תשובות הרא"ם חלק ג קכז

הי' משני הגמרא כדברי מעכ"ת יותר הי' ראוי להקשות אמאי לא משני בפשיטות כגון שהלכו העדים למד"ה בשנויא רווחא דלדבריו צריכין אנו לומר כגון שטוענת שלא ראתה העדים והוא טוען ברי שראתה וגם לאיזה צורך קאמר דטוענת לא קדשתני הו"ל למיתני דטוענת שלא ראתה העדים ולשחוק נתכונתי ואי אתי לאשמועינן דטענינן עבורה משום דמילי דכדי נינהו אין ענין רבותא זו לכאן לפי מה שמדמה רומעכ"ת לד"מ וכבר שמענו זה בד"מ, ועוד דלדבריו סיפא לא קידשתני אלא בתי תצטרך לפרש בדרך רחוק לפי תירץ הגמ' אתיא כולהו בבי דמתניתין בחד גונא ואדרבא לדברי מעכ"ת יותר הי' ראוי להקשות על מהרי"ט דהו"ל להגמ' לשנויא מאי לא קדשתני לא קדשתני בעדים שלא ראיתי עדים בשעת קידושין וזה דרך מורגל בש"ס ועיין בכריתות במאי דקאמרינן דאף יחיד יכול לתרץ דיבורא בכה"ג וגדולה מזו ק"ו דמצינו לשנויא הכא במאי עסקינן בכה"ג, אמנם אינו קושיא כלל דתירץ הגמרא הוא מרווח ופשוט מאוד,, ובענין קידושין בלא עדים הארכנו במקום אחר וקשה עלי להעתיק כעת וגם אינו נוגע לנ"ד זולת באמת דעת רוב הפוסקים דלא בעינן רק שהעדים יראו קבלת הקידושין ודברי המקדש אבל יתר הדברים אין שייך להעדים זולת להב"ד שהם ישפטו הענין ואכמ"ל ומה שהביא בשם נודע ביהודא תמהתי לאיזה צורך הביאו בשם נודע ביהודא הלא בגוף תשובת מוהר"ם מבואר כן וכן הוא בקצרה בהגהת מרדכי ודברי מעכ"ת אמת דכל שלא ראתה העדים אין כאן דברים שבלב משום דדרך לעשות מעשה כזה לשחוק בלא עדים כיון דהכל יודעים שאין קדושין בלא עדים.. ומה שפלפל עוד לפי דברי העד השני הדבר פשוט מאד שכיון שהי' עדיין ביד המקדש ולא יצא מידו כלל ולא הגיע לרשותה וגם הוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו כיון שהוא בידו עדיין אין כאן התחלה על חשש קדושין כלל והדברים פשוטים כמ"ש רומעכ"ת שאין כאן חשש קדושין כלל. מכל הטעמים שכתב רומעכ"ת

סימן נון

ב"ה ע"ד מחזיק כפר אחד שרצה לישא מינקת אלמנה תוך ך"ד חודש ושלחנו להזהירו והודענו לי' חומר איסורו. והנה קודם שבת העבר הגיע לידי אגרת היות חכם א' רוצה להתיר וגבב כמה סניפין מהאחרונים מלבד מה שהוסיף מדעתו ועשה יסוד נופל ובנה בנין רעוע וטיח תפל להתירה אחר נתינת בנה למינקת ג' חדשים ואחר ט"ו חודש למיתת בעלה. וראיתי הטעמים שסמך עליהם. א) על הפני יהושע לאחר ט"ו חודש. ב) על השבות יעקב אחרי שהוא תועלת יתומים שהיא אחות המתה ומרחמת על הבנים הנותרים. ג) הוסיף מדעתו ונשא ק"ו בעצמו ז"ל אם תועלת יתומים דוחה אבילות יום ראשון דאורייתא כמבוא' ברי"ף במ"ק פ' ואלו מגלחין ק"ו לאיסור מיניקת דרבנן עכ"ל. ובפתחי עמדתי מרעיד דלדבריו מותר לעבור על כל איסורי דרבנן לתועל' יתומי' מק"ו הנ"ל ופשוט דמות' לחלל י"ט ב' בשביל תועלת יתומים דהרי למ"ד אבילות יום ראשון דאו' דוחה יו"ט שני דרבנן ואפי' י"ט שני של ר"ה לדעת מקצת פוסקים ק"ו שתדחה מפני תועלת יתומים שדוחה אבילות יום ראשון וכן נוכל למילף במה מצינו שיהיו כל איסורי דאו' נדחין מפני תועלת יתומים כמו שדוחה אבילות דאורייתא. עוד לדבריו גם מי שאין לו מי שישמשנו איתנהו לכל הני מילי שדוחה איסורי דרבנן ודאורייתא דהרי הירושלמי שהביאו הרי"ף מדמי להדדי אין לו מי שישמשנו ומי שיש לו בנים קטנים וכן מבואר בש"ע סי' שצ"ב. ואני תמה איך נעלם ממנו דברי הר"ן במקומו ודברי התוס' ביבמות וכתובות ומ"ק ודברי הריטב"א בכתובות ומ"ק ודברי הרא"ש במ"ק וביבמות פרק החולץ וכן מבואר בש"ע דלאלתר לאו דוקא ויש שפירשו תוך ז' ויש שפירשו תוך למ"ד יום וכן פירש הכ"מ דברי הרמב"ם שכתב ביש לו בנים נושאי מיד היינו תוך ז' וכן מוכרת מל' הרמב"ם גופא דלהתיר אירוסין כתב בהדיא אפי' ביום המיתה ובאין לו מי שישמשנו או בנים קטנים כתב סתם. ואף לפי מה שרצו התוס' לפרש בפרק החולץ דמשמע לאלתר דוקא כוונתם תוך ז' ועוד אפי' הי' כוונתם לאלתר יום ראשון אין ראי' דאינהו ס"ל דליכא שום אבילות דאורייתא ועוד דכבר פירש הרא"ש דכנסה היינו שידוכין בעלמא אבל לומר דמאן דס"ל אבילות דאורייתא מותר מפני שהוא תועלת יתומים ישתקע הדבר ולא עלה ולא יעלה על לב אדם מעולם והרי לא התירו ביאה כל ז' מפני מצות פ"ו שהיא דאו' ובמתה אשתו כל למ"ד אסור והעמידו דבריהם במקום מצוה דאורייתא ואיך יתירו למי שאין לו מי שישמשנו או לתועלת הבנים אבילות יום ראשון דאו' וכל הפוסקים שוין לאסור לכנוס כל ז' אע"פ שלכ"ע הוא דרבנן וכמה דחק עצמו הר"ן ריש כתובות במה שנוהג תחילה ז' ימי המשתה ואינו נוהג אבילות יום ראשון ותירץ דב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בשב וא"ת משא"כ לישא לכתחילה בקום ועשה ועוד איך יעלה על לב מי שיש לו מוח בקדקדו לומר דמעשה דיוסף הכהן ור"ט הי' ביום מיתה וקבורה אף למ"ד אבילות דאורייתא הרי אף לדעת הסוברים דיום ראשון דאורייתא מודה דאינו תופס לילו כמ"ש הרי"ף בברכות. והנה בודאי לא הי' הכניסה בבית הקברות דודאי לא הי' חופה והיחוד על הקברות רק אחר שבא לביתו כנסה ומדוע לא נימא שכנסה לערב דאז הוא מדרבנן. ועוד איך אפשר שכנסה מבע"י אף שהוא דאורייתא וכי לא יכול יוסף להתאפק עד הלילה שיהי' איסור דרבנן וכי בשביל שתים או שלש שעות נתיר לו איסור דאורייתא וכי מעולם לא הלכה אשתו לשוק והניחה בני' בביתה ב' או ג' שעות ואפי' אם נימא כדעת הריצב"א דמעשה דיוסף הכהן הי' בע"פ ונימא דלמאן דס"ל אבילות יום ראשון דאורייתא אפילו לענין נשואין אסור עד הערב ואין הרגל מבטל עד הלילה אכתי הי' לו להמתין עד הערב דנשואין בלא סעודה ביו"ט דרבנן כמ"ש מוהרש"א בכתובות דף י"ז וכן הסכים הא"ר בא"ח סימן תקמ"ב. ואף אם נעלם ממנו כל זה אני מתפלא הפלא ופלא מי הגיד לו ואיך ראה דנשואין בלא בעילה וסעודה הוא דאורייתא, והדבר ברור דאף למאן דס"ל אבילות דאורייתא יום ראשון היינו דוקא תשמיש דיש לו רמז בדברי קבלה אבל נשואין לחוד הדבר ברור שהוא דרבנן שאין לו רמז בדברי קבלה, וכן הרמב"ם כשמנה י"א דברים שהם מן התורה לא מנה רק תשמיש והביא על כל אחד הרמז מדברי קבלה אבל נשואין לחוד אין לו שום רמז בדברי קבלה, והרואה יראה מסידור לשון הרמב"ם שכתב דין גילוח שהוא מן התורה וכתב גבי' דדמי לי' נטילת צפרנים ובדין תשמיש כתב דדמי לי' דין נישואין ובדין כיבוס כתב דין לבישת לבינים ובדין מלאכה משא ומתן ובדין שאלת שלום הליכה לבית המשתה והנך כולהו דרבנן ואין להם רמז בדברי קבלה וכן יש להוכיח מתשובות הרשב"א סימן קנ"ה שהוכיח דאף לשיטת הרי"ף והגאונים דוקא יום מיתה וקבורה הוא דאורייתא אבל יום מיתה לחוד או קבורה לחוד הוא דרבנן דאי ס"ד מיתה לחוד הוא