תשובות הרא"ם חלק ג יח

ובזה נבא לבאר לשון ר"ת דתחלה כ' דמתני' ה"ק דאין מעידין אא"כ נשאר עכ"פ מכל הגוף פ"פ עם החוט' ואף שלא נשאר כלום יותר מעידין וע"ז קאי אין מעידין לאחר ג' ימים אבל אם הוא כולו קיים והגוף כולו שלם עם הראש שפיר יכולין להעיד עליו אף לאחר ג' ימים בט"ע על ידי סימני הגוף ואין הכוונה דדוקא שיש סימנים בגופו דמאי פסקא שיש לו סימנים והוי לי' למימר אם יש סימנים בגופו ועוד דה"ל לפרש סימנים בינונים. ועוד ראי' דהרי הטור לא הביא לשון ע"י סימנים שבגופו אלא ודאי כדכתיבנא דה"ק שיכול להכירו בט"ע ע"י סימנים שבגופו דהיינו סימנים עצמיים שיש בכל גוף שהט"ע הוא ע"י ממש כמש"ל שע"י שנצטייר במחשבתו סימני הגוף האורך והרוחב וגוונו וצורתו ותמונת כל אבר ותואר ומצב וקומת הגוף בעצם הוא מכירו בט"ע (ועיין במרדכי פ"ב דכתובות ובמ"ש בשם ר"ת לענין קיום החתימה דבחוט השערה מכירין השינוי בט"ע כיון שמתוך כוונת הלב הם מעידים וזה ממש כמ"ש) ולכך לא הוצרך הטור להזכירו ולפ"ז יפורש דמתניתין מיירי באין גופו שלם צ"ל הא דקתני במתניתין אע"פ שיש סימנים בגופו דמשמע שיש גוף צ"ל דה"ק אף שנשאר מקצת גוף שיש עליו סימן או דיש סימן בראש דהוא ג"כ בכלל גוף אמנם הפירוש הזה דחוק בעיני ר"ת לכך כתב אף אם נימא כיון דקאמר אע"פ שיש סימנים בגופו משמע דנשאר גם הגוף לכך קאמר די"ל דמיירי דאין לו ט"ע ע"י גופו דהיינו שלא הי' רגיל וניכר לו היטב רק שראה אותו בחיים כמה פעמי' ומכירו ע"י פרצוף פניו כשמסתכל בפניו אבל בשלימות הגוף אין לו ט"ע ולכך אין לו הכרה רק ע"י פרצוף ולכך אין מעידין לאחר ג' ימים ואף שיש לו סימנים בגופו כיון שאין לו ט"ע מצד הגוף בשלימות לא מהני דהכרת הפרצוף משתנה לאחר ג' ומים ואף גם פ"ז הי' ר"ת מסופק עדיין אם יש לסמוך למעשה ע"ז היכא דיש פרצוף פניו וחוטם והגוף שלם וליכא שפתי' וסנטר דהוי חבול בפניו אם מהני ט"ע לאחר ג' ימים לזה כתב דזה ברור וידוע אם כל פרצוף פניו שלם עם שפתים וסנטר ואינו חבול וכל הגוף קיים שמכירין אותו בט"ע כיון שהוא כמו שהי' בחיים והוא רגיל עמו ומכירין אותו בט"ע דודאי מהני אפי' לאחר ג' ימים וא"כ עכ"פ ע"כ מתניתין ה"ק אין מעידין אלא שנשאר עכ"פ פדחת וחוטם וכל שנשאר פדחת וחוטם מעידין כשנשאר פדחת וחוטם וליכא שפתים וסנטר וכל הגוף קיים ואף שיש סימנים בגופו אין מעידין אלא שנשאר עכ"פ פדחת וחוטם וכל שנשאר פדחת וחוטם מעידין וע"ו קאי אין מעידין לאחר ג' ימים היינו שלא נשאר חפניו רק פרצוף פדחת וחוטם וליכא שפתים וסנטר דהוא חבול בפניו וכן הוא במרדכי בשם ר"י ור"ת, ועוד כתבו התוס' דע"כ בספק יש להקל בכגון זה, ועתה נבא לבאר ראיות ר"ת מבעל הלכות גדולות והנה רומעכ"ת הבין דבעה"ג קאי על המשנה ובאמת דאינו כן והנה מעכ"ת פשה נקודה רבה על הכתב באמצע לשון בה"ג וכונתו דמה שכתב לענין אשה החמירו רבנן הוא הפסק מאמר והוא ענין בפני עצמו, אבל באמת שאינו כן וכל הרואה לשון בעה"ג יראה שכולו מאמר א' ודברים אחדים וקאי על תחלת הענין שכתב דאי אתו תרי סהדי דטבע במים שאין להם סוף אע"ג דלענין ממון נחתינן לנכסי' מ"מ לענין אשה החמירו רבנן וזה כמה שנים כתבתי תשובה ארוכה מדין משאל"ס ואיבעיא דעד אחד במלחמה. עוררני לזה בני הרב מו' מרדכי אב"ד דק"ק חירוב והעתיק לי לשון בעה"ג וכתב אלי דנראה דדעת בעה"ג דאיבעיא דע"א במלחמה לא איפשטא וסבירא לי' כשיטת הרי"ף דגם, בשני עדים שייך האיבעיא ולכך פסק דבעינן סימנים במשאל"ס כדמשני בגמרא דף קט"ו וקאמרי סימנין וכן כתבו התוס' שם בשם ר"ח רק דר"ח ס"ל דהא איבעיא רק בע"א דוקא וס"ל כשיטת הרי"ף דגם בשני עדים שייך בדדמי ודבריו נכונים בלי ספק במה שכתב דהאי איבעיא לא איפשטא כנ"ל ולפ"ז מוכח להדיא להיפך מדברי בעה"ג דט"ע לא מהני ובעינן דווקא סימנין וא"כ מוכח דמתניתין מיירי בטביעות עין ולא בסימנים וט"ע לא מהני לאחר ג' ימים דמשתנה צורת פניו ולכך בעינן סימנים וה"ה במים וכמו שכתבו התו' בדיבור המתחיל וקאמרי סימנין ומדברי התוס' גופא שם מבואר בהדיא דהא דמשיאין במים ע"י ט"ע מיירי שאינו חבול בפניו כמו שפירש ר"ת בהא דאין מעידין הרי מבואר דלמסקנא סבירא לי' לתוספ' דמתניתין מיירי בט"ע רק בחבול בפניו וכמבואר במרדכי בשם ר"י וברא"ש וטור

אמנם לפי מה שפירשתי לשון התוס' יש לפרש ג"כ הראי' שהביא ר"ת מבעה"ג דנראה בהג"מ דעיקר כונת ר"ת שכל שהוא שלם ומכירו בט"ע מהני אף לאחר ג' ימים וכבר כתבתי דתוס' מדמי משאל"ס ליבשה אחר ג"י כמבואר בדף קט"ו אמנם התוס' כתבו שם דמיירי שאינו חבול בפניו ובלי ספק דכונתם דגם כל גופו שלם כמבואר בתוס' כאן גבי אין מעידין אחר ג' ימים וזה בעצמו כוונת ר"ת בהראי' דפירש כוונת בעה"ג סימני פדחתו כו' ושאר סימנים שלו ולא קאמרי סתם וקאמרי סימנים וגם אם כונתו על סימנים חמש מאי פסקא שיש לו סימנים וגם הוי לי' לבאר דעתו אם בינונים או מובהקים וגם הול"ל ושאר סימנים סתם או סימנים שיש בו אלא ע"כ דכונתו ג"כ על סימנים עצמיים שבכל אדם דהיינו ט"ע ולכך קאמר סימני פדחתו ושאר סימנים דהיינו מכל הגוף וט"ע מכל הגוף והפנים מהני במשאל"ס במו לאחר ג' ימים דיבשה ונמצא מוכח דביבשה ג"כ מהני וזה לענ"ד כונת ר"ת בראייתו מבעה"ג ולפענ"ד מכאן ראי' למאי שפירשתי בלשון התו' דקאמרי סימנין שבגוף כוונתו ט"ע דהרי ע"כ רבינו תם עצמו מפרש כן בדברי בה"ג דאל"ה אין ראי' דדילמא כוונת בה"ג על ט"ע בסימנים בינונים כמבואר בדף קט"ו דמצטרפי במשאל"ס אמנם פירוש מעכ"ת בלשון בעה"ג אין לו קיום והעמדה כלל דאם נימא כפירוש מעכ"ת דאמרו סימני פדחתו סימנים ממש קאמר א"כ אין צורך לשאר סימנים דע"כ מיירי שלא הי' מכירים רק שמעידים כך וכך צורתו א"כ תו לא שייך בדדמי ואין צורך לסימנים אחרים ודוחק לומר דהוא וא"ו המחלקת דמאי צורך לחלק הול"ל סימנים סתם והכל בכלל. ועוד דיותר הוי לי' לאשמועינן ט"ע בסימנים בינונים. אמנם זה יש לדחות ואכמ"ל ועוד יש להרבות בראיות מסוגיא דע"א במלחמה דאין וה כוונ' בעה"ג וכבר הארכתי בתכלי' בביאור הסוגיא דע"א במלחמה ויש העתקה תחת יד בני הרב מו' מרדכי נ"י ואכמ"ל גם מה שנדחק מעכ"ת בהבנת לשון הגמרא יכיר לחוד והכרת פנים לחוד ובביאור לשון התוי"ט בתשובה לפענ"ד בחנם נדחק והדברים כפשוטן דכוונת הגמ' דהכרת פניהם ענתה בם משמע דאין עדות אלא בהכרת פנים דהיינו בפרצוף פנים עם החוטם משום דהכרה זו היא כדי להכירו ולהבדילו משאר ב"א לכך דיקדק הכתוב הכרת פניהם אבל בבכור כתיב יכיר ולא כתיב פניהם משמע דאין הכוונה להכירו בפניו בכדי שיוכל להכירו בין כל ב"א רק הכרה סתמית וכללית שכל אדם שרואה חבירו בשעה שרואה אותו בפניו מקרי הכרה אף שאינו יכול להכירו אחר כך בין כל העולם והכרה זו אף בפדחת לחוד מקרי הכרה וזה פשוט מאד בעיני ואפשר להעמיס זה בלשון התוי"ט ג"כ אמנם לענ"ד פשוט דזה כוונת הש"ס: