תשובות הרא"ם חלק ג כא

חשדא, אמנם בעיקר דין נוגע צריך אני לבאר מה שנלפענ"ד תחלה מה שהשיג הש"ך על הריב"ש בסימן ל"ד ס"ק כ"ח, והנה דעת הש"ך דבנוגע לא אמרינן פלגינן דיבורא והביא ראי' מאריס שאינו מעיד לבעה"ב אי איכא פירא בארעא ואני תמה על ראי' זו מכמה טעמים חדא לפמ"ש הרא"ש במכות גבי אילעא וטובי' קרובי' דערבא בשם יש מתרצים דהיינו טעמא דלא אמרינן פלגינן משום דא"א לחייב הלוה ולפטור הערב משום דכיון דהלוה נתחייב ע"פ ממילא נתחייב הערב ועיין בתשובת נודע ביהודא סימן כ"ז חלק אה"ע שהקשה אם נימא דנוגע הוא מטעם קרוב א"כ לוה ומלוה יצילו דאדם קרוב אצל ממון ואינו רק עד פסול ואשתמיטתיה דברי הר"ן בחידושי סנהדרין דדוקא. לעשות דין בממונו דבעינן כ"ג אינו רק קרוב אבל לחייב או לפטור עצמו הוי בעל דין ואינו עד כלל) וא"כ מטעם זה בעצמו א"א לומר פלגינן דיבורא גבי אריס דהרי עיקר טענות המערער שקרקע זו גזולה ביד הלוקח ותובע הקרקע וממילא גם הפירות שלו ואם נאמין לאריס שעידי המערער פסולין ממילא הפירות של הלוקח וא"א לומר שהקרקע לקוחה ביד הלוקח והפירות של המערער וכ"ש לפי מ"ש הריטב"א שם דלא אמרינן פלגינן דיבורא אלא במקום שהוסיף דברים שאינן צריכין כגון בההיא דבר ביניתוס וכן בהרגתי' והרגנוהו שהוסיף דברים ותרי עניני נינהו שהי' די לומר דאוזיף בריביתא או נהרג בעלה אבל במקום שאינו מוסיף בעדות לא אמרינן פלגינן דיבורו ובטלה כל העדות דג"כ לא קשה מידי, אמנם אף לפי שיטת הראב"ד שהביא הרא"ש גבי אילעאי וטובי' משום דדוקא גבי נוגע אמרינן פלגינן דיבורא משום דלא הוי עד כלל הא לא"ה אמרינן עדות שבטלה מקצת' וכו' אפי' הכי נראה ברור דלא דמי כלל דהתם שפיר שייך לומר פלגינן דיבורא דהרי עכ"פ אין שניהם צריכין לשלם הלוה והערב אלא או הלוה או הערב וא"כ שפיר נוכל לומר דלגבי הלוה שהם רחוקים הם נאמנים ומחויב לשלם ובזה אין מעידין על הקרובים ואם אין ללוה לשלם דאז מעידים על הקרוב שהוא הערב אין נאמנים נגדו כלל אבל גבי ארים שאינו מעיד רק על פסול עידי המערער איך נוכל לקיים עידותו במקצת שיהי' הקרקע וחצי הפירות של הלוקח וחלק האריס יהי' של המערער ולכך שפיר שייך לומר עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה, וליכא למימר דלגבי דידי' הוי בעל דין ולא עד דהרי אינו מעיד כלל על ענין בפני עצמו שנוגע לו רק שממילא יש לו הנאה ממנו ודוק, ומה שהביא ראי' מהא דבעי סילוק גבי בני העיר לא ידענו מאי ראי' היא זו דהרי הם כשותפים כמבואר בסוגיא לכך אין נאמנים גם על חלק חביריהם כמו בשותפים והטעם כמו שכתב הסמ"ע דגם הנשאר היא של שותפות ואף אם נחלק בין זה לשותפין לא קשה מידי לפי מה שכתבתי לעיל דדוקא גבי לוה וערב דאין העדות מתקיימת בשניהם כאחד שייך לומר דנאמנין לגבי דלוה דאז אינן קרובים. אבל אם אין ללוה והן מעידין נגד הערב אין נאמנין דכולה עדות לגבי הערב הוא או בפלוני רבעני ובא על אשתי אף דהעדות מתקיימת בשניהם כאחד ואפילו הכי פלגינן דיבורא משום דיכולין אנו לקיים עדותו שיהי' אמת על חבירו ולא על עצמו ולמיפלג הדיבור שרבע אמת אבל לא לו אבל היכא שהוא דיבור אחד והעדות ע"כ מתקיים בשניהם כאחד א"א לומר פלגינן דיבורא ואפילו בחד גופא אם הדיבור כולל שני ענינים שיכול להתקיים אחד בלא דיבור השני כגון גרשתיך כבר שיכול להיות אבל לא למפרע רק עכשיו. וכללא דמילתא דלא אמרינן פלגינן דיבורא רק היכא דנוכל לחלק בדיבור העדים כגון את ונכסי קנוין ודומה לו או בתרי גופא דומיא דלוה וערב וכדומה שאין מתקיים בשניהם כאחת ואף בחד גופא אם נוכל לחלק גוף המעשה אמנם לא נמצא דמיון כזה משום דגרשתי למפרע יכול לחלק הדיבור, אמנם באריס שאינו מעיד רק על פסול העדים ואי אפשר לחלק הדיבור וגם המעשה א"א לחלק דהרי עיקר טענות המערער שהקרקע גזולה וממילא הפירות שלו ועוד דאם לא נאמין האריס על חלקו בפירות ממילא ראוי שישארו הפירות (בין) ביד הלוקח ומה טיבו של המערער להפירות כיון שלקח הקרקע מהמערער שהרי אין המערער טוען כלום על חלק הפירות של האריס שקנאו ממנו או ששייר לעצמו ולא דמי ללוה וערב כמו שכתבתי לעיל ובודאי דלא אמרינן פלגינן דיבורא בטענות התובע וגם להרגתי' והרגנוהו לא דמי דהתם העדות כולל שני ענינים שנהרג בעלה של פלונית ושהוא הרגו דאין אחד תלוי בחבירו ויכול להיות שנהרג אבל לא על ידו משא"כ בבי אריס שהפירות תלוין בקרקע ודו"ק ולכך ודאי אמרינן שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והממון בש"ס ופוסקים בכל מקום שאמרו פלגינן דיבורא יראה שהדברים ברורין כשמש ובעיקר דברי המרדכי וזה שהשיג עליו הריב"ש והביא מתשובת הרשב"א לפענ"ד לדינא לא פליגי וגם המרדכי מודה להרשב"א רק פלוגתייהו בפירוש הסוגיא היות דלענ"ד נראה פשוט כל שאינו תובעו הריבית רק שמעיד לפסלו אין כאן נגיעה דלא טעו אינשי בהכי שהב"ד יאמינו לו נגד מי שכנגדו שהלוה לו בריבית וגם מה צורך לו לפוסלו וגם אם רצונו לתבוע אותו יכול הי' לתבעו בהדיא ולא בדרך עדות לפוסלו אתנם אם הוא תובע אותו בהדיא שוב אינו נפסל ע"פ כיון שאנו רואים שאומר כן בשביל שתובע אותו שיפסקו לו הב"ד להחזיר לו הריבית ועכ"פ רצונו להשביעו על זה וזה כוונת הרשב"א בתשובה אמנם דעת המרדכי נלפענ"ד דסבירא לי' דתעשה דבר ביניתוס שהעד השני העיד ג"כ על אותה הלואה שהלוה לו בריבית ולכך חיישינן שמא רוצה לפוסלו עכשיו ואח"כ יתבע אותו (ואפשר בב"ד אחר ע"פ עדים שכבר נפסל) כמ"ש הרשב"ם גבי ראובן שגזל שדה או טלית דף מ"ד ד"ה דאית לי' סהדי להאי, אמנם כל שאין תובעו כלל לא הוי נוגע וגדולה מזו מבואר בטור לדעת ר"י שבעינן דוקא שיש לשמעון עדים שיוכל לזכות בדין, ולרבינו יונה עכ"פ בעינן שנתרעם עליו בב"ד אף דהתם כל שנאמין עכשיו לעדותו ממילא יגיע לו טובה וסבור הוא שהב"ד יאמינו לו לפוסלו דבענין מה שמעיד לפוסלו אין כאן נגיעה קל וחומר כאן שטוען שנתן לו ריבית ואינו תובעו כלל שאין לומר שהוא נוגע משום דסבר שהב"ד יפסקו לו להחזיר לו הריבית דודאי לא טעי אינשי בהכי ולפ"ז שפיר יש לחלק בין אינו מזכיר הירושה די"ל דיודע שאינו נאמן לענין ירושה ולא טעי בהכי ולכך לא הוי נוגע אבל בתובע השכר ודאי הוי נוגע ממש ולפ"ז בנ"ד י"ל דלא הוי נוגע כיון שלא תבע' הכתונ' ועוד נלע"ד דהכא בלא"ה לא הוי נוגע דנראה שגבו העדות אחר שנקבר המת ובלי ספק שנקבר עם הכתונת כפי הדין בהרוג וא"כ ממילא אינו נוגעת דהיורשים אינם חייבים דשואל שמת ונאנס החפץ היורשים פטורים וכבר כתבתי דלא אמרינן שהוא נוגע מחמת שטועה בדין וכן מוכת כל הסוגיא דפרה וטלית דכל שאינו זוכה על פי הדין לא הוי נוגע ולא אמרינן דלאו כולי עלמא דינא גמירי