תשובות הרא"ם חלק ג קכו

דבאמת הוא כהן הרי מוכח מתוכו מי הוא המגרש ובזה הי' מקום ליישב קושיית התוס' בגיטין דף ד"ד ע"ב ד"ה בעידי מסירה שהקשו דלר"מ לא בעינן שיגרשו זה בפני זה כיון דצריך שיהא מוכת מתוכו וצריך לכתוב כהן ולשיטת הרשב"א דס"ל דאף בהוחזקו ב' יוב"ש לא מהני אם הוא לשון הלוה וא"כ בגט דהוא לשון הלוה לא מהני כהן לענין הערמה כמבואר בב"י בשם הרשב"א ולכך צריך זה בפני זה דליכא למיחש להערמה ואז הוי סימן ומוכח מתוכו אמנם תוספות לשיטתייהו דס"ל דבהוחזקו מדקדקין אף בלשון הלוה ודוק

נחזור לענינינו דנראה דראיות התוס' בגיטין ראי' גמורה אף לדעת הר"ן לא מבעיא אם נימא דבלשון הלוה מודה הר"ן דפשוט דראי' גמורה אלא אף אם נימא דאין חילוק בין לשון הלוה ללשון העדים מ"מ כבר כתבתי דעיקר כונתם דהסופרים אין מדקדקין ואין זה שקר בעיניהם מה שכותבין עליו כהן אע"פ שאינו כהן ברור רק בשביל שהוא מוחזק לאכילת תרומה ואף שאינו ראוי לעשות כן מ"מ כיון שבעיניהם נראה שיכולין לכתוב עליו כהן השטר כשר א"כ זה בעצמו הראי' שכתבו התוס' דהרי שם כיון שא"צ לכתוב כהן אפי' אם כתבו כהן אמרו דטעו וכתבו משום דנדמה להם שהוא ודאי כיון שאוכל תרומה או שהלוה הגיד להם במסל"ת שהוא כהן א"כ ה"ה בשינוי מקום הלידה לא מפסלי כיון שלא הי' צריכים לכתוב א"כ לא הי' צריכין לחקור ולעמוד על בירור הדבר וטעו וכתבו מקום הלידה כפי שהי' מוחזק בעיניהם וכיון דאין מקום הלידה ידוע כ"כ הטעות מצוי ומלתא דאיכא למטעי תלינן בטעות העדים ולא פסלינן להעדים או שהסופר טעה וכתב מקום הלידה כפי מה שהי' מוחזק בעיניו וסמכו העדים עליו כי לא הי' צריכין לחקור על אמיתת הדבר כיון שאינם מעידים ע"ז, מזה הטעם עצמו נלע"ד כתב הרא"ש דליכא לעז בשינוי מקום הלידה משום דאין מקום הלידה ידוע דלכאורה אכתי תקשה דאיכא לעו מאותן היודעים מקום לידה אמנם לפי מ"ש אתי שפיר דגם היודעים לא יוציאו לעו כי יתלו בטעות מחמת שאינו ידוע כ"כ אמנם כבר כתבו האחרונים והסכימו דכל דבר דצריך לכתוב לכתחלה עכ"פ אם שינו פסול משום דאיכא לעז דדוקא בדבר שאפילו לכתחלה א"צ לכתוב אז אם שינו כשר דליכא לעז אבל אם צריך לכתוב לכתחלה פסול ויש לכוין ע"פ מש"ל דכיון דצריך לכתוב לכתחלה ודאי חקרו העדים ולא תלינן בטעות כיון דצריך להעיד ע"ז לכתחלה ולפ"ז נלענ"ד לפי מה שנהגו האידנא במדינות אלו לכתוב לעולם מקום העמידה לכתחלה אם הבעל והאשה כאן ולא כתבו מקום העמידה של הבעל או האשה גרע טפי משינוי מקום הלידה או העמידה אם אינם בכאן דאלו אינם בכאן ושינו מקום העמידה לדעת המכשירים אין כאן לעז משום דיתלו בטעות העדים וכן אם לא כתבו מקום הלידה ליכא לעז דהא אף אם אחר הוא המגרש או המתגרשת אכתי הי' להם לכתוב מקום הלידה של האחר אעפ"י שלא נודע להם בירור הדבר ולכך לא כתבו אבל אם הבעל והאשה כאן ולא כתבו מקום העמידה כיון שנהגו לכתבו א"א לתלות בטעות או שלא נודע שהרי הי' בכאן ואיכא לעז שיאמרו שהי' גט ע"י שליח ולא הי' בכאן כ"ש בלא כתבו מקום עמידת האשה דשכיח טובא גט ע"י שליח שאין כותבין מקום עמידת האשה ויתלו שהאחרת היתה שנתגרשה ע"י שלית והנה התוס' והרא"ש הוכרחו לתת טעם בדבר שא"צ לכתוב אפי' לכתחלה אם שינה כשר משום דליכא לעז הא אילו הי' לעז הי' פסול אף שא"צ לכותבו כלל, ומה לי אם לא כתבו או שינה בליכא לעז רק דהוצרכו ליתן טעם אמאי ליכא לעז בשינה, אמנם בלא נכתב כלל לא הוצרכו ליתן טעם אמאי ליכא לעז כדכתיבנא דבלא כתבו מקום הלידה לא שייך לעז אמנם למנהגינו י"ל להיפך דאף המכשירים בשינוי מקום העמידה אם אינו בביתו משום דליכא לעז אבל בלא נכתב כלל והוא כאן איכא לעז יותר, וראי' לדברינו ממ"ש הש"ע בסי' קכ"ט בהגהה סעיף ז' דאם לא כתבו כהן על מי שהוא כהן יש פוסלין מאחר שנהגו לכותבו איכא לעז וזה עיקר הטעם למעיין היטב וה"ה הכא, אחר כמה שנים מצאתי בסדר גיטין כ"י שלי אותו עובדא ממש בא בפראג לפני מהר"ן מאיגרא ויצא הדבר בהיתר אף שלא נשאת עדיין וצ"ע ולדינא אם אי אפשר להשיג בקל גט אחר שיש להקל מכמה טעמים אמנם באפשר להשיג בקל גט אחר לפי חומר הנושא יש להחמיר להצריך גט אחר ואין כאן חוששין ללעז כי הטעות מצוי בסוגי בני אדם

סימן מט

תשובה לק"ק בראד

אד"ש כמשפט האמור למעלה, הנה זה כמה שבועות הגיעני מכתב פיתוחי חותם קודש מרומעכ"ת נידון קידושי בתולה, והיותי טרוד מאוד בעתים הללו טרדא דצערא ולא יכולתי ליתובא דעתא קשה עלי מאוד להשיב בענינים חמורים כאלה אמנם לאהבתו מצורף לזה היות לדעתי הדברים פשוטים ובלי ספק שכך היא בעיניו זולת דבעי דלימטי' שיבא מכשורא אמרתי להשיבו מפני הכבוד בקיצור נמרץ והנה לענ"ד לדינא לית דין צריך בשש ואין כאן חשש קידושין אף לדעת רא"ם שהביא המרדכי דאף הוא לא החמיר אא"כ יש איזה דבר מוכיח וכונת ה א"ם דאם יש דבר המוכיח דומיא דעידי יחוד לשם קידושין דיש דבר המוכיח דאש בנעורת ה"י בכה"ג בקידושי כסף אם יש איזה דבר המוכיח בענין אחר וכמו בעובדא הקודמת שראו החפץ הקידושין יוצאה מתחת ידי האשה וכן בעובדא דמרדכי ס"פ המגרש אבל הכא אין כאן דבר המוכיח כלל שהרי לא ראה וידע אם הגיעו הקידושין כאשר באמת לא הגיע כלל לידה אטו אותו שלא ראה כלל עדיף מאותו שראה שלא הגיעו הקידושין לידה ועובדא דידן גרוע אפי' מגמל האוחר בין הגמלים דעכ"פ נמצא הרוג בצידו משא"כ כאן דליכא שום הוכחה שהגיע הקידושין לידה ועוד דכאן לא שייך כלל דבר המוכיח דע"כ לא קאמר הרא"ם אלא היכא דידוע שנתרצו לקידושין אבל כאן כיון שהי' דרך שחוק א"כ אף דבמקום אחר היכא שראו הקידושין לא מהני מה. שאומרים שהי' דרך שחוק משום דהוי דברים שבלב מ"מ כאן אין כלל דבר המוכיח ואדרבא כיון שבלבם הי' לשחוק בעלמא ולכך לא קיבלה הקידושין ומטעם זה בעצמו לא דמי לזרק לה קידושין וע"א אומר קרוב לה דהכא לא נתרצית מעולם ולא איתרע חזקתה, ועוד איך אותו שלא ראה יכחיש אותו שראה וזה פשוט מאוד, וע"ו בלבד יש לסמוך בפשיטות להקל אפילו לכתחלה. ומה שרצה מעכ"ת לומר דלשיטת מור"ם פדווא אף ביש דבר המוכיח לדעת רא"ם יכולה לומר לשחוק כונתי לא נהירא לי והעיקר כמסקנת רומעכ"ת דאם נימא דדבר המוכיח הוי כמו ראי' ממילא אינה נאמנת לומר דלא אסקא אדעתי', ומה שרצה רומעכ"ת להוכיח שיטת מוהרי"ט דלשיטת מור"ם פאדווא אמאי לא משני הגמרא דטוענת שלא ראתה העדים, לענ"ד בלי ספק לחדודי בעלמא כתב רומעכ"ת כן לפענ"ד אילו