תשובות הרא"ם חלק ג קיח

חיי לכל ברי' דכל אדם שאומר לאשתו הרי זה גיטיך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וכשתתן לו יביא עדים שקודם לכן ביטל הגט בפניהם וחלילה מעשות זאת אם לא יתן אמתלא לדבריו מאחר שלא ידעו העדים האונס. והנה נידון הרא"ש הוא ממש נידון דידן והגם שאין בידינו תשובה זו בשלימות ויש לעיין קצת בעיקר כוונתו מ"מ מבואר שדעת הרא"ש להקל בנידון כזה ואף דאיכא למימר דהרא"ש בתשובה הי' סובר דבעינן אונס בגט ובפסקיו חזר בו מ"מ רי"ו הוא מהסוברים דלא בעינן אונס והעתיק התם להלכה, וגם מצאנו עוד תנא דמסייע שיש בו ממש המחבר עצמו. אמנם לכאו' יש לי מקום עיון במה שכתב אח"כ בדף קל"א דבהתחלת הסימן מבואר שאם אנסוהו על דבר אחר כגון שנתפס במאסר מחמת חוב ופרעו קרוב האשה עבורו כדי שיגרש מהני מודעא אף למ"ד בעינן אונס ובסוף מבואר להיפך, ונראה לחלק לכאורה דכונתו אם אמר האונס על התפיסה דלאו כלום הוא ובין אם אמר האונס על הממון דמהני מודעה, אך לכאורה דהא בקיבל מעות עדיף טפי דבעינן שידעו האונס וצריך לחלק בין קיבל מעות לתועלת ואינו דחוק ובין אם היה דחוק למעות וצ"ע, ובזה יש ליישב ג"כ מהאי דמתנתא טמירתא למקבל מעות ודוק. דהוי קשיא לי אהא דהריב"ש דמקבל מעות ומסר מודעא נימא דהוי כמתנתא טמירתא אע"כ דיש לחלק כמ"ש. עוד ראיתי שהאריך להוכיח בדעת הרמב"ם כל שאינו אנוס אף שאומר שהוא אנוס אינו כלום אם לא שבטל הגט ומטעם ביטול הגט בטל אבל לא מטעם אונס וזה קולא לנ"ד

ובסי' יו"ד דף קי"ס ע"א נראה דאשתמיטתי' דהר"ן ס"ל דבדבר שבערוה בעינן שנים יחד, ולענ"ד יש להכריח כדעת הרמב"ם דיכול לבטל גופו של גט אחר החתימה וגם דעיקר הביטול הוא שיהא כחרס ולא יועיל לענין גירושין מהא דס"ל דאין להזכיר שום תנאי עד שעת נתינה וא"כ כשמתנה בשעת נתינה כגון אם לא מתי לא יהא גט ובמה יכול להתבטל מתורת גט אחר החתימה וגם לדעת הסמ"ג והתרומה הי' צריך ביטול בפני הסופר והעדים, ואין לומר דקאי על נתינה, חדא דלכאורה אין הלשון לא יהא גט סובל דקאי על הנתינה וכן מצאתי כעת בספר דברי אמת להגאון חכם יצחק בכ"ר דוד מקוסטנטינא. ועוד דלפי זה דלא ביטל רק הנתינה זו והגט נשאר כשר א"כ גם קודם כתיבת הגט הי' יכול להזכיר שיטיל תנאי בנתינה כיון שהגט נשאר כשר ויכול לגרש פעם אחרת בזה הגט כמ"ש מהרי"ט חלק א' סי' ס"ו וחלק ב' סי' יו"ד יעו"ש, ואף שכתב גם במטיל תנאי בנתינה אינו יכול לגרש פעם אחרת הא מילתא טעמא בעי כיון שאינו יכול לבטל גופו של גט א"כ אינו מבטל רק הנתינה וכיון דיכול לבטל הנתינה אף שאינו מתבטל גופו של גט א"כ גם קודם הכתיבה יכול לעשות כן לומר בפירוש שלא יתבטל רק הנתינה ואלא ע"ב דס"ל למהרי"ט דהנתינה אינו יכול לבטל רק דגוף הגט מתבטל וא"כ מוכח כדעת הרמב"ם. שוב ראיתי במהרי"ט ח"ר סי' מ"ח דסתם תנאי הוא רק על הנתינה וצ"ע, ויותר נראה דגם במתנה על הנתינה כל שהתנאי בעיקר הגט אף שיכול לגרש פעם אחרת אפ"ה שייך לומר אין ברירה דאולי לא יתקיים התנאי ולא ינתן לשם גרושין רק במתנה על השליחות אין זה ענין לתנאי הגט דאם הוא לא יהי' שליח יכול לעשות שליח ואין השליחות שייך לגט ע"ש במהרי"ט סי' ס"ו וח"ב סימן יו"ד

סימן מב

לק"ק זלאזיץ

אשה שילדה ליו"ד חדשים וט"ו יום וקלא דלא פסיק קודם דאישתהי וגם על קודם נישואין

מה דפשיטא לי' דיכול לגרשה בע"כ לדידי פשיטא איפכא דאינו יכול לגרשה כיון דמכחישתו שבא עלי' בלבוב ויעיין רומע"ל באה"ע סי' קע"ח בהגה"ה סעיף ה'. ומ"ש רומע"ל מטעם מומין מה שיש עליה קול עכ"פ מקודם נישואין לא ירדתי לסוף דעתו, חדא דמאן יימר דהוי מום מחמת קול ועוד מאן יימר דהקול אמת, ועוד דא"כ הוי מומין שבגלוי וגם אחר נישואין אין אדם שותה אא"כ בודקו, ועוד הרי מבואר בש"ע סי' ד' אף שראינו שהיתה פרוצה כשהיא פנוי' אין ראי' על אחר נישואין ולכך גם הולד כשר לע"ד דיש לחלק בין עידי כיעור לקלא דלא פסיק דקילא כמבואר בסי' י"א ודוק שם וגם יש להביא ראי' לזה דהרי עיקר מוצא הדין הוא מתשובות הג"מ ובמהרי"ק סימן ס"א ובתשובות רמ"א סי' י"ב מבואר דשם הי' קלא דלא פסיק ואפ"ה לא אסרה מוהר"ם רק מטעם עידי כיעור ובאמת כי יש לי מקום עיון בדבריהם ואכמ"ל ובתשו' מהריב"ל ח"ד נסתפק בקלא דלא פסיק וע"א בכיעור משמע בקלא דלא פסיק לחוד לא נסתפק כלל אף באישתהי. אמנם לענ"ד בזמנינו בלא"ה קשה להעמיד יסוד על קלא דלא פסיק דנפישי אויבים דמפקי לקלא וגם אולי הוא קול על פריצות. לזאת בענין המילה אין להרעיש עולם חלילה בחנם הלא הוא דק מנהג בעלמא ועוד דאפי' ספק ממזר אינו אלא דרבנן ומכ"ש דלענ"ד אין כאן ספק כלל אבל ראוי לחקור אחר הקול אולי יהי' עדים בדבר ברור רק בדרישה וחקירה ובפני הבעל והאשה ואז נדע כדת מה להשיב

ואין להביא ראי' דהוי מום וקידושי טעות מתשובת מוהר"ם מרוטנבורג הקטני' סי' קס"א שכתב במי שקידש אשה ואח"כ נודע שהיתה הרה לזנונים ופסק דעכ"פ יכול לישא על אשתו וצדד דבכגון זה לא תקן ר"ג ואף צדד דהוי קידושי טעות דהרואה יראה שם דכתב הרבה צדדים דלא שייך כאן חדא עיקר סמוכותי' דהקדושין עצמם הי' באיסור משום דאסור לקדש מעוברת חבירו, ועוד כתב שם דגרוע מדומה שאינו אלא שם רע והכא כריסה בין שיני' וא"כ אדרבא מוכח להיפך דמטעם דומה וקלא לא הוי מום, ועוד כתב שם כיון שהיא הרה לזנונים היא מתבזית לפני כל ועוד דהתם הי' קודם נישואין ועוד דהכא שמא אין קול אמת וגם מחמת הקול הוי מום שבגלוי וגם שמא הוא רק קול פריצות וזה ברור כמש"ל, ועיין בתשובות מהרי"ט חלק אה"ע סימן ט"ז. ובדרך העברה ראיתי בתשו' הגאון הרב דפ"ק שהביא ראי' שאין זה מום מכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה, ואין זה ראי' דהתם באונס ודוק. ועיין בתשובת מהרי"ט

סימן מג

להרב מו"ה חיים רב דק"ק טשערנאוויץ

עיין בתשובה להרב מפודקאמין בדף ". וראיתי בצמח צדק שפי' ג"כ דברי הרא"ש שהי' ידוע שמכלוף בן מלול הלך לפי"ס. והנה מלבד כי כבר דחיתי פי' זה. אמנם מה שפי' הראי' שהביא הרא"ש מהרמב"ם הוא תמוה חדא דעל הרמב"ם גופא מנ"ל