תשובות הרא"ם חלק ג יט

עוד הביא מעכ"ת דין המבי"ט ופלפל בחכמה בדבריו וחכם עדיף מנביא וברוב דברים שנינו לדבר אחד נתכווננו אמנם אין שני כו' בסגנון אחד, לזאת אעתיק מה שכתבתי בזה, אמנם מה שהאריך מעכ"ת בדין כאן נמצא ובאמת ראיתי מגדולי האחרונים שתפסו במושלם בדין כאן נמצא בגדר אחד וגם כללו עמו כל הטומאות כשעת מציאתן מזמן לזמן ובמחילת מעכ"ת שגיאה היא בידם ועוד נוסף על זה מקצתם שגגו לומר מטעם כאן נמצא אם אנו מסופקים על שני ענינים אם וה הוא מזמן קרוב או לאחר זמן רחוק יש לנו לומר שזה הוא מזמן רחוק משום כאן נמצא כאן הי' מזמן יותר רחוק אמנם עיקר כוונת כאן נמצא נאמר גבי מומין והכוונה העיקרית כל שנמצאו ברשות הבעל אמרינן דודאי לא הי' קודם ברשות האב דלא מחזקינן מרשות לרשות ועיין בריטב"א ריש חולין גבי דין דגבינות ואין חילוק בין אם באו המומין תיכף שבאה לרשות הבעל או אח"כ, וכן גבי יצחק ר"ג לפי פירוש הרמב"ן והרשב"א והנ"י אמרינן כאן נמצא וגם כן הכוונה שמעולם הי' יצחק זה מקורטב"א ולא אמרינן שבא ממקום אחר לכאן. וכן גבי שטרא דנאני בר חבו אמרינן כאן נמצא ברשות אדם זה ומעולם לא הי' ברשות אדם אחר, ולדעת הרמב"ן הוא במומין הוא דלא מחזקינן מגברא לגברא, וכל זה הוא גדר כאן נמצא ממקום למקום, אמנם אם נרצה לומר כאן נמצא מזמן לזמן צריכין אנו לומר להיפך כיון שנמצא כן עכשיו כן הי' מזמן קדום וזה אינו כלל רק דאנו אומרים כיון שהוא ברשות אחד ואין צורך להחזיק מרשות לרשות או ממקום למקום ממילא חיישינן שמא הי' קודם כמו בטרפות הגבינות ודומיהן משום דאתרע חזקה קמייתא ועיין בתוס' פ' המדיר ד"ה על בעל החמור, אמנם אפילו היכא דליכא חזקה קמייתא כמו בבוגרת לדעת התוס' עיקר הטעם דרגילות לבא מצפרא, ואף לשיטת רש"י דהוא פלוגתא דרב ושמואל אכתי למאן דפסק דפלוגתייהו במכחישתו אבל באינו מכחישתו מודה רב א"כ אפילו ליכא חזקה קמייתא לא אמרינן כאן נמצא כאן היה מזמן רחוק, ואף למאן דס"ל דגם באינה מכחישתו פליגי אפ"ה יש לחלק דבבוגרת אמרינן כיון דהיום הוא הזמן הראוי לגדלות וכיון דהשתא גדולה מה"ת נימא דמקודם הי' משונה ממה שהיא השתא וכן בנמצא מת מה"ת נימא שהי' מקודם משונה ממה שהוא עכשיו כל דלית לי' חזקת חי וכבר ביארתי זה במקום אתר ענין זה באריכות, ולקמן אבאר מה שיש נ"מ בזה. וראיתי שמעכ"ת הרגיש בזה אמנם הלך בדרך מרחוק והביא ממרחק לחמו מסוגיא דלא יחפור אמנם החליף השיטה וקרא לה שם חדש דטעם כאן נמצא הוא מטעם קרוב אמנם האמת הוא להיפך דכוונת הרמב"ן הוא דקרוב כזה הוא מטעם כאן נמצא כיון שהוא במקומו ממש אמרינן כאן נמצא כאן הי' ומעולם לא בא ממקום אחר וכן הוא בט"ז סימן רצ"ד ויש נ"מ בזה בדין צלוב שהביא מעכ"ת בשם נ"ב לפי מה שביארתי למעלה דלפי דברי מעכ"ת הו"ל קרוב במקומו, ולפי מה שכתבתי אינו כן כיון דחיישינן דשמא צלוב הראשון עברה עליו מטרונא וזה אחר הוא ולא שייך כאן נמצא דגם צלוב הראשון הביאו ממקום אחר לכאן ואילו היינו חוששין שמא הביאו לכאן מת אחר ממקום אחר שייך שפיר לומר מיום שמת כאן הי' אבל אנו חוששין כמו שזה בא חי לכאן ונצלב כך שמא אחר בא לכאן ונצלב והראשון חלף הלך לו ועדיין חי, ודוק היטב. וראי' לדברינו דהרי המביא גט ואבד. הימנו חוששין, לזמן מרובה במקום שהשיירות מצויות שמא אחר הוא אע"ג דידעינן בודאי שהשליח אבדו כאן אפ"ה חיישינן שמא אחר הוא והגט שנאבד מצאו אחד מן השיירא ולא אמרינן כאן נמצא כאן הי' ולא תימא דחיישינן דווקא לשיירות שעברו קודם שאבד זה הגט דהרי הרשב"א הוכיח דלשיירות שעברו קודם ל"ח לר' נתן כמבואר בחדושיו בגיטין וכן מוכח מדברי הרמב"ן מלחמות ובדברי הראב"ד והרמב"ן בספר הזכות ביישוב דברי הרי"ף וה"ה הכא בצלוב דחיישינן דשמא צלוב הראשון לא מת כלל וכיון שהוא חי בודאי חלף והלך לו וזה אח"כ בא לכאן דדוקא בגט שנמצא במקום שנכתב אמרינן כאן נמצא אבל בנמצא שלא במקום שנכתב ליכא למימר כאן נמצא וצלוב להא דמיא דוק ותשכח ולא שייך למימר דמיום שנצלב הוא באותו מקום דהרי באמת אנן חוששין שמיום שנצלב הוא בכאן ואפי' הכי אחר הוא, ואין לחלק ולומר דבגט היינו טעמא דחיישינן משום דאף דידענו שאבדו באותו מקום אכתי חיישינן שמא זה שידענו שנאבד עדיין מונח באותו מקום ועוד אחר בא לכאן כמו שזה בא לכאן ואבד גם כן גט אבל בצלוב צ"ל שהראשון הלך לו מאותו מקום שנצלב זה ואחר בא לכאן וזה לא חיישינן דוה אינו דהרי גם בגט חיישינן אפילו בדקו אותו מקום ולא מצאו שמא נדחף משם ברגלי העובר ואחר אבד שם גט אחר וכן אליבא דרשב"א חיישינן שמא מצאו זה העובר ונטלו והלך לו וגט זה שנמצא אחר בא לכאן ואף דדעת הרשב"א דרשב"א ס"ל חיישינן לשיירות שעברו קודם מ"מ אכתי נימא דלא חיישינן שגט זה הלך ואחר בא לכאן אע"כ כיון שגם הראשון לא נמצא במקום שנכתב לא שייך כאן נמצא כיון שגם גט הראשון בא ממקום אחר לכאן. אמנם לפי"ז אין כאן קושיא מהא דחיישינן בשומשמין שמא פינן, ובאמת המעיין בדברי הרשב"א ביבמות ובנ"י יראה דלאו לגמרי מדמה להו עובדא דשומשמין ועובדא דיצחק ר"ג רק שכתבו ששניהם ענין א' ודרך אחד להם.. אמנם אין זה ראי' די"ל דהרשב"א והנ"י לשיטתייהו דסבירא. להו דהלכתא כרב אשי דלא ס"ל כאן נמצא אבל הרמב"ן אזיל בשיטות הרי"ף כדרכו וכמ"ש מהרי"ט בתשו' דהרמב"ן אזיל תמיד בשיטת הרי"ף דסבירא לי' דרב אשי מודה. דאמרינן כאן נמצא, וא"ל דס"ל דבגט הוי מילתא דשכיחא כששיירות מצויות שיש בידם גיטין המביאין ושכיחא ליפול ולאבד מלבד שאין זה אמת דנפילה לא שכיחא. אמנם בלאו הכי תקשה דא"כ אף בנמצא במקום שנאבד ניחוש אלא ודאי כדכתיבנא. אמנם חובה עלינו ליישב דברי הרמב"ן. לזאת נלענ"ד דהנה בשומשמין צריכין אנו לדון על שני ענינים אחד על השומשמין שראינו תחלה באותו מקום אם נפנו משם או עדיין הם במקומן הא חדא, שנית צריכין אנו לדון על שעח מציאה והשומשמין שאנו רואין עכשיו בחביות אם באו ממקום אחר אם לאו. והנה אם באים אנו לדון על שעת המציאה וראי' של עכשיו ודאי היה לנו לחוש שמא ממקום אחרי באו לכאן דאין לומר כאן נמצא דהרי אף אם הם הראשונים ע"כ באו ממקום אחר ג"כ. אמנם כוונת הרמב"ן לדון על השומשמין שראינו בתחלה אם הם עדיין במקומן או שפינו אותם משם וס"ל דיש לומר כאן נמצא ולא נפנו למקום אחר מיום שראינום שם, וזה הוי כאן נמצא ממקום למקום כמו בקופה ושרצים ולפיכך ס"ל דיש לחלק בין זה לגט שנמצא שלא במקום שנכתב אף דלענין הדין דשעת מציאה שוין, מ"מ לענין הדין של שעת ראיה יש לחלק משום דגבי גט אם באנו לדון על הראי' שבתחלה שראינו הגט ביד השליח אם ניתק ממקום למקום אנו אומרים שודאי ניתק שהרי אבדו, ממילא י"ל שגם ממקום שנאבד ניתק עוד משם והלאה