תשובות הרא"ם חלק ג יב

במת אחר, ולענין שלא הזכירו שם המת אין בכך חשש כלל דכבר מבואר בכל האחרונים שכל שאנו יודעים על מי מעידין א"צ להזכיר את שמו וכיון שהזכירו אותו יהודי שישב במבצר בחנות אדונה וידוע שזה הנפטר ישב שם ולא נפקד שום אדם מהיושבים במבצר בחנות אדונה. ואם כי הדברים ברורים ולדעתי אף מי שהוא מיראי הוראה יכול לסמוך ע"ז, אמנם אולי ימצא איזה מתעקש שיחוש לכל החומרות יותר מדאי מה שאין ראוי לעשות כן בדיני העגונה אני אומר בפשיטות דיש לסמוך על העד הישראל האחרון שאמר מפי הישמעאל שנהרג ביער מחוץ לעיר וכבר כתבנו דאין לחוש שמא הי' ע"י שאלה כל שלא הזכירו כש"כ שנראה ברור מתוך לשונו שלא שאלו דמה הי' לו לשאול שהרי לפי עדותו נראה מלשונו שכבר היו יודעין ממיתת הנהרג רק שהיו סוברים שנהרג בעיר א"כ מה הי' לו לשאול עוד אלא ודאי שהישמעאל ספר לו זה מעצמו ואין כאן הכחשה בין הישמעאל להנכרית דיכול להיות ביער הסמוך לעיר וכאשר יראו לנפשם להניחו שם גררוהו לעיר וקברוהו בבה"כ, ואף דהישמעאל לא אמר קברתיו כבר כתבו דהרמב"ם מודה בעד מפי עד, ואף דבשאר ענינים שהקילו בעד מפי עד יש לפקפק הרבה וגם אני ממדתי ע"ז במקום אחד מ"מ בחומרא דקברתיו כבר כתב הב"ח בתשובה דיש להקל במקום שאי אפשר להמצא עדים אחרים, וכן מהרי"ט אע"פ שהוא מהמחמירים בעמפ"ע בשאר ענינים הקיל לענין קברתיו ונתכוין לדבר אחד עם הב"ח והביא ראי' מדהקש' בגמ' ודלמא צרה היא ולא הקש' דלמא נכרי הוא ולא אמר קברתיו וראיתי למש"ל פי"ג מה' גירושין יה' ט"ו שכתב וז"ל ואין ראייתו ברורה דא"כ תקשה על הר"ן וכו' [ודבריו צריכין באור במ"ש שאינו אומר אלא לתומו כמספר לחבירו וכוונתו דאף בכיוון להעיד לא כיון לקלקל רק שלפי"ת הוא משקר, ודוקא במספר לחבירו הוא משקר דרך סיפור אבל לא חיישינן שבמתכוין יעמוד בראש ההר להשמיע למרחוק לזה השומע ומתכוין להעיד שקר דכיון שאין מתכוין לקלקל מה לו לצרה הזאת להעיד ולהשמיע שקר כיון דאין מספר דרך סיפור לזה השומע, אמנם אכתי תקשי שמא כוונתו להודיע לב"ב שיטפלו בו ולכך עמד בראש ההר להשמיע לאותו שומע וסבור שאומר אמת ואכתי איכא חששא דקברתיו שהרי באמת יש כאן שומע רק כל שאינו מספר ממש עם שומע אין דרכו לשקר לפי"ת אבל דרכו להשמיע אמת להשומע כעובדא דחיוואי, אמנם יש לדחות ראיות מהרי"ט ולחלק כמו שחילקו האחרונים הא דלא בעי קברתיו בפרשא זריזא]. ואשתמיטתי' דברי מהרי"ט חלק ראשון סי' מ"ח מה שכתב שם בהגהה דלפמ"ש שם יש ליישב קושיית הריב"ש על הר"ן דודאי לא נתכוין הנכרי להעיד במקום שאין שם בני אדם וגם בודאי אין כוונת הנכרי לקלקל רק אמרינן שהתכוין להודיע מיתתו כדי שיטפלו בו בני ביתו ולכך הוי מסלפ"ת אף בלא קישור דברים, והרי נתיישבה קושיית הריב"ש על הר"ן אבל עדיין הי' לן למיחש דלמא נכרי הוא ולא אמר קברתיו אע"כ דלא חיישינן לה במקום שא"א לחקור כמו שכתב מהרי"ט וא"כ ה"ה בנידון דידן יש להקל בעמפ"ע אף בלא קברתיו ועוד נראה לפע"ד אחר שעכ"פ מועיל הגדת העד מפי הישמעאל על ההריגה א"כ ממילא אף אם נחמיר לומר שעד הראשון הי' כוונתו למירמי אימתא והנכרית אמרה להתנצלות ע"כ אכתי כיון דהטלת האימה וההתנצלות הי' בדברי אמת וכיון שאין צורך לנו לעדותן על גוף ההריגה שכבר נודע מאחרים, א"כ ממילא יש לסמוך עליהם במה שאומרים קברתיו, דבעסק קבורה לא שייך לומר למירמי אימתא. ואין לפקפק שנראה כהכחשה לענין קבורה שהראשון אומר שקברו בבאר והשני אמר בבה"כ דכיון דדי לנו בהזזה א"כ אין הקבורה מהחקירות, דאין צורך לנו כלל בהקבורה רק כל שטלטלוהו ממקום הריגתו די בכך ובעסק הטלטול ליכא הכחשה ואפי' לדעת המחמירים בהכחשה במקום הריגה מפני שההריגה הוא עיקר המצטרך לעדות ומקום ההריגה הוא מהחקירות אבל הקבורה אין בה צורך כלל כי העיקר הוא הזזה ממקום הריגתו. ועוד יש מקום להקל בנ"ד לפמ"ש המבי"ט סי' קל"ח הביאו הב"ש סי' ך"א דאם ידענו יהודי הלך ממקום פלוני כדי לילך למקום פלוני וידענו שלא בא למחוז חפצו ונעלם ולא ידענו מקומו ואח"כ נמצא הרוג באותו דרך דתלינן להקל מדאורייתא וכו' ע"ש. וזה כמה שנים שהארכנו מאד בענין זה והבאתי הרבה ראיות מגדולי הראשונים להכריח דבריו וכתבתי טעמים נכונים לזה אף שכתבתי שיש לחלק בפרטים רבים ולאו בכל גווני אמרינן כן מ"מ העליתי בתשובתי דבגוונא דנ"ד יש לסמוך עליו וכן דעת גדולי הראשונים אמנם קשה כעת להעתיק הדברים היותם ארוכה מארץ מדה וקשה עלי להעתיקם, וגם שלענ"ד אין צריך לזה שכבר די להתיר אשה זו במ"ש למעלה

שוב הגיד לי אבי העגונה שהבאר והבה"כ הוא מקום א' שמתחלה הי' באר ואח"כ עשאוהו לבה"כ. מכל הני טעמים שכתבתי למעלה נראה לפענ"ד להלכה למעשה דאתתא דא שרייא לאינסובי לכל גבר די תיצביין אחר החיפוש שלא הוחזק שום עיר שנקרא ברעזניצא הסמוכה יותר לק"ק דובנא ממקום העגונה ואח"כ יכריזו בב"הכנ ג' פעמים בק"ק ברעזניצא אם לא נעלם שם זה ערך חמשה שנים איש שהי' שמו ישראל והי' בערך חמשה ועשרים שנה והי' לו אשה ובן אחד והי' מתחילה בעל מלאכה קירזנ"ר, ואח"כ נעשה קרעמי"ר וירד מנכסיו ונסע לק"ק דובנא, ואם לא ימצא שם איש כזה שנאבד שם אזי יתירו להאשה הנ"ל להנשא ע"פ ב"ד של שלשה כדין האשה הנשאת ע"פ עד אחד ברשות ב"ד. אמנם מפני חומר הנושא אין אני רוצה לסמוך על דעתי עד שיעיינו בדברי הרבנים המובהקים ובעלי הוראה דפק"ק יצ"ו ויסכימו על דברי ויבואו על החתום ועוד שני גדולים, המפורסמים בדורינו זה לבקיאים בדבר הלכה ובדיני הוראה של עגונה דאיתתא כי היכי דלימטיי' שיבא מכשורא. ואחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש ובו בטחתי לא יארע דבר תקלה ע"י ח"ו והחונן לאדם דעת יצילנו משגיאות

נשמט מדלעיל דלענין קברתיו כבר הסכים הרמ"א לדעת הר"ן והה"מ שכל שמכירו לא בעינן קברתיו וכן לחילוק הרא"ם דדוקא בא בדרך בעינן קברתיו פשיטא דלא בעינן כאן קברתיו דנראה שהיו מכיריו אותו וכן כתב מהר"ם אשכנזי סימן ל"ב שכל שאומר משרת לעמיל הוי מכירו ולא בעינן קברתיו וה"ה בנ"ד, וכן לחילוק מהר"י סאגיש. נראה מכל האחרונים שכל שאמר נהרג סתם אין תולין שאולי מצאו הרוג ולא ראה ההריגה ולא בעינן קברתיו ויש לנו בדברי מהר"י סאגיש אריכות דברים ואין כאן מקומו. זולת לדעת הריטב"א בדעת הרמב"ם דבעינן מעייל נפשי' לאכרוזי, וא"כ יש לסמוך על כל מה שכתבתי למעלה

היום יום ד' ב' ניסן התקנ"א פ"ק סטנאב יצ"ו