תשובות הרא"ם חלק ג יא

למימר מת ממש אע"כ ס"ל להרא"ש דהפירוש עבידי פרסאי לאחזוקי שקרייהו הוא משום התפארות וזה שייך גם ביוצא ליהרג וא"כ כיון דס"ל הטעם משום התפארות ממילא אין לחלק בין אם אומרים שנהרג בדינם ובין אם אומרים שנהרג בערכאות אחרים כמ"ש לעיל ודוק

אמנם מדברי עדות הב' היינו עדות נשים שהעידו איך סיפרה לפניהם מומרת שהגיד' לה נכרית ממיתת ה' ישראל. נ"ל להתיר בפשיטו' כי לשון הגב"ע נראה מבואר איך המומרת סיפרה לפניהם לפי תומה ולא נתכוונה להעיד או להתיר וגם מבואר שהנכרית סיפרה לה לפי תומה כדי להתנצל על בריחתה מהמשרת שרצה לישאנה ואף דהמומרת הגידה אח"כ אולי יש לו אשה לר"י אלך ואראה אם כנים דברי הנכרית, אדרבא משם ראי' דמתחלה לא כיוונה לשום דבר רק אח"כ עלה על מחשבתה אולי יש נפקא מינה לאשת המת ואולי יש לו אשה. ועוד דאדרבא הי' נראה מדבריה שהיתה סוברת שאין דיבורה מועיל כלום וכל שנראה מדברי הנכרי שמספר המעשה כמו שהיה ואנו רואין שהראשון מסלפ"ת הי' אף הר"ן והריב"ש מודים דמהני וכן מבואר בדברי כל האחרונים. וגם הנשים המעידות מפי המומרת נראה מדבריהם שהי' לפ"ת בלא שאלה תדע דמה היה להם לשאול למומרת על איש הנפטר דמהיכא תיתי יעלה על לבם לשאול פי המומרת ומה טעם היה להם שיסברו שהמומרת יודעת ממיתת ההרוג. ועוד נראה לפענ"ד שאף החולקים בנכרי מסלפ"ת מפי נכרי מודים בישראל מפי נכרי באין חולק. ומה שכתב הבית שמואל בשם המ"ב בס"ק נ"א דסבירא לי' דישראל דרכו לישאל וגרע מנכרי מפי נכרי. ולפענ"ד בחנם עשו פלוגתא ואין ראי' מהמ"ב כלל דממה שכתב בסימן מ"ו אין ראי' כלל דהתם העד הישראל המעיד לפנינו בעצמו מעיד שאינו יודע אם הי' הנכרי מסלפ"ת משום שלא הי' בתחלת הסיפור כשהתחיל הנכרי לספר לישראל אחר וא"כ ודאי חיישינן שמא שאלו הישראל משום דדרך הישראל לשאול על ישראל חבירו אבל אם הישראל מעיד מה שהנכרי סיפר לו ואינו אומר לפנינו ששאל אותו, בלי ספק שאנו מפרשים דבריו כפשוטן כמו שמעיד לפנינו ואילו הי' ע"י שאלה הי' מספר לפנינו ששאל אותו כיון שאומר לפנינו הדברים כהווייתן וכבר מבואר חילוק זה בדברי האחרונים במהרי"ט סי' ך"ה הביאו הב"ש בק"ע סי' שע"ב. אמנם אף מסי' ס"ג אין ראי' כלל דהרי עיקר הטעם שאנו אומרים דישראל מפי נכרי אמרינן דמסתמא הי' לפ"ת דאמרינן אילו הי' ע"י שאלה הי' מעיד לפנינו כמו שהי' השאלה. וכל זה דוקא אם העיד לפנינו דברים כהווייתן היאך ובאיזה אופן הוא יודע ולכך אנו תופסין דבריו כפשטן כיון שלא הזכיר לפנינו שהי' ע"י שאלה מסתמא לא הי' שם שאלה דאלו הי' ע"י שאלה הי' מספר לפנינו גם השאלה כאשר מספר שאר דברים והענינים כהווייתן. אבל היכא דעד המעיד לפנינו מיגז גייז לדיבורי' ואינו מעיד כלל האיך ובאיזה אופן יודע מההריגה רק שאנו מוכיחין מתוך דבריו שלא הי' אצל ההריגה וע"כ שמע מן הנכרי כיון דמיגו גייז לדיבורי' ואינו מעיד הדברים כהווייתן ממילא חיישינן שמא הי' ע"י שאלה ולא שייך לומר שאנו תופסין הדברים כהווייתן כמו שהוא אומר ואילו הי' ע"י שאלה הי' מספר גם השאלה לפנינו שהרי בלאו הכי לא אמר שום דבר מהדברים כהווייתן ולא סיפר לפנינו איך ובאיזה אופן יודע מההריגה. ובענין עדות המומרת כבר מבואר בכל הפוסקים באין חולק שמומר נאמן במסיח לפ"ת ואין להחמיר ולומר כיון דהנכרית סיפרה זה לפני המומרת כדי ליתן התנצלות על בריחתה מהמשרת של אדונה א"כ הוי דומיא דלמירמא אימתא, חדא דאם נימא דזה שקר ע"כ הי' לה טעם אחר מה שברחה ממנו א"כ מה הי' לה להתנצל בדבר שקר הרי הי' יכולה להתנצל בטעם האמת שלה ואף אם נימא דבאמת הי' לה טעם גרוע ולא רצתה לגלות מחמת גריעותו ונתנה התנצלות גדול. דגם זה אינו דהרי באמת נמצא מת בבה"כ כפי מה שאמרה הנכרית שאותו מת המונח הוא ישראל הנ"ל הנהרג, וא"כ אם נימא דוה שקר דלא נהרג שם ישראל הנ"ל ע"כ דוה המונח בבה"כ הוא אחר א"כ מה לה לשקר חנם לומר שזה המונח הוא ישראל הנ"ל הי' לה לומר האמת שהרגו לאיש אחר המונח שם בבה"כ כיון שהסיחה לפ"ת רק שהי' רצונה לשום התנצלות והיתה יכולה ליתן התנצלות בדברי אמת אלא ע"כ דזה עצמו הוא האמת דוה המונח שם הוא הנפקד ישראל הצ"ל. ועוד דמקצת אחרונים כתבו באומרת ווה קבר שקברתיו אפי' במסלפ"ת גרוע מהני. ואע"פ שהדברים שכתבתי למעלה שכל שיכולה ליתן התנצלות בדברי אמת לא תלינן דמשקרא היא סברא ברורה פשוטה ואין צריך לראי' עכ"ז אחר החיפוש מצאתי בכנסת יחזקאל שאלה נ"ד בתשובתו להגאון בעל שבות יעקב כתב וז"ל אמנם לו יהא כדבריך מה שייך כאן תפארת שאומרים שההרוג הוא לעמלי לוי, מה לי אם הוא לעמלי או אם הוא אחר, ולא נאמרו דברים הללו שחוששין לתפארת אלא באם אין ההרוג לפנינו ופן הדבר שקר ולתפארת אומרים כן משא"כ אם ההרוג לפנינו מנ"מ מאן דהוא והדברים ברורים ופשוטים. ועוד נראה לפענ"ד להוכיח סברא זו מסוגיית הש"ס מהא דתני בפרק כל הגט שמע בב"ד של ישראל וכו' וכתב הטור דמדברי הרמב"ם נראה דוקא אם הקומנטריסין אומרים אנו הרגנוהו אבל אם אומרים שנהרג בקומנטריסין אחרים נאמנים ומדברי א"א הרא"ש ז"ל לא נראה כן, וכתב הב"י דאינו יודע מהיכן למד כן מדברי הרא"ש אמנם ברש"י משמע קצת כדעת הטור בשם הרא"ש, והט"ז כתב בשם המהר"א ששון שנתפלא מאד על דברי הב"י שהרי ברש"י מבואר בהדיא כן וע"ש מה שהשיג הט"ז על המהר"א ששון ופירש לשון רש"י באופן אסר והרואה יראה שגם דבריו דחוקים מאד, ועמ"ש למעלה בפירוש דברי הטור, אמנם מה שנלפע"ד בפירוש רש"י דהנה קשיא לי טובא על כולם שדקדקו בלשון רש"י שכתב ראוהו יוצא לדון יותר הי' להם לדקדק דקשיא טובא על רש"י דלמה לי' כלל למימר דראוהו יוצא לדון דה"ל למימר דכל הענין שקר דאפי' לדון לא יצא ואף אם נימא דרש"י דקדק כן מלשון הגמרא דקאמר עבידי פרסאי לאחזוקי שקרייהו אכתי תקשה על הגמרא גופא אמנם כן נראה לפע"ד דודאי ליכא למימר דכל הענין שקר והם מתפארים בשקר דהרי כיון דממונים להרוג בלי ספק הרגו כמה פעמים ומה להם להתפאר בשקר כיון שיכולים להתפאר את עצמם באמת

אמנם כוונת הגמרא דעבידי פרסאי לאחזוקי שקרייהו היינו כל שבני אדם ראוהו לאחד רק יוצא לידון בפניהם הם מתפארים תיכף באומרם שפסקו להם מיתה כדי להתפאר שכל היוצא לידון לפניהם פוסקים משפט חרוץ ולא שייך לומר שיתפארו באמת בדין אחר שכבר עשו שהרי הם רוצים להתפאר בשביל אותם שראו לזה יוצא לידון שעשו בו משפט חרוץ ולא פטרו אותו. ודוק היטב וזה ברור בכוונת רש"י ואין כוונת רש"י במ"ש שראוהו יוצא לדון על הדיינים שזה דבר שאין הדעת סובלתו לפרש בלשון רש"י רק הכוונה על שאר בני אדם שראו יוצא לדון ודוק היטב הרי נתבאר דכל שיכולין להתפאר באמת אמרינן דודאי לא התפארו בדברי שקר וא"כ ה"ה בנידון דידן אלו הי' מת אחר היתה נותנת התנצלות באמת