תשובות הרא"ם חלק ג קלא

ואני חדשתי בשמועה זו ענין נכון בקושיות התוס' על רש"י שפי' דקדושין לא חיילי עד ירושלים מהא דבכורות דמשמע דהקדושין חיילי בגבולי' ולזאת פירשו התוס' באמת דהקדושין חיילי בגבולין והב"ש הקשה בסי' ל"א סק"ו דאם הקדושין שוין ש"פ במקום אחר אינה מקודשת מדאורייתא דאין להקדש אלא מקומו ושעתו וא"כ אמאי מקודשת בגבולין ובבכורות משמע שהוא דאוריי' ולענ"ד לק"מ דהנה להתו' בריש קדושין הא דאין הקדושין בפחות מש"פ משום דאינו דבר חשוב לקנות על ידו שום קנין ולא גרסי מקני' נפשה. והנה זה שייך דוקא היכא דבאמת אינו שו"פ אבל המעשר הזה ודאי שוה כמה פרוטות שהרי הלוקח יתן כמה פרוטות רק שהמעות שיהיו ת"י המוכר יתפסו בקדושת מעשר ולא יהנה ממנו עד ירושלים ומה לנו להמעות שביד המוכר אם עכ"פ הפירות הם דבר חשוב וראוי לקנות על ידו ממילא הקדושין קיימים ונתינה ודאי מקרי כיון שנתן לה דבר שיכולה להעלותן לירושלים ולהנות ממנו וגם יכול להיות דגם בכאן עכ"פ שוה פרוטה שאין פחות מש"פ נתפס בקדושת פדיון. אמנם רש"י פי' שם הטעם דגנאי הוא לאשה למקני נפשה בפחות מש"פ, וכבר כתבתי שם דגם רש"י מודה דאין קונין בפמש"פ משום דאינו דבר חשוב רק דכוונת רש"י ליתן טעם על חליפין בכלי דחשוב אף דאינו ש"פ וכן מבואר בר"ן, ולפ"ז איכא טעמא אחרינא בשיטת רש"י דאין אשה מתקדשת בפמש"פ משום דגנאי לאשה אבל לטעם זה מהני פשטה ידה וקבלה כמבואר בתוס' שם וא"כ לק"מ קושית התו' דבבכורות מקשה ממזיד דפשטה ידה וקבלה ודאי מהני אבל הכא כתב רש"י לענין שוגג ליכא למימר פשטה ידה ודוק. ועיין בב"ש בעצמו שם סי' ל"א ס"ק ו' וכ"ז הוא כפתור ופרח

גם מ"ש הרב על מה שכתבתי דטעמא דיאוש ושינוי רשות הוא משום דבהתירא אתי לידי' שלא נמצא בשוה קדמון כן מבואר בתשו' הרשב"א סי' יעו"ש ומ"ש בדברי המרדכי אם בא להחזיר מחזיר לבעלים הראשונים והוא ממש לשון הגמרא. ומ"ש בכוונתו לענ"ד אינו נכון דאיך סק"ד להיות קנוי להגזלן אם אין הלוקח רוצה לקנותו וליכא שינוי רשות כלל אבל אני אומר דהכונה הוא אף דהוא ממדת חסידות אינו רוצה בשל אחרים אעפ"כ כיון שאומר שלא הי' דעתו מתחלה לקנות של אחרים ממילא מחויב הוא מן הדין להחזיר לבעלים הראשונים ואם לא החזיר חייב לשלם להם משום השבת אבידה כמבואר בש"ע סי' שס"ח ס"ז וס"ח ודוק היטב, אבל אין ראי' מכאן לקידושין דאיכא למימר מסתמא ניחא לה. ולענין אם יש חילוק בין ישראל לעובד כוכבים האריך לפלפל. והיות לענ"ד בחנם השיג הש"ך על הטור ויש מקום להצילו מכל קושיות הש"ך אמרתי לבאר לך דהנה מבעי' לן אי רבי כגזלן דר"ש או דרבנן ובעי למיפשט ממתניתין ומתרומה וקשי' לכאורה אמאי לא קאמר דלעולא ליכא למפשט דאיכא למימר דמיירי בידוע וצ"ל דודאי דוחק לאוקמא מתני' בידוע כיון דקתני מפני שנתייאשו הבעלים שוב מצאתי כן בחידושי הרשב"א ויותר נכון למפשט האבעיא ולא לאוקמא בידוע והא דבעי לאוקמא לעיל בידוע היינו משום דאכתי לא ידעינן משום אוקימתא לשנויי מתניתין וא"כ ע"כ מוכרח מדמשני הגמרא בליסטים מזוין וליכא למפשט האיבעיא א"כ מבואר דעדיף טפי לאוקמא מתניתין בליסטים מזויין מלאוקמא בידוע, והנה הש"ך הקשה בשם יש"ש דמאי מקשה הגמרא ארבה ממתניתין דלמא מתניתין דעורות מיירי בעובד כוכבים ומתניתין דהכא בישראל וכן הקשה הרב מפראג דלמה לי' לאוקמי הא שפיר מצינן לאוקמא מתניתין דהכא בתרומה בישראל, ולענ"ד פשוט ליישב דלס"ד דהמקשן דלא הוי ידע מליסטים מזויין ע"כ איצטריך לאוקמא בידוע דאל"ה תקשה רישא לסיפא ונצטרך לומר רישא בישראל סיפא בעובד כוכבים וא"כ תקשה סיפא אי רבנן קשי' גנב אי ר"ש קשיא גזלן וזה ברור מאד אבל אי מוקמינן בידוע לא קשי' רישא לסיפא אבל לפי האמת דמוקמינן לרבה בליסטים מזומן ואליבא דר"ש אין צורך לדחוקי לעולא למוקמא בידוע דמצינן שפיר למימר דמתניתין דעורות מיירי בעובד כוכבים וסיפא דמתני' לא קשי' דמוקמינן לה בליסטים מזויין ובעובד כוכבים ורישא בישראל ואתיא כרבנן, וכן המקשן שהקשה מתרומה לא אסיק אדעתא דסתם ליסטים היינו מזויין וא"כ ע"כ דמתני' בידוע א"כ ע"כ גם מתני' דתרומה איירי בידוע כי היכי דלא תקשה ממתני' דהכא אתרומה ולפמ"ש נמצא אליבא דאמת אתיא מתניתין דהכא אליבא דעולא כרבנן ולא מיירי בידוע רק רישא בישראל וסיפא בעובד כוכבים ומתני' דעורות מיירי בעובד כוכבים, אבל לרבה ע"כ צ"ל דמתני' דעורות מיירי בישראל דאל"ה תקשה סיפא דמיירי בעובד כוכבים ומחלק בין סתם לידוע ודוק היטב

ועתה אבא לבאר ההכרח שהביא להטור לפרש כן דעת אביו הרא"ש ושכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם דהנה כיון שהרי"ף והרא"ש הביאו לשון המשנה כצורתה ואי ס"ל דמתני' רבי היא הוי להו לכתוב דלית הלכתא כהאי מתני' דיחידאה היא ואי ס"ל דמיירי בידוע הו"ל להביא ההיא אוקימתא דמיירי בידוע כיון דסתמא דלישנא מפני שנתייאשו הבעלים משמע דאף בסתמא הוי יאוש חלא דס"ל כחילוק רב אשי דסיפא בעובד כוכבים ורישא בישראל וכנראה מרש"י ונ"י שרב אשי חילק כן כי היכא דלא תקשה רישא לסיפא ומתני' אתיא כרבנן וליסטים היינו מזויין והיינו ממש דעת הטור וכדכתיבנא ועתה אבוא ליישב קושי' הש"ך והרב מפראג, והנה מלבד כי לענ"ד לולי שאיני כדאי הייתי אומר דפשטי' דגמרא ודסברא יותר מרווח לחלק בין עובד כוכבים לישראל בגזלן מבגנב חדא דאי אמרינן בגנב עובד כוכבים לא שייך מי יימר ובישראל שייך מי יימר א"כ אף בגזלן ישראל שייך מי יימר וראוי שיהי' שוה לגנב ישראל. ודוחק לומר דבגזלן דעשה בפרהסיא לא מתייאש משא"כ גנב, ועוד דא"כ קשה קצת למה לי' לאוקמי מתני' דתרומה כר"ש וגנב היינו ליסטים מזויין לוקמא כרבנן וגזלן היינו ליסטים מזויין כמו מתני' דהכא דבליסטים מזויין אף רבנן מודו כיון דמטמרי מאינשי ואי משום דאכתי תקשי מאנס נראה דאין הכרע כ"כ דאנס עושה מעשה בפרהסי' ולכאורה נראה להיפך דעושה בצינעא כי היכי דלא למסור מודעא וצריך ישוב בדוחק דבעינן שני טעמים ליאוש חדא דלא ידע מי גנב ואידך טעמא דמי יימר וזה דוחק גדול, ועוד דמה לנו לחלק בין גנב עובד כוכבים לישראל דמה בכך דעכשיו נמצא ביד ישראל כיון דמתחלה לא ידע מהגנב וכן להיפך ויותר ה"ל לחלק בין מקום דרוב גנבי עובדי כוכבים יבין מקום דרוב גנבי ישראל. ויותר נראה דמעולם לא עלה ע"ד לחלק בגנב בין א"י לישראל ולומר דבגזלן אין חילוק ולא מייאש כדכתיבנא למעלה, דהנה לפי מה דמוקמינן בידוע א"כ א"צ לחלק בין עובד כוכבים לישראל דהרי ברש"י ונ"י משמע דרב אשי מחלק כן מכח קושיא מרישא לסיפא ולרבה דמוקי בלסטים מזוין א"כ עיקר החילוק בין עובד כוכבים לישראל היינו בגזלן ולמאי דמסיק הא מתני' רבי היא וכן לפי מה דבעי למיפשט האיבעיא פשיטא דאין לומר דבגזלן אף בישראל לא מייאש דהרי רבי ס"ל בגזלן דר"ש וא"כ ממ"נ אם נימא דרבי מחלק בין עובד כוכבים לישראל או דנימא דמחלק בשניהם בין בגנב בין בגזלן ובשניהם ס"ל דישראל