תשובות הרא"ם חלק ג טז

הלואה שמצטרפין ואלו לא אמרינן שעיני' נתנה באחר ה"ל עדות גמורה ע"י צירוף ומאן לימא לן דאפי' כה"ג מהני טעמא דעיני' נתנה באחר עכ"ל והנה נראה מדבריו דלא ברירא לי' הא מילתא לגמרי, וקשיא טובא כיון דעובדא דידי' הוי כרגלים לדבר ומכ"ש לפמ"ש הח"מ וב"ש דמיירי דוקא ברגלים לדבר, א"כ בפשיטות הל"ל כיון דאלו הודית בפני ב' והי' רגלים לדבר ודאי היתה אסורה משום דשויא נפשה חד"א ממילא כיון דאיכא חד עד המעיד על גוף המעשה אינה נאמנת להכחיש השני שהודית לפניו כמו הודאה אחר הלואה וממילא אסורה משום טעמא דשויא אנפשי' חד"א וכמו בהודאה אחר הלואה אף במכחיש עד ההודאה אנו אומרים כיון שיש עד הלואה בודאי הודה ה"ה הכא אנו מכריחין שהודית וכיון דיש רגלים לדבר אסורה מחמת דשויא חד"א ואף דמכחשת העד שהודית אינה נאמנת וכיון דבודאי הודית נימא כיון דאיכא רגלים לדבר אסורה א"ו דלאו מטעם רגלים לדבר ושויא אנפשי' חד"א רצה לאוסרה רק דכוונתו דכמו דאמרינן בהודאה אחר הלואה דמצטרפין ואמרינן דגוף הענין אמת ה"ה הכא ואפילו בלא רגלים לדבר יש לאוסרה דלא אמרינן כלל הסברא דעיני' נתנה באחר וכן משמע מלשון וא"כ ממילא אף בלא רגלים לדבר אסורה ודומה למאי דהודאה אחר הלואה מצטרף ולא אמרינן משטה בהודה לפני ע"א ה"ל דכוותי' דלא אמרינן עיני' נתנה באחר והענין אמת כיון דאיכא עוד ע"א ומצטרף וא"ל דבלא רגלים לדבר כיון דרוב נשים משקרות לא מיקרי הודאה כלל ואפי' לאצטרופי לא חזי אבל בדאיכא רגלים לדבר הוי הודאה וחזי לאצטרופי דלא מצי מכחיש לי' דאכתי תקשה ממ"נ דודאי אין עד הלואה מכריח לומר שאמת שהודה אם לא מטעם דאמרינן שמכריח דהענין אמת וא"כ ממ"נ אם בעינן רגלים לדבר הא לא"ה אמרינן שהוא שקר ואין העד המעיד שנטמאת מכריח שהענין אמת א"כ מכ"ש שאינו מכריח שהודית דזה ברור שאינו מכריח שהודית אם לא משום דאמרינן שהענין אמת וכיון דגם ברגלים לדבר אין הרגלים לדבר מכריחו ואיך יצטרף עד הטומאה כיון דאין מכריח שהענין אמת ממילא אינו מכריח שהודית ויכולה להכחישו ואין כאן חד"א אלא ודאי שמצטרף להכרית שהענין אמת וא"כ ממילא אף בלא רגלים לדבר יש לומר כן שמכריח שהענין אמת ודוק היטב. ואף אם נימא דאכתי בהודאתה אינה יכולה להפקיע עצמה מבעלה רק דאסורא משום דשויא חד"א אכתי צ"ל דבצירוף העד מכריח להיות הענין אמת שבודאי הודית ושויא חד"א אף דאינה נאמנת לגבי הבעל נאמנת לגבי דידה אף בלא רגלים לדבר דודאי הענין אמת ובודאי הודית רק לגבי הבעל אין אחד נאמן בדבר. שבערוה ואכתי היא אסורה דודאי העד שאומר שהודית הוא אמת, אבל אי בעינן רגלים לדבר דוקא ממילא צ"ל דעד המעיד על גוף הענין אינו מועיל כלום ודוק היטב

ולפי מ"ש הדבר ברור כל שלא העיד הנחשד לפני הב"ד אין בעדותו ממש ואינו מצטרף. ומכ"ש כשחזר בו לפני ב"ד: ואני תמה אף לפי סברת החכם האוסר דס"ל דעד המעיד הוי כרגלים לדבר אטו מה שאמר החשוד חוץ לב"ד מידי ממשא אית בי' למחשבי' ברגלים לדבר הלא אינו אלא פטפוטי דברים ומכ"ש כשחזר בו בב"ד דאיכא רגלים לדבר להיפוך, ומה שהקשה על דברי הר"ן דכתב דאין האשה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה עמה דהאשה יכולה לאסור על עצמה באומרת תשמישך עלי דבריו תמוהים דודאי כ"ע מודים דאין האשה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה כמבואר בריש קידושין ביהודית איתתא דר' חייא אבל באומרת תשמישך עלי אין צורך לנאמנות שלה דאומרת כן בפרהסיא או בפני בעלה ואדרבה על מה שכתב הר"ן דאפקעינהו לקידושין מיני' קשה מהנך עובדא דשילהי נדרים דע"כ מיירי באשת כהן ונבעלה לכותי דפוסל בביאתו אף לפנוי' ולא שייך לאפקעינהו לקדושין מיני' ודוק: גם בענין אף אם הי' ב"ד שקבלו עדות הנחשד שלא בפני הבעל והאשה יש לדון דאינו כלום וכבר כתבו הרמ"א ורש"ל בתשובותיהם דאף המקילין יודו לאסור אשה על בעלה, בעינן דוקא בפני האשה והבעל, וכבר כתב הרא"ש בתשובתו מרורות על הב"ד שקבלו עדות לאסור אשה על בעלה שלא בפני אשה ובעלה, והרש"ל כתב בתשובה דא לדברי המקילין בקבלות העדות שלא בפניו מ"מ יכולין לחזור בהם, אמנם הש"ך כתב בשם מהרא"נח דלדבריהם אין יכולין לחזור בהם אמנה כבר כתבתי כיון דלא הי' ב"ד של שלשה אין בדבריו כלום

סימן ז

תשובה להרב המאו"הג מו"ה ארי' ליב רב דק"ק סטרי בע"המח ס' קצות החושן

אד"ש והנה רומעכ"ת האריך לבאר דעת ר"ת ולשון התוס' והג"מ בשם ר"ת, ואעתיק תמצית דבריו היוצא עיקר לדינא. והנה פי' כוונת התו' במה שכ' או שמא דוקא בסימנין קאי על הרישא דאין מעידין א"ע פרצוף פנים דמתני' מיירי ע"י סימני פרצוף פניו ארוך וגוץ ותמונה ואע"ג דארוך וגוץ בגוף אפי' סימן בינוני לא הוי מ"מ בפרצוף ופדחת וחוטם הוי סימן מובהק ואפי' אי סימנים דרבנן סמכינן עלייהו וע"ז הוי ק' לי' מסוגיא דבכורות דלא מקשי לר"י מידי. ולזה העלה דבאמת בט"ע סגי בפדחת לחוד ומתניתין לא מיירי בט"ע ולפי מסקנת מעכ"ת נראה דאפילו לא נשאר מכל הגוף רק הפדחת לחוד סגי בט"ע של הפדחת אפי' לאחר כמה ימים ולהגורסים שם רוב פדחת יכול להיות דאף ברוב סגי ואף כי כל זה הם קולות גדולות חדשים ולא שערום אבותינו כ"ו גרם להם שלא ראו הג"מ ולא עמדו על כוונת ר"ת בהראי' שמביא מבה"ג, עוד יצא קולא דאפי' ברוב גופו בלא ראש מעידין אף לאחר כמה ימים והביא ראי' מבכורות וגם זה קולא גדולה והמגיני שלמה כתבו בלשון אפשר והב"י בתשובותיו פי' בפשיטות דבעינן ראש וגוף ודעת רומעכ"ת דלענין ג' ימים דס"ל לר"ת שהוא חששא דרבנן סמך על הפי' דועוד מתניתין בסימנים אבל ט"ע מהני אף לאחר ג' ימים זה תורף דעת רומעכ"ת והנה קשה בעיני מאוד לומר על הגדולים אשר עיניהם משוטטים בכל ספרי הפוסקים ובסקירה א' הם נסקרים כנראה מתוך ספריהם נעלם מהם לשון מפורש בפוסק מפורסם כהג"מ דבכל יום שמעתי' בפומייהו. אמנם אף לפי דעת רומעכ"ת לא אוכל להכין איך אפשר לומר שדעת ר"ת דבט"ע בפרצוף בלא גוף ק"ו בפדחת לחוד דמהני לאחר ג' ימים דהרי שפתי ר"ת ברור מללו אף למאי דמפרש משנתינו בסימנין לפי פירוש מעכ"ת אפ"ה כתב ניכר היטב בט"ע ע"י סימני הגוף וראיתי למעכ"ת שהביא דברי הב"י והמגיני שלמה שכתבו שהוא לאו דוקא ואני שמעתי ולא אבין דעד כאן לא כתבו שהוא לאו דוקא זולת על לשון סימנים דבאמת ט"ע מהני בלא סימנים אבל עכ"פ מדכתבו התוס' ע"י סימני הגוף עכ"פ מיירי בשגופו שלם רק דלא בעינן סימנין ובט"ע סגי