תשובות הרא"ם חלק ג קיט

להרמב"ם זה כמו שהקשה הרא"ש אנפשי' ועוד היאך מביא הרא"ש ראי' מהעידו על מקום הליכה כמו בעובדא דהרמב"ם דמודה הצ"צ דהכוונה כיון ששלחו לשם הוי כמעידו בהדיא שיצא משם דזה הוי כשם עירו דודאי מהני משא"כ בלא העיד רק על מקום הביאה דאולי אחר הוא מסוף העולם ומה בכך שאנו יודעין שזה הלך לשם כיון ששיירות מצויות שמא גם אחר הלך שם וכמש"ל. וכבר עלה בלבי כמה פירושים שונים בדברי הרא"ש לפי נוסח שאלה זו שהובא ברבינו ירוחם שמבואר שהעד העיד שמכלוף בן מלול הי' דר זמן מה בפי"ס ובזה הי' מקום לפרש לשון הרא"ש שכתב כיון שלא הוחזק מכלוף בן מלול אחר בעיר דלכאורה הו"ל למימר בעולם דהרי העד לא העיד על שום עיר. אמנם לפי הנוסח בר' ירוחם י"ל דקאי על עיר פי"ס דבפי"ס לא הוחזק עוד אחר וא"כ אף דשיירות מצויות לפי"ס שלא הוחזקו שנים בפי"ס ממילא לא חיישינן שמא בא אחר מסוף העולם לפיס והוא נהרג אף שבודאי יש בכל העולם עוד מכלוף בן מלול כיון שוה הי' ידוע לנו שהלך לפיס, ועיקר ראיית הרא"ש דבשכיחי שיירות ולא הוחזקו לא חיישינן ובאמת גם כאן הי' ידוע לנו רק שהלך לפיס להתעכב שם, וזה נראה יותר נכון מכל מה שראיתי שפירשו בדברי הרא"ש אמנם מה נעשה לדברי התוס' בב"מ שמבואר להדיא דלרבא לעולם לא חיישינן ליוב"ש אחר אע"פ שלא ידענו כלל אם הלך כאשר כתבתי למעלה. אמנם אני רואה הפרש בין שיטת תוס' דב"מ לשיטת הרא"ש בעובדא דיצחק ר"ג דלשיטת התו' בב"מ אין חילוק בעובדא דיצחק ר"ג בין שיירות מצויות. או לא ולשיטת הרא"ש מבואר שם בתשובה דיש חילוק והוא שיטת התוס' ביבמות וכ"כ הרא"ש בגיטין בהדי' וא"כ ע"כ צריכין אנו לפרש דעת הרא"ש שהי' ידוע לנו שהלך לשם דאז יש לחלק בין שיירות מצויות או לא ונלע"ד לפרש כוונת הרא"ש בעובדא דיצחק ר"ג שהעידו על אותו שהלך מקורטבא לאספמיא כדמשמע פשטא דלישנא דגמרא אף שלא העידו על מקומו מ"מ שוב יש לחלק בין שיירות מצויות או לא דאביי ס"ל כיון ששיי"מ לקורטבא ומקורטבא לאספמיא חיישינן ורבא ס"ל דלא חיישינן כיון דלא הוחזק אין לומר דבודאי יש אחד בסוף העולם כיון דלא הוחזק לפנינו לא חיישינן ומזה מביא ראי' לנ"ד אף שלא העידו על מקומו מ"מ כיון דרבא לא חייש אף בשיי"מ דאיכא למימר שמא בא אחר מסוף העולם אפ"ה לא חייש משום דמיקרי לא הוחזק א"כ ממילא אין לחלק בלא העידו אף על מקום שיבא משם כיון דלא הוחזק. ועוד נלע"ד להוסיף נופך וליתן טעם לדעת הרא"ש ולהצילו מדעת האחרונים דס"ל דבודאי בעובדא דיצחק ר"ג יש לחלק בין שיי"מ או לא דאם אין שיירות מצויו' ממילא כיון שהעידו שיבא מקורטבא ולא הוחזק שם אחר אף אביי מודה משא"כ בלא ידענו כלל אם הלך לשם כאשר אבאר. דהנה הת"ה כתב דמאשכנז לליטא הוי אין שיירות מצויות למדנו מדבריו דגם לענין שיי"מ יש לחלק דממקומות שאינם רחוקים מאד יהיו שיירות מצוייות אבל ממקומות רחוקות אין שיי"מ לכאן שיבואו בני אדם הדרים במקום רחוק לכאן. ולפ"ז י"ל דוה טעם הרא"ש כיון שלא הוחזק לפנינו אין לחוש למכלוף אחר ממקומות קרובים ואף דבודאי יש אחר בעולם י"ל דמשם אין שיי"מ לכאן ובחדא לריעותא לא חיישינן. שוב מצאתי סברא כזו בריטב"א ב"מ, אמנם לפ"ז הי' מקום לומר דגרע אין שיי"מ משיי"מ דבשלמא בשיירות מצויית יש לומר הטעם כמו שכתבתי לעיל משא"כ באין שיירות מצויות א"כ לעולם יש להסתפק במכלוף מעיר אחרת כמ"ש התוס' כיון דגם זה לא ידענו אם הלך לשם, אמנם אין זה קושיא על תשובו' הרא"ש דאפשר באמת כן הוא לדעתו ועוד דבלא"ה דברי הרא"ש בענין זה צע"ג במה שסיים שם וכמו שהקשה הח"ץ בתשובה, ולפמ"ש יש ליישבו דס"ל דממקומות הקרובים שכיחא אינשי וממקום רחוק אין שיירות מצויות אבל אכתי תקשה דהיאך כתב דהוא תרתי לטיבותא דהרי ממקום רחוק ליכא רק חדא לטיבותא דאין שיירות מצויות אבל הוחזקו איכא דודאי בכל העולם איכא כמה מכלוף

נחזור לענינינו והנה אף דנראה דעת הרא"ש ותוס' דב"מ וכן ת"ה ומהרי"ו כן מ"מ כבר הסכימו כל האחרונים שחלילה להקל בשמו ושם אביו ואפי' הזכיר שם מדינה דגם במדינה שייך לומר דא"א דאיכא עוד ששמו כשמו בפרט השמות השכיחים וכן מבואר בשו"ת הריב"ש בעובדא דאברם פארח ומה שהזכיר הח"מ מדינה ועיר הוא דק להגדיל הקושיא וגם נ"מ למדינה קטנה ואנשים מבני ישראל בה מעט משא"כ מדינתינו בלי ספק דשכיחי בה טובא צבי בן אברהם ובודאי ממדינתינו למדינות הגר שכיחא שיירתא ומה בכך שידענו שהלך להגר כיון דשכיחי שיירות ממדינתינו להגר ושכיחי יצחק בן אברהם טובא וא"כ אף אם העיד בפירוש שהי' ממדינה זו לא מהני (ק"ו לפי דברי מע"ל שכל הנוסעים משם נוסעים תחלה) ומ"ש שדרך הנוסעים מכאן להגר או לוואלכייא נוסעים תחלה לוויין לייז והוו כאילו ידוע שנסע לשם כבד כתבתי דזה לא מהני ק"ו לפי דברי מע"ל שכל הנוסעים לשם נוסעים תחלה וא"כ הוי לי' ג"כ שיירות מצויות דמה בכך שאין הוויין לייז שיירות מצויות מ"מ להגר שיירות מצויות ובתוך השיירות באים בני אדם הנוסעים תחלה לויין לייז דלעולם אין חשש רק שמא הי' א' בתוך השיירות ששמו כשמו, ומלבד זה אני תמה על רומע"ל היות שלא נזכר שום זמן בדברי העד מתי ראה אותו בויין לייז וכפי המבואר בגב"ע שזה י"ג שנים שהלך מאתה וא"כ אם לא ראה אותו זה י"ג שנה בויין לייז א"כ אין זה ראי' כלל, ומ"ש שהרמ"א הקיל באומדנא דמוכח וזה לא גרע דברי האשה מאומדנא לא נתירא דאם נימא שאין דברי האשה מועילין להתיר לא שייך לקרותו אומדנא לענין זה דע"כ לא התיר הרמ"א באומדנא זולת בעובדא דהרא"ש ומהרי"ק שמהם הוציא הדין דמיירי שמדברי אותם העדים גופא מוכח שעל בעלה של זו המה מעידים כמו בעובדא דהרא"ש שהעידו שלמד לפני הרא"ש והעתיק תוס' הרא"ש וכן בעובדא דמהרי"ק כמבואר בב"י שהעתיק תשובת מהרי"ק אבל האומדנא מדברי האשה אינו מועיל להחזיק עדות העד וזה ברור

אמנם לענ"ד הפתח פתוח כפתחו של אולם להתיר ע"י דברי האשה ואם אמנם מ"ש דמעכ"ת מטעם מיגו לא נהירא לי דודאי אם אמר אין לי עדים אין לי ראי' ואח"כ הוציא מתוך אפונדתו תו לא מהני דאפי' מיגו במקום חזקה איבעי' דלא איפשטא וכ"ש זה דהוי כאנן סהדי דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי והוחזק כפרן ע"י הודאתו ואפי' עדים לא מהני כמבואר בסימן ע"ט, אמנם בכאן לפי הנראה מלשון מעכ"ת מעולם לא אמרה לא שמעתי מבעלי כלום ואפי' אמרה אין לי עדים יותר ל"ד לאומר אין לי עדים וראי' והוציא מתוך אפונדתו דמלשון שכתב רומעכ"ת נראה שגם עתה שהגידה לפני רומעכ"ת היתה מסתפקת אם הוא מועיל להתירה ולא עוד שהרי גם רומעכ"ת נסתפק אם הוא מועיל כיון שנראה שלא גמר עדותו ומי איכא מידי דאנן לא ידעינן ואיהו ידעה ואף לדעת הב"ח בח"מ סימן ך' דבאמרו יש לך ראי' ואמר לא והוציא מתוך אפונדתו דאפילו אמתלא לא מהני מלבד שאין דבריו מוכרחים ולא עוד אלא שלענ"ד שגם הב"ח מודה שאינה סותרת דברי' הראשונים כלל כמש"ל דבאמת