפענ"ד בחנם האריך שהדבר ברור שמעמידין בעל אשה זו בחזקת חי שאנו דנין עליו ואין לומר דהרי מת לפנינו וע"כ יצא א' מחזקת חי ז"א דע"כ לא שייך חזקת חי אא"כ אנו דנין על אותו אדם פרטי ידוע דאז שייך לומר שאותו אדם שידוע לנו חי ואנו דנין עליו יש להעמידו בחזקת חי אבל אם אין אנו דנין רק על כללות העולם שאחד מת בעולם לא שייך חזקת חי כלל דודאי יש הרבה מתים בכל יום, וראיה לדברינו מהמביא גט ממדינת הים, וכמו שכתבתי להגאון מ"ו משולם נ"י, ומטעם זה אין לומר שנעמיד לאותו שנמצא מת בחזקת חי עד עכשיו דכיון שאינו ידוע לנו מי הוא ובודאי יש מתים בעולם שמתו כבר יותר ממה שמתו היום וכיון שאנו דנין על כללות העולם לא שייך חזקת חי כדכתיבנא ואדרבא רוב מתים מתו כבר כמו שכתבו הפוסקים לענין ביצים, ואף דיש לחלק דאותן שמתו כבר נקברו עכ"פ לא שייך חזקת חי, ועוד דע"ז שנמצא אין אנו צריכין לדון כיון. שלא ידענו מי הוא וכמו שכתבו הפוסקים בי"ד באם נאכל אחד מהתערובת, וכבר הארכנו בקונטרס מיוחד בדין ראהו חי מבערב

, ובענין כאן נמצא כתבתי בתשו' להרב מפודקאמין דנרא' דלענין חששא דשאלה לא שייך כאן נמצא כמ"ש התוס' בנדה וחולין יעוי"ש, וכעת אני רואה שאפשר אינו מספיק דדוקא התם שידעינן שבודאי השאיל ולא שייך כאן נמצא רק לענין רשות שפיר כתבו התוס' דעדיין הוא ברשות המשאיל אבל הכא לא ידעינן אם השאיל כלל אף דלא שייך כאן נמצא לענין רשות מ"מ י"ל כאן נמצא מגברא לגברא שלא היה ביד אחר מעולם. ומ"ש מעכ"ת לחלק בין זמן מועט לזמן רב לא נהירא כלל לבדות חילוקים מלבנו וגם ליתן דברי חכמים לשיעורין. אמנם נלע"ד יותר מה שכתבתי זה יותר מעשרים שנה להגאון מ"ו מרדכי זאב ז"ל דכיון דס"ל דברים העשויין להשאיל ולהשכיר מוציאין מיד המוחזק בעדים וראה ע"כ דלא שייך בהו כאן נמצא ולא חוקה דכל מה שהוא ביד האדם וכיון דס"ל דדברים העשויין להשאיל הכל תלוי באהבת האדם כמבו' בש"ע סי' ע"ב א"כ כיון דלא ידעי' מי הוא הנהרג לכך חיישינן לשאלה, וכן דעת הרי"ף בתשובה הביאו הנ"י בשבועות זולת דעת הרמב"ם דס"ל דבעינן תחלת. עשייתו להשאיל ולהשכיר, ועל שיטתו לק"מ דכבר הוכחתי בתשובה דדעת הרמב"ם בשיטת יצחק ר"ג כשיטת התוס' והרא"ש ולא מטעם כאן נמצא, ועי"ל אף דס"ל דבעינן דוקא תחלת עשייתו לכך היינו דוקא להוציא מהמוחזק הא לאו הכי ס"ל דכל הכלים שכיחי להשאיל דומיא דשומשמין דחיישינן שמא פינן כיון דשכיח ולכך חיישינן לשאלה ולא שייך כאן נמצא, אמנם בדברים שאין רגילין להשאיל ס"ל דבאמת דלא חיישינן לשאלה וכבר כתבנו כי כן עיקר ולפ"ז כאן ממ"נ האשה מותרת דלשיטת התוס' והרא"ש מקילין כחדא לטיבותא אף בהוחזק ואין שיירות מצויות, ולשיטת הרמב"ן והרשב"א דס"ל דיצחק ר"ג תלי בכאן נמצא ע"כ ס"ל דבאין רגילין לא חיישינן לשאלה, וכבר הארכנו למעלה דלא נמצא מפורש בראשונים דבלא רגילי למשאל דחיישינן לשאלה זולת תשוב' רבינו הב"י ודבריו קשים להולמן ומ"ש הב"ח בשם הריטב"א הוא ט"ס וצ"ל הב"י בתשובה וכן הוא לשון הב"י עצמו בתשוב' חינוך בית יהודא. אמנם מה שחילק מע"ל בשיטת הב"ח בין זמן רחוק לקרוב לא נהירא שלא מצינו סילוק זה וגם בשמעת' דנאני בר חבו לא חילקנו בין זמן קרוב לזמן רחוק לזאת הסכמתי להתיר ומה שהביא ראי' ממצא חביות של יין דמותרת בשתי' אם בא ישראל ונתן בה סימן לענ"ד אינן ראי' כלל דודאי לנפילה שני פעמים לא חיישינן דאפי' לנפילה דפעם אחת לא חיישינן כל שלא הוחזקה וכ"ש לנפילה ומציאה והדר לנפילה ומציאה עכשיו וזה פשוט ועיין בב"מ גבי מצאו קשור בכיס ובגיטין גבי שיירות מצויות והוחזקו ומה שכתבתי שם על קשיית הפני יהושוע

סימן ח

תשובה להרב דק"ק בראד

א) הנה תחלה חשש מעכ"ת על האגרת שמא הי' מאיש אחר ועוד חשש שמא עבר אחד דרך ק"ק בראד ונתאכסן, אצל האלמנה ימים לא כבירים ולא נודע שמו לבעלת האכסניא. והי' שמו אברהם צורף או שמא לא הי' אשה בביתה והוא הי' בעל האשה והנני רואה שלא סיימוהו קמי' דמר גופא דעובדא והנה בענין האגרת לא מעל' ולא מוריד כי האגרת הי' מבעל העגונה בעודו חי שהודיע לאשתו שהוא בק"ק בראד והעגונה ספרה המעש' כמו שהי' ולא לענין התרתה והדיינים חזו את הטפל והניחו את העיקר וצויתי להרבני מוה' יהושיע מקאמרניא להגיד למעכ"ת בע"פ את אשר שמעם מפי האלמנה יחד ולפי הנראה