תשובות הרא"ם חלק ג יד

כיון שנעלם ביבשה ויצאתה מאיסור תורה, ואם כי פקפקתי בזה במ"א וכתבתי ע"ז בארוכה מ"מ כדי הוא לעשות סניף. ק"ו דהאי דידן עדיפא ויש בזה להאריך אמנם אין דרכי להאריך במקום שאין צורך

סימן ד

ב"ה

תשובה על דברי הרב מבראד בענין מינקת ועיין בספרי ח"א דף קי"ט

הנה הדבר ברור אף שהיתה מניקה בשעת מיתת בעלה ונאסרה מתקנות חכמים מ"מ כל שנולד אח"כ איזה סיבה שאינה יכולה להניק והסיבה ניכרת וידוע, ובגוונא דליכא למיחש שמא תעשה סיבה זו במתכוון ודאי מותרת והראי' ממת בנה, ומעתה צריכין אנו לפרש דברי הרא"ש דכתב תחילה דגמלתו הוא סיבה ניכרת דהרי לא חיישינן לשיטתו גמלתו אטו לא גמלתו רק שמא תגמלנו במתכוין ולכך גמלתו בחיי בעלה דליכא למיחש להכי מותרת, וע"ז קשה להרא"ש דאכתי נגזור גמלתו בחיי בעלה אטו גמלתו לאחר מיתת בעלה, או דנפרש כוונת הרא"ש דנגזר גמלתו בחיי בעלה אטו לא גמלתו כלל ועדיין היא מניקה וע"ז תירץ דלא גזרינן דודאי מינכר בין נתנה למניקת וגמלתו או לא ואח"ז כתב ומטעם זה נראה להתיר אשה שדדי' צמקו וצריך לבאר כוונתו שכתב ומטעם זה יש להתיר צמקו. ונראה לכאורה כוונתו דצמקו ג"ם מידי דמינכר ולפ"ז תיקשה למה לי בחיי בעלה דלפ"ז לשתרי אף לאחר מיתת בעלה כיון דליכא למיגזר מידי ואי נימא דלא מינכרי א"כ אף אם צמקו בחיי בעלה ליתסר. וא"ל דבאמת צמוק עצמו לא הוי מידי דמינכר רק כיון דצמקו בחיי בעלה ודאי גמלה לבנה או נתנה למניקה וא"כ הוי מידי דמנכר והא דצמקה לאחר מיתת בעלה ונתנה למניקת דאסורה משום דגזרינן אטו לא צמקו ונתנה למניקת דא"כ צמקה בחיי בעלה והניחה בעלה מעוברת ליתסר כמו דגזרינן בנשבעה ונתנה למניקה אטו לא נשבעה, והחכם צבי כתב להיפוך וצ"ל בדעת החכם צבי דצמקה הוי דבר ניכר וידוע והא דאסור לאחר מיתת בעלה משום דחיישינן שמא תעשה איזה מעשה כדי שתצטמק דדי' ובאמת דברי הח"צ אינם מוכרחים בהכרח גדול ואפשר דצמקו לא הוי דבר הניכר ובעינן שגמלתו או נתנה למניקת בחיי בעלה רק דנפקא מינה דבצמקו לא בעינן שלשה חדשים וביום אחד סגי, וכן בפסק חלבה. רק בנתנה למניקה ולא פסק חלבה בעינן ג' חדשים כדי שתפסוק חלבה אבל כל שלא פסק חלבה עדיין הרי היא בשעת מיתת בעלה עדיין מניקת כיון שיכולה להניק ואינו ניכר כי אולי יאמרו היום או מחר תחזור ותניק או שעדיין היא מניקה לפעמי' וא"ל דטעמא דצמקה לאחר מיתת בעלה ונתנה למניקה אסירא מטעם שמא תחזור המניקה ולא יהי' מי שימסמס לי' דא"כ אף צמקה בחיי בעלה אע"כ כדכתיבנא

והנה לפמ"ש יש שני טעמים לאסור בצמקה אחר מיתה חדא דגזרינן צמקה אטו לא צמקה או שתעשה איזה פעולה שתצטמק ואין לחלק בין נצטמק מחמת אונס פצעים וחבורות שלא תעשה כן במתכוין דאכתי נגזור שתעשה בענין אחר שתצטמק ואין לחלק בגזירות כמו למר בר רב אשי דס"ל מת אסור דודאי אין לחלק בין מת מחמת חולי או נפל מן הגג וזה פשוט

ומ"ש דמאן דלא גזר נשבעה אטו לא נשבעה ה"ה דאין לגזור ע"י פצעים אטו שלא ע"י פצעים הוא תימא גדול דלא דמי כי אוכלא לדנא דהתם היא גזירה לגזירה אבל הכא הוא ענין אחד שאם נתיר צמקה ע"י פצעים תעשה צימוק שלא ע"י פצעים ואיך נוכל לחלק בין צימוק מחמת פצעים או לא דבשניהם גזרינן שמא תעשה צימוק דבשלמא אם הי' הצימוק אסור משום דדילמא עשתה במתכוין הי' מקום להתיר ע"י אונס ולא לגזור אונס אטו מתכוין אבל איסור הצימוק משום שמא תעשה אחרת במתכוין ותנשא ותאמר מה ביני ובין חברתי שצמקה והותרה

ומ"ש מעלתו קולא תוך ט"ו חודש כבר כתבתי לרומעכ"ת מה שיש להקשות ע"ו, ומה שרצה כעת ליישב דבריו הכל הוא מסברת הכרס וכיון שמודה דלר"מ יכולה להניק ך"ד חודש מנ"ל לומר דדי בח"י חודש רק משום גזירת בעינן ך"ד חודש דלמא ס"ל דדווקא ד"ד חודש: ומ"ש דאיך יחלוק על ב"ה ג"כ אינו קושיא דבודאי ס"ל לר"מ דלא נחלקו בדבר זה, ומה שהשיג ע"ז לא ידענא מאי דכוונת אביי על רב נתן בר יוסף וכן ברש"י בגיטין סוף פרק מי שאחזו דר"מ ור"י פליגי בזמן הנקה ואמאי פסקינן התם כר"מ ולא כר' יהודא וב"ה וזה שמיעה גדולה אלא ודאי ברור דאין הטעם משום דהלכה כר' מאיר בגזירותיו וגם לדבריו יש לגזור תוך ך"ד חודש אטו נתנה תוך ח"י חודש

ומה שדחה דברי הכנסת יחזקאל אין זו דתי' דאדרבא היא משועבדת ולא נפטרה מהשיעבוד כ"א בהכניסה שפחה דלא הדרא בה

סימן ה

לבני ולב"א הרבנים המופלגים החריפים ובקיאים מוה' שמואל ומוה' זלמן מרגליות

הנה קבלתי כ"י וזה מקרוב כתבתי לק"ק ליסנקי אודות גט הניתן בע"כ ות"ל עלתה ידי שהוכרח להחזיר גרושתו וכן מקרוב כמו כן כתבתי לק"ק אוסירטין נידון כיוצא בזה והתפשרו ליתן גט אחר ברצון ואגב אודיע אתכם מה שהקשיתי לשאול על דברי הגאון מפראג שפסק הלכה למעשה שהגט בטל בשליחות בע"כ דא"כ האיך מצאנו ידינו ורגלינו ומעשים בכל יום שהשליח עושה שליח בגט דהרי הרמ"א בסימן ל"ה סעי"ו הביא דעת הקדוש מרדו"ש והח"מ בסימן ל"ו סעיף ה כתב שכן דעת המחבר דכל שאין השליח יכול לעשות המעשה בע"כ הוי מילי ולפ"ז לדידן דאין יכול לגרש בע"כ ואפילו בדיעבד הגט בטל ממילא הוי מילי לדעת הקדוש וא"י לעשות שליח שני ואנו נוהגין אף לכתחלה במקום אונס לעשות שליח. עוד הארכתי בענין גיטין בע"כ שעל הרוב הם ניתנין מוכרכין בדבר אחר כמו המעשות הנ"ל שאחד נתן הגט בתוך שק קטן עם דוחן ואחד נתן בתוך כיס מעות ולדעתי הגיטין פסולים משום דא"א לצמצם בשעה שמוסר לידה השק והוא תופס. בו ויכול להיות שהגט כבר בידה ומקצת השק למעלה והוי גט בידה ומשיחה בידו ואפי' מקצת הגט בידו ומקצתו בידה מחמירין האחרונים כמבואר בסי' קל"ח ובב"ש וט"ז שם, עוד הארכתי במה שכתב הב"ש בבעל שמגרשה מחמת מומין והשגתי על הב"ש ס"ק ך' במ"ש על הרמב"ם. וראי' לדבר דהא במוכה