תשובות הרא"ם חלק ג טו

שחין כתב נמי נעשה וכו' דהתם אין זה רבותא דהתם אפילו שניהם רוצים כופין לגרש ודו"ק (עוד כתבתי במש"ק העבר תשובה להרב דק"ק מקוליניץ שנשאל מעמדי אודות אחד שהודה על אשה וגם היא הודית וחזרו והשגתי על הח"מ וב"ש סי' קט"ו הח"מ ס"ק ך"ז והב"ש ס"ק למ"ד שהקשו מאי קמ"ל). נידון החילוק שכ' הרב מפראג בין שם ע"י חולי כבר כתבתי אם תעיין בתשובתי להרב מק"פ תמצא בהם דברים של טעם (וגם חילוק הרב מברלין בביאור יותר) גם מ"ש דטעם הראב"ן דפוסל במקום לידה משום דס"ל דאכולה מילתא קמסהדי מלבד כי באה"ד מוכת דאינו כן דהרי גם בעדים רצה ליפסול בדבר שא"צ לדעת ראב"ן, אמנם בלא"ה אינו כלום וכבר השגתי על הג"פ שהקשה כן על התוס' דבאמת כל הפוסקים מודים דלאו אכולה מילתא מסהדי דהרי אין מעלין ליוחסין רק דהני פוסקים ס"ל דאין העדים חוקרים אם אמת הדבר כמו שהוא מוחזק אצלם אם לאו רק דע"כ הי' מוחזק אצלם לכהן וה"ה הכא בודאי אין אנו חושדין שכיוונו במזיד לשנות שם הלידה רק כיון שאינו ידוע טעו והי' סוברים הסופרים והעדים שהלידה הי' במקום פלוני ולא חקרו אצל הבעל כי אין צריכים לחקור אפי' לכתחלה וכאשר הי' מוחזק בעיניהם כן כתבו ובדבר שדרך העדים לטעות תולין שטעו ואין פוסלין השטר כמבואר בח"מ אבל בדבר שצריך לחקור לכתחלה א"י לומר שטעו ולכך פסול דהוי שינוי דהרואה ודאי לא יתלה בטעות שהרי צריכים לחקור לכתחלה ודוק היטב. ובתשובה לשארובקי כתבתי הדברים בביאור רחב ביותר. וראי' לדברי דהרי הר"ן מהסוברי' דמעידין שהוא מוחזק לכהן כמבואר בש"ך וכאן הביא דעת התו' דכשר בשינוי שם הלידה ועוד הבאתי הרבה ראיות לזה ועוד נראה ברור דאף במכשירין בשינוי מקום הלידה מודים בענין השם דפסול כיון דהוי שינוי השם וכן משמע בתשוב' גבורת אנשים וזה נראה כוונת הרשב"א הביאו הב"י בסי' קצ"ה בנכתב שם אביו על המחק וכתב שהוא פסול דכיון שכתב בן אברהם מכלל שמו הוא זה והוי ככתב שמו על המחק ודעת הרשב"א דלא בעינן שם האב וצ"ל דכוונתו דכיון שכתבו הוא בכלל שמו ושינוי פוסל בו (ועוד כבר כתבתי בתשובתי להרב מק"פ דהרי אפילו בכתב דמתקרי על שם שנשתקע פוסל מהרי"ק שהביא והג"פ ר"ל שם שלא נקרא מעולם וכבר כ' הרמ"א דמאן דמכשיר חניכא לכתחלה כשר דבשם העיקר לחוד כשר ואפ"ה אם כתב דמתקרי ע"ש שנשתקע דפסול כנ"ל על שם שלא נקרא בו מעולם) גם מה שקילס דברי הרב מק"פ בהא דשם ליב לא שכיח להיות כינוי לשם אליקים והביא ראי' מרש"ל לא תלי לה כיפי ואינו ראי' של כלום דהתם די בשם העיקר רק לכתחלה כותבין הכינוי היכא דיש לשם העיקר כינוי אחר כדי לברר הדבר לרואין אף דבלא"ה מה"ת יטעו לומר שהוא אחר כיון דבאמת כינוי המגרש הוא ידוע ג"כ לעיקר השם הכתוב בגט אפ"ה כותבין הכינוי אבל אם שם הכינוי של המגרש הוא ידוע ושכיח טובא לשם הכתוב בגט והכינוי אחר אינו שכיח מה"ת יטעו להיפך ולתלות בשם שאינו שכיח בלא הכרח ולא יתלו בכינוי השכיח אבל הכא אדרבא כיון שהיו קוראין לתורה בשניהם והעולם הי' קוראין אותו בכינוי אחד מוכרח שכינוי זה הוא לשני שמות העיקרים. סוף דבר במקומי אני עומד שלשון דמתקרי אינו סובל רק על שם אליקים לחוד והיותי טרוד מאוד ועדיין לא עיינתי בדברי הגאון רק בדרך העברה רק מ"ש ותמה שלא מצא בסה"ג מ"ש דכותבין שם שקורין תחלה תמהתי דכונתי מבואר על סדר גיטין שהביא הד"מ ס"ק י"ט שם וזה מבואר בתשובתי אמנם כבר כתבתי דאיני רוצה להחזיק במחלוקת ולדעתי בעל נפש ירחיק עצמו מזה ממילא ומכ"ש יודע ספר אשר יהי' לו להבין כל הכתוב בענין זה הכ"ד אביך ודודך וכו'

סימן ו

להרב דק"ק מקוליניץ כבוד מו' הירץ נ"י

גי"ק קבלתי נידון האשה שהודית תחלה וחזרה בה וגם הנחשד הודה וחזר בו ותחלת הודאתם הי' שלא בב"ד וגם החשוד הודה שלא בפני האשה וגם ראיתי דברי החכם האוסר ומעקימת שפתיו ניכר שת"ח הוא אמנם מה שרצה להשיא דברי הרמ"א שכתב הנחשד מצטרף עם א' כו' מטעם העד המעיד הוי כרגלים לדבר לא בעינן רגלים אחרים ודלא כח"מ וב"ש והאריך בזה. נלפע"ד דאין לשון הרמ"א סובל בזה וגם א"א לפרש כן כאשר אבאר דהנה עיקרא דהאי מילתא הוא מתה"ד סי' רכ"ב והתם א"א לפרש כן וגם מדברי רמ"א גופי' יש להוכיח כן דהרי הת"ה כתב תחלה בעובדא דידי' סי' רכ"ב וז"ל דהא כתבו תוס' פ' אע"פ בהדיא דאין להתיר באומרת טמאה אני לך דדווקא משום דשויא נפשה חתיכה דאיסורא אבל משום דנראין הדברים אמת לא הוי אסרינן לה אלא הואיל ויש רגלים לדבר כדפי' לעיל ואיהו נמי הודה לא אמרינן רוב נשים משקרות להאכילה דבר האסור וכיון דהכי הוא א"כ נ"ד שהבעה"ב אע"ג דגברא מהימנא הוא והבעל מאמין לו מיהו לא חזי שום קלקול אלא שמע הודאתה שאמרה טמאה אני וא"כ אף אם יאמין לו שבודאי שכך הודית מ"מ לא הוי אסורה לי' אלא מטעם דשוי' אנפשי' ח"ד ולא משום שאנו סוברים שהדבר אמת כדפרישית ולגבי דידה לא שייך כלל לאוסרה משום דמהימן והבעל סומך עליו קמסהיד דהא איהי ידעה אם קלקלה אם לא ומאי שייך שיסמוך לבה על דבריו של זה ולגבי דבעל אין כאן דבריו לאסור דלגבי דידי' ודאי אמרינן דנתנה עיני' באחר ולכך אמרה טמאה אני ולפיכך ממ"נ שריא עכ"ל והדברים ראוים למי שאמר' ועיקר כונתו דרגלים לדבר אינו מועיל לענין דנימא דגוף הדבר אמת ואסורה על בעלה מצד הבעל דז"א רק דרגלים לדבר מועיל דלא נימא דרוב נשים משקרות וממילא האיסור מצד דשויא אנפשי' חד"א וא"כ במכחשת את העד שהודית בפניו לא שייך לומר שויא אנפשי' חד"א אף דהבעל מאמין לו שהודית דמה בכך שהבעל מאמין אכתי אינה אסורה עליו מצדו רק מצד עצמ' דשויא אנפשי' חד"א וכיון דהיא מכחשת גם עלי' לא שייך הסברא שויא אנפשי' חד"א כיון שהיא אומרת שלא הודית מעולם ואין עלי' שום איסור ובמה נוכל לאוסרה על בעלה ובעד המעיד אינה נאסרת ע"פ עד אחד לזה נראה כונת הרמ"א במ"ש והודית בפני א' ואח"כ אומרת ששקר הוא וכו' וקמ"ל בזה אע"ג דמאמין הבעל וסומך על דבריו ואיכא ג"כ רגלים לדבר אפ"ה מותרת כנ"ל ותימא על הח"מ וב"ש שנדחקו בפירושו דמאי קמ"ל והנה מזה מוכח דאין הפירוש בדברי הרמ"א כמ"ש החכם האוסר דהטעם דע"א המעיד הוי כמו רגלים לדבר דכיון דהרמ"א מיירי במכחשת לא מהני רגלים לדבר וכמו שכתבתי לעיל ודוק אע"כ עיקר הכונה משום דמצטרפין וכמ"ש הח"מ וב"ש. אמנם נלע"ד דכוונת הת"ה דאף בלי רגלים לדבר יש לאסור היכא דהודית והנחשד מצטרף כאשר אבאר דז"ל הת"ה אפס אי קשיא לי דאם החשוד עודנו מודה וכו' והבעה"ב נמי מעיד שהיא הודית שזינתה והוי כהודאה אחר