תשובות הרא"ם חלק ג קלד

מקום שאוסר משום מסייע קתני לא תשאיל וא"ל דא"כ לא מקשה התוס' בגיטין על הא דלא תשאיל מהא דמוכר פרה חורשת דבאמת קושיות התוספות מק"ו דפרה חורשת אסור משום לפני עור כ"ש בנפה וכברה דאינו אסור רק משום מסייע ולפ"ז בנידון דידן יש להסתפק אולי תפירות בגדים אף בשכר גריעי ממכירה דהוי מסייע בגופו אף שנוטל שכר וגם להלואה לא דמי מכמה טעמים וגם בהלוה מעות ליכא לפני עור דאין תקרובת עצמו והאיסור משום אזיל ומודה ולכך אם יכול להלות במקום אחר לא שייך אזיל ומודה כתבנו מזה במקום אחר ומלבד זה יש לחשוש שדרך האומנין כשמביאין הבגדים לבעה"ב בעל הבגדים לובשן והחייט מסייע בלבישתן לפושטן מהקמטים וזה ודאי מסייעו ואסור

סימן נד

מצאתי רשום אצלי בקצרה

קטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' יש לעיין בדבר זה תחלה טעם הדבר אמאי מהני ריצוי האב והנה לפי שיטת הרא"ש שכתב הטעם דבאמר צאי וקבלי קדושיך הטעם משום שליחות ויכולה להיות שליח בדבר שהוא לטובתה א"כ י"ל כל שנתרצה אגלאי מלתא דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו כמ"ש הר"ן ונעשית לו שליח לטובתה, ולפ"ז יש ליתן טעם במה שהיא יכולה לעכב אבל עדיין הי' מקום לעיין דא"כ גם אם קדשה אחר ולא קבלה היא הקידושין רק האחר קבל הקידושין נימא ג"כ זכות הוא לו וזכין לו שלא בפניו וצ"ל בדוחק דדוקא מדעתה שייך לומר אגלאי מלתא דניחא לי' שהיא תקדש עצמה למי שתרצה אבל אכתי תקשה לדעת הרא"ש היאך נאסרת למפרע כיון דאבי' לא הקנה אותה לבעלה כמ"ש הרא"ש גבי אומר אדם לבתו ועוד קשיא לי טובא לפי מה שפירש הרשב"א למעלה גבי צאי וקבלי קדושיך דהא דמקודשת אעג"ב דלא אתי המעות לרשות זוכה משום דס"ל דקטן יש לו זכי' לאחרים מדאורייתא אם דעת אחרת מקנה אותו וכן כתבו התוס' בדף י"ט א"כ תקשה לשמואל דס"ל בפירוש דאין לו זכי' מדאורייתא לאחרי' מאי מהני הריצוי ואף אם נימא מדרבנן אית לה זכי' לאחרים א"כ מדוע ניחוש לה דספיקא דרבנן היא ומכ"ש לשיטת רש"י דאפילו מדרבנן אין לו זכי' לאחרים (עיין בגיטין) ואף לעצמו אין זכי' אלא מדרבנן כמבואר ברש"י בסוכה והנה לשיטות הראב"ד והרמב"ן והרשב"א גבי בין ע"י עצמה מדעתו ופירשו דמיירי באומר צאי וקבלי קדושיך דמהני כמו באומר חן ככר לכלב דמקודשת בהנאה זו א"כ פשיטא דקשה טובא דא"כ מה מהני נתרצה אח"כ אטו אם נתן ככר לכלב ואמר בת פלוני מקודשת לי במה שנאתי הככר לכלב שלו ואח"כ שמע האב ונתרצה מהני ואולי מחמת זה הטעם כתב הראב"ד הכא הטעם שמא נתרצה קודם הקידושין ואמר צאי וקבלי וכו' כמ"ש הרשב"א בשמו אבל על הר"ן קשה טובא דהסכים למעלה לשיטות הראב"ד והרמב"ן בטעם הדבר צאי וקבלי קדושיך דהוי כמו תן ככר לכלב והכא כתב דריצוי מהני לבסוף לשמואל וצ"ל כמש"ל בדעת הרא"ש דדוקא דהיכא דהיא מקבלת ולפ"ז בפשיטות י"ל דזה טעם עולא וטעם האלפסי דאפילו בנתרצה לא חיישינן

ולשיטת הרשב"א שכתב הטעם דהוי כמירק רשותו ולפירושו י"ל דהוי כמירק רשותו בנתרצה אבל מה שכתב כאן דהוי בע"מ שירצה אבא ומהני אפי' נתאכלו המעות קשיא לי דהתם טעמא דהמעות בתורת קידושין אתי לידה ונתחייבה במעות אבל הכא כיון דקטנה היא ולא נתחייבה במעות במאי מתקדשת עכשיו דהרי האב אינו חייב לשלם כסף קידושי בתו וכ"ש לסברתו דצווח ולבסוף שתק מהני קשה טובא איברא דעת הרמ"ה צ"ע דס"ל דקידושין חלו משעת שמיעה אפילו נתאכלו המעת וכתב הב"ש בשם מהרי"ק דהוי כמו לאחר למ"ד יום וכבר כתבנו דצ"ע, ועוד דא"כ. בנתן לכלב ונתרצה אח"כ גם כן נימא דמהני מכ"ש לדעת הח"מ שם קשה טובא ודוק שם

עוד יש לדקדק לשיטת הרא"ש שהוא מטעם שליחות הא אמרינן מה אתם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם ואמנם לפמש"ל בשם הר"ן דהוי זכי יש ליישב גם לפי מ"ש הט"ז ביו"ד גבי תרומה לדעת הרמב"ם דבמצוה לא בעינן לדעתיכם והר"ן כתב דהכא הוי מצוה. עוד יש להקשות לשיטת הרמב"ן גבי ברירה כמבואר אצלי בגיטין ריש פרק כל הגט. אמנם אם נימא דהקידושין אינם חלים רק משעת ריצוי לא שייך ברירה עיין בתשובת מוהרי"ט ודעת הריטב"א בקידושין דבקטנה בעינן שיהא המעות בעין ובמה שמניח המעות בריצוי האב אבל בנערה דאית לה לזכות לאחרים אף באין המעות בעין מקודשת וכן נראה דעת המרדכי וזו שיטה מחוורת מאד

(ב) כתב הרב המגיד בשם רשב"א פרק ג' מהל' אישות דין ח' דנתן לה כסף סתם אפי' חזר ואמר הרי את מקודשת לי אינה מקודשת עד שיחזור ויטלנה הימנה ויחזור ויתננו לה והקשה המש"ל ממה שכתב הר"ן בשם הרשב"א דכל המפרנס סתם לאו בתורת מתנה מפרנסו אלא בתורת הלואה והביא ראי' מיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות והר"ן הסכים עם הרשב"א ומ"ש מהרמי"ט ראי' מההיא דשבועות במנה לי בידך לא ידעתי מאי זו סמיכה דהתם הלה טוען ברי דלמתנה נתן עיי"ש וכו' עכ"ל והנה כאן גבי תן מנה לפלוני הביא הר"ן גופא האי ראי' משבועות וצ"ל דס"ל דמיירי התם אף בהעדים אומרים שיודעים שלא דיבר עמו כלום, ומה שהקשה מהא דהרשב"א וכן הסכים עמו הר"ן גם בנדרים לפ"ד אין זו ראי' כלל דודאי אמרינן כל שאחד נותן לחבירו בסתם בודאי רוצה לעשות עמו טובה ולא אמרינן דנתנו לפקדון דודאי אילו הי' רצונו לפקדון הי' מחוייב לומר לו דדילמא אינו רוצה לקבל אחריות והנה בנוטע שלא ברשות או במפרנס או בנותן רשות לדור בביתו יש לומר דזה בעצמו הוא הטובה אבל בנותן לו מעות לא שייך לומר דעושה עמו טובה אם נתנו לפקדון וגבי מקדש אחותו או מוכר שאינו שלו מלבד מה שתירץ המהרי"ט דגילה דעתו שאינו נותנו במתנה הרי כבר כתב הנ"י שרשות ביד המוכר להוציא' ונמצא גבי קדושין אף אם נימא דרשות בידו להוציאו הרי הוא מלוה ודוק וזה ברור דעכ"פ הוי מלוה לכך צריך לחזור וליטלו ובזה מיושב קושית הב"ש ס"ק י"ג

סימן נה

תשובה לק"ק דינוויץ

לאחי הרב המאוה"ג הרב דק"ק הנ"ל

ע"ד שדן הדיין דינא דפרסאי באיש ואשתו טרם כלות שנתים אחר הנשואין חודש או חדשים נתנו שניהם בגדי האשה לידי סרסור להשכינם בכדי לישא וליתן במו"מ להחיות נפשם. ופסק דיין אחד מדייני דחצצתא שהסרסור מחויב להחזיר הבגדים בלי תשלומי המעות שלוו עליהם ונתן טעם משום דכתב בהגהת ש"ע באה"ע סי' נ"ג דיורשי האשה יכולין למחות שלא למכור