תשובות הרא"ם חלק ג קכד

עצמו מקיים התקנה, והנה כוונתי מבוארת לכל רואי שמש דעל האשה אין כאן שום תקנה ולא שום תנאי שתצטרך לקיים דהרי גוף הנכסים שלה לגמרי כל ימי חיי' ואם ימות הבעל תוך שני שנים הם ג"כ שלה ורשות בידי' לעשות עמהם כאות נפשה בעודה אלמנה ולא מצינו בשום מקום לא תקנה ולא תנאי שאם תתאלמן תוך ב' שנים שאינה יכולה לעשות עמהם כרצונה וגם יכולה להנשא לבעל ולהתנות עמו תנאים אחרים כיון שהוא בעצמה מכנסת הנדוניא ומעשים בכל יום, וכן אם יהי' לה זרע מבעלה הראשון אף תוך ב' שנים הבעל יורשה הרי דאין עלי' ולא על זרעה שום תקנה או תנאי שתצטרך לקיים זולת שחל על הבעל לקיים תקנות שו"ם ותקנות שו"ם הי' על הבעל להחזיר החצי והרי תקנות שו"ם עדיף מתקנות טלטולא דבתקנות טולטולא אם בזבז הבעל שלא ברשות אשתו צריך להחזיר כמ"ש למעלה בשם הטור שכתב בשם אביו שמחוייב הבעל לישבע ע"ז אם נחסרו מקצת נכסים ובתקנות שו"ם אפי' בזבז הבעל הנכסים ובגדים שלא ברשותה אפ"ה פטור מלשלם כמ"ש בתשובה הראשונה בשם הב"ח וכנסת יחזקאל שאפי' בזבז לפרוע הקפותיו ולא עוד שאפי' בתקנות טלטולא אם בזבז הבעל ברשותה פטור ק"ו לתקנות שו"ם ק"ו שאין מוציאין מיד הלוקח או הממשכן שלא מצאנו בשום מקום ובשום ספר ואדרבא כתבתי והבאתי ראיות להיפך ואף לפי מ"ש הב"ש שמתנה הנותן כבר כתבתי שאין כאן תנאי זולת שיתקיים תקנות שו"ם ותקנות שו"ם מתקיים ע"י הבעל שמחזיר מה שנשאר בעין ת"י הבעל, וגם מדברי תשובת ב"י שהעתקתי למעלה מבואר סתירות לדבריו וכן מדברי המבי"ט, וכבר כתבתי בתשובה הראשונה הנראה לענ"ד בדברי הש"ג ובדברי מעדני יו"ט ובלא"ה כבר הבאתי דברי הב"ח והכנסת יחזקאל ואינהו הוו בקיאי בתקנו' שו"ם טפי מינן ואיך ימצא פוצה פה ומצפצף להוציא מיד הלוקח או הממשכן: קצרו של דבר לא שמעתי מעולם משפט מעוקל כזה ועל משמרתי אעמודה דמי שהורה כן טועה בדבר משנה וחוזר. והנה הגיעני תשובה מב"א הרב הגדול החריף ובקי מוהר"ר זלמן נ"י והאריך למעניתו וגם הביא דברי כנה"ג שכתב נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי ולא שמעתי שימחו היורשים בבעל ואשתו מלמכור בנכסים וכתב עוד ששאל במושב זקנים והרב דשם ופי הזקנים אם ראו או שמעו מעשה כזה והי' הדבר ללעג ולקלס בעיניהם וידוע כי היא עיר ואם בישראל ומעשים בכל יום ויש מהם שישבו על כסא הוראה זה ארבעים או חמשים שנה ושמשו גדולי הדור וראו כמה פעמים הלכה למעשה וכולם ראו כן תמהו. ומעתה אבקש מאת רומעכ"ת אם ישרו דברי בעיניו מה טוב ואם לאו יהי לו אשר לו ולא יכתוב אלי עוד בענין זה היות לדעתי היא שיחה בטילה וביטול דברי תורה לדבר עוד מענין זה

שוב עיינתי היטב בלשון הב"ש סי' צ' ולכאורה דבריו תמוהין מאד דז"ל ועיין סימן קי"ח דבב"י וד"מ מבואר שם לדידן יכולה למחול אלא שם כותבין לפי תקנת טלטולא אינה יכולה למחול מיהו בתנאים שלנו כו' ולכאורה תימא דאדרבא מבואר שם דיכולה למחול מעכשיו לפי תקנת טלטולא ולפענ"ד כונת הב"ש אינה על מחילה מעכשיו רק על לאחר מיתה, ובזה יש חילוק בין תקנת טלטולא שדקדק הרא"ש ממנה שאינה יכולה ליתן לאחר מיתה ואף שהלשון דחוק וגם מה שכתב או למכור דצריכין לומר דקאי על לאחר מיתה מ"מ ע"כ צריכין אנו לפרש כן דאל"ה דבריו תמוהין,, וכיון שבאנו למדה זו ממילא גם כוונתו בסי' קי"ח ג"כ בלא מעכשיו ובזה ודאי יפה כתב כמו שהארכתי למעלה והמעיין ומדקדק היטב בלשון הגה"ה סי' קי"ח יראה דגם הוא מיירי בלא מעכשיו שמזה מיירי הב"י שכתב כן על דברי הרא"ש וכן התשב"ץ יש שפירשו כן, ומה שסיים הב"ש לדידן דכותבין הכתובה על סך כו' היינו שמחלה אחר שנה או שנתיים ולא כתב דמיירי מעכשיו אפשר משום דבנדוניא וצ"ב לא שייך כ"כ מעכשיו כמ"ש הח"מ ס"ק נ"ד אבל במחילה מעכשיו אף למנהגינו מהני ודוק היטב

(וכבר כתבנו כמה פעמים שכל הדברים אמורים רק אם הצדדים מתרצים להתנהג ע"פ דיני ותקנות שהיו מלפנים בישראל אך אם באו לדון ביניהם אזי אין בזה רק דיני המלכות בארץ ההוא וכלל גדול נקוט בידך דינא דמלכותא דינא

) סימן מז

תשובה להרב מו"ה יהודה

גי"ק הגיעני ושאלת חכם חצי תשובה, והדברים פשוטים דהתקנה לא שייכא לענין מורדת דדוקא לענין אם הנדוניא עדיין ביד האב דהוא מדינא דגמרא לדעת ר"ת דלא נתן אא"כ תהנה בתו וכיון דסופה לצאת אפי' אחר כמה שנים אומדנא דלא נתן על אופן שלא תהנה בתו אבל התקנה שלא הי' רק משום ותם לריק כחכם שלא נעמוד בתוכחה זו ואין זה ענין למורדת שבא ע"י פשיעות בתו ואולי שרפה או איבדה מה ותם לריק כחכם שייך בזה ואף אם לדברי הב"ש בסימן צ' ובסימן קי"ח יש מקום לפקפק בזה כבר כתבנו בשנה העברה תשובה בארוכה שאין דברי הב"ש מחוורים לדינא והסכימו עמנו גדולי הדור וגם כבר כתבנו שם דהב"ש מיירי בלא מעכשיו וגם דבריו נכונים דבמילתא דלא שכיחא לא תקנו אמנם גם טעם זה אינו מספיק לדעת הב"ש, אמנם כבר כתבתי שאין דבריו עיקר במקום הזה. ולדינא הלכה למעשה שאבדה נדוניתה אם יגרשנה מתוך מרדה וכבר בא פעם א' לידי החתן. וקצת יש להביא ראי' דלענין מורדת לא שייך התקנה שהרי למנהגינו כותבין מחמת עידור וקטט יעמוד כתקנות שו"ם והקשה הנחלת שבעה שהרי לא מצינו שום תקנה לענין קטט בתקנת שו"ם ומפרש דקאי על מהרי"ק שכתב שיש תקנה שאם הבעל מתקוטט ומרגיל קטטה עם אשתו שיתן לה מעות לפיזור סך קצוב ויעמוד לדין בתוך ב' שבועות ואם איתא דלענין מורדת שייך תקנות שו"ם הו"ל לנחלת שבעה לפרושי דהכוונה דמחמת קטט היינו שהיא מרגלת קטטה ומורדת על בעלה אלא ודאי כדכתיבנא (ושמור, הכלל שכתבתי בתשובה הקודמת)

סימן מח

לדונוויץ לאחי הרב נ"י

הנה כתבתי לך בקצרה ועתה אבאר במ"ש הח"מ דביד שליש לא הוי כתפסה היא והוא של של הבעל באמת הח"מ לא אסיק אדעתי' סברת הב"ש דביד שליש הדין כמו בסימן נו"ן אמנם בנ"ד אף לדעת הב"ש לכאורה הוי של הבעל ולא הוי כתפסה היא כיון שהושלש לטובת הזוג כמו כל השלישות שלנו והארכתי בזה בקיץ העבר להרב מראדוויל אמנם לענ"ד לא לגמרי דמי לסימן נו"ן משום דהתם דוקא דעיקר