תשובות הרא"ם חלק ג קכ

גם עתה לפי דעתה הי' שאין זו עדות זולת מסתפקת ושואלת אולי יהי' לה מעט עזר מזה כמו שגם רומעכ"ת רצה להתיר בצירוף שניהם אמנם מלבד זה עוד נלענ"ד דנגד זה מהני מיגו דאמתלא אמת, אמנם נלענ"ד דעכ"פ צריך דרישה וחקירה אצל האשה מדוע לא הגידה תיכף מזה כמו שכתב מהרי"ו והביאו: הש"ע סעי' כ"א וכן חשש מהרא"י בסי' רכ"ד אמנם אם תוציא האמתלא שוב אין כאן חשש

ומה שחוכך מעלתו שלא פסק העד דבריו לפני גיסה שהרי אמר כשתבא יגיד לה כל הדברים לענ"ד אין כאן חשש כלל דלעולם אנו תופסין דברי העד כפשוטן, ואשר שהגיד שמת אין לנו לחשוש כלל, ומה שאמר שיגיד לה כל הדברים מסתמא יגיד לה סיבת מיתתו ואיך שמע וממי שמע ואיך התאמץ בחקירות ושאר ענינים אבל גוף המיתה כבר הגיד העד שמת ובפרט בעד מפי עד שמקילים בענינים כאלו ואין דורשין וחוקרין כיון שאינו לפנינו וכן נראה משו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' למ"ד ע"ש בעובדא דידי' יעויי"ש ואעפ"כ כתב דבעדות אשה בין מתכוין בין אינו מתכוין מהני הואיל ואנו מבינים מדבריו שמת ומה לנו אם הוא תלה הדבר בכתב חכמים וה"ה בנ"ד כיון שאמר שמת ומה לנו אם הוסיף ואמר שתבא אליו ויגיד לה כל הדברים אחר שאמר בפירוש שנודע לו שמת בעלה של זו אמנם כבר כתבתי שצריך דרישה וחקירה אצלה ואם אחר הדרישה והחקירה לא יהי' נראה רמי' בדבר נוכל להתירה ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ומה גם שעכ"פ נוכל לעשות סניף דכדאי הם התוס' והרא"ש ומהרא"י והבאים אחריהם המתירים בשמו ושם אביו ומה טוב שיסכים עוד אחד מבעלי הוראה אתנו כי היכי דנמטי' שיבא מכשורא ואז יתירה בב"ד של שלשה כדין הנישאת ברשות ב"ד כמבואר בש"ע

ונידון השוחט, לא ידעתי מה זו שאלה ואין הדבר צריך לפנים דודאי כיון שהם נוגעים אין בדברי העדים והדיינים כלום וכל דבריהם המה מהבל יחד וגם עדות הנער אין בו ממש מלבד כי לדעתי אין לקבל עדות מנער כזה לפסול אדם ולהוציא כשר מחזקת כשרותו דבלי ספק הוא מע"ה שאין יודעים כלל מה היא עונש עדות שקר וגם הוא עד אחד וגם צריך בדיקה אם הביא שערו' ובמקום אחר הארכתי בדין זה ויתר טעמים שכתב מעכ"ת כולם נכוחים וישרים למביני דעת וכל הפוסל במומו פוסל

סימן מד

תשובה

להרב דק"ק ראדוויל בן הגאון דק"ק לבוב זצ"ל

א) הנה מה שהקשה על הב"ש מאי חילוק יש בין השליש לזמן קצוב להשליש סתם, לענ"ד היטב אשר דיבר אמנם בתירוצו לא הועיל כלום דאף לפי טעם מעכ"ת משום ראוי אכתי תקשה אמאי בשליש סתם יחלוקו ומאי חילוק יש בין זמן קצוב או סתם ואעג"ב דבסי' ק' לענין כתובה מחלק הב"ש בין סתם לזמן קצוב הלא כתב שם מלתא בטעמא דמיירי בדבר שיקנה תיכף אבל הכא קשה ממ"נ אם השליש הוא לוה א"כ אף אם נקנה תיכף לאשה אכתי הוי לי' ראוי ואם הוא בתורת פקדון אצלו א"כ מה בכך שנתן זמן קצוב שלא יתן להחתן אכתי אין כאן ראוי כיון שהוא בתורת פקדון וכבר נקנה להאשה והכי הוי לי' לפלוגי שנתן זמן קצוב שלא ינתן להאשה אבל מה שהתנה שלא ינתן להחתן לא מהני מידי, ולא דמי להא דסי' ק' דהתם מיירי שנתן זמן קצוב שלא ינתן לבנו עד זמן קצוב ולכך אין האשה גובה כתובתה ממנו משום דהוי ראוי

ב) אמנם באמת גם בעיני דברי הב"ש תמוהים ומה שהביא השלש חילוקים בשם מהרי"ל אני בעניי לא מצאתי רמז לחילוק בין זמן קצוב לסתם בדברי מהרי"ל ואפשר דגם מהרי"ל סובר דפליגי אהדדי כמו שסובר הת"ה רק שהביא דברי שניהם לחלק בין נידון דידהו לנידון דידי' ומה שנמצא במהרי"ל שכתב על דברי ר"ב שבמרדכי דמיירי בשליש סתם הרי בצידו תברא דאתי לאפוקי בשליש לטובת הזוג, וז"ל דהתם מיירי בכה"ג דהוי שליש סתמא ולא הוברר לטובת זוג ואם באנו לחלק בין הג"מ להמרדכי לומר דלא פליגי יותר נכון לחלק לפי טבע הלשון דהג"מ מיירי דהאב נתן מידו ליד הנאמן מבלי צורך הסכמת החתן על אותו נאמן ולא הוברר מדעת שניהם ור"ב במרדכי ובהג"א דכתב לשון שליש דמשמע שהוא שליש משניהם והוברר מדעת שניהם לכך ס"ל דיחלוקו דהוי מוחזק, ובזה מיושב מה שהקשה הח"מ על הרמ"א דנלענ"ד כונת רמ"א מדס"ל לבעת"ה דהג"מ והמרדכי פליגי ע"כ דס"ל דאין לחלק בכך, אמנם נראה שהח"מ הבין בדברי רמ"א דאיירי בהשליש לטובת הזוג דאל"ה הו"ל לרמ"א למימר דיש אומרים דחולקין והרמ"א כתב דזכה סתם ומטעם זה הקשה ג"כ על הערבות, אמנם מסתימת לשון רמ"א לא משמע כן ואף אם היינו דוחקי' לפרש לשון שליש שכתב הרמ"א מיירי שירויח לטובת הזוג מ"מ לשון ערבות אינו סובל שיהי' כונתו שהמעות יהי' ביד האב לטובת הזוג, וגם מדברי הב"ש מוכח דפירשו כפשוטו דאל"ה לא הוי תקשה מידי מתשובת הרמ"א לכן נלע"ד דיותר נכון לפרש כפשוטו ומה שלא כתב רמ"א די"א יחלוקו משום דס"ל דהגהות מרדכי ס"ל דקנה לגמרי וס"ל דע"כ אין עיקר הטעם של הגמ"ר דמשום דהאב מרויח לטובת הזוג דלא דמי כלל לעובדא דמהרי"ל דהתם ניתן להשליש שהשליש ירויח לצורך הזוג וא"כ יד השליש כיד הזוג אבל מה שהאב מרויח לצורך הזוג לא מהני כלל כיון שהמעות עדיין תחת ידו ואוקי ממונא בחזקת מרי' כמ"ש הגמ"ר בריש התשובה רק עיקר הטעם משום שהוציא האב המעות המושכנות מת"י ליד השליש או שהעמיד ערבות ומ"ש דנתרצו שניהם שיהי' המעות ביד האב להרויח לטובת הזוג לא אתי אלא לאפוקי בכגון עובדא דתשובת רמ"א שהאב החזיק המעות ת"י ונתן ריוח להזוג בע"כ של החתן ולא ברצונו דבכגון זה עדיין לא הקנה לו לגמרי לכך דקדק הגמ"ר וכתב דכאן שאני כיון שהמעות נשאר ת"י האב ברצון שניהם לטובת הזוג אבל ודאי עיקר הטעם כיון שבא ליד השליש מדעת שניהם או שהעמיד ערבות כבר נקנה להחתן, תדע דאי סלקא דעתך דעיקר הטעם משום דמרויח לטובת הזוג תקשה ל"ל למהרי"ל להאריך בסברות מדעתא דנפשי' לחלק בין שליש סתם לשליש לטובת הזוג ומדוע לא הביא ראי' מפורשת מדברי הגמ"ר, והדברים ק"ו מה התם שלא השליש רק משכנות וגוף המעות ת"י האב לטובת הזוג אפ"ה ס"ל להגמ"ר דזכה בו הבעל ק"ו בעובדא דמהרי"ל דמיירי שהושלש גוף המעות ת"י השליש והוציאו מת"י והשליש מתעסק לטובת הזוג ק"ו דזכה הבעל א"ו כדכתיבנא דס"ל למהרי"ל דמה שהאב מתעסק לטובת הזוג לא מעלה ולא מוריד רק עיקר הטעם מחמת שהשליש המשכנות או העמיד ערבות ווה לא הי' צריך להביא משום דר"ב במרדכי חולק ע"ז וס"ל דיחלוקו אמנה אכתי קשיא לי שלא הביא תשובות