תשובות הרא"ם חלק ג קטו

שהוא אונס על הנתינה יש לתלות לקולא ולא הוי רק ביטול נתינה, וא"ל למ"ש הריב"ש בסי' תפ"ב דביטול גופו של גט להרמב"ם שמבטלו מלתתו בתורת גירושין לעולם וא"כ כל שבכלל לשון אונס הוא ביטול גם כן ממילא אף ביטול נתינה הוי ביטול גופו של גט אבל באמת דעדיין יש לחלק ולומר דתלינן לקולא שלא ביטל רק נתינה של עכשיו אבל לא בטלו לעולם, ואולי לזה האריך הריב"ש לומר דתלינן לקולא שלא בטלו לעולם רק נתינה זו ולא מקרי ביטול הגט רק ביטול נתינה אמנם בתשובת מהרי"ט ח"א סי' ס"ו מוכח דבביטל הנתינה הגט בטל לעולם וא"י לחזור ולגרש בו) א"כ י"ל ק"ו בנ"ד שביאר דבריו בפירוש שאינו מבטלו לעולם רק עד שפעטיר דתלינן לקולא דלא ביטל גופו של גט רק הנתינה של עכשיו, ואין לחלק דבנידון דהריב"ש הזכיר הנתינה וכאן הזכיר הגט דהרי לשיטת הריב"ש ביטול הגט סתם הוא ביטול הנתינה רק שמחלק בין עכשיו למבטלו לעולם (שוב ראיתי בח"ר מבואר בהדי' להיפך וצ"ע) מ"מ הרי הריב"ש תלי עיקר טעמו דתלינן לקולא אף באמר בפירוש גט זה בטל דתלינן בשליחות וכ"ש הכא דביאר דבריו בפירוש עד שפעטיר דיש לתלות דכונתו על הנתינה ועוד נלע"ד בנ"ד יש להקל ולומר דכאן הי' הכונה על הנתינה כמ"ש הריב"ש, וראי' לדברינו ממ"ש רש"י ר"פ השולח לצעורה קא מכוון דאין בדעתו לביטול רק לצערה חודש או חדשים והק' הרשב"א מאי נ"מ אף אם נתכוין שלא יתן גט עד אחר זמן שיצוה הבעל כו' ע"ש, ובשלמא לר' ששת דס"ל אינו חוזר ומגרש איכא נ"מ דלצעורה לא בטל לגמרי כו' ע"ש. ולענ"ד יש ליישב שיטת רש"י דס"ל כשיטת הפוסקים דשליח הולכה צריך להחזיקו בעדים וא"כ איכא נ"מ דלא ביטל השליחות לגמרי וא"צ להחזיקו שנית בעדים. והנה אף לפי המסקנא דלא אמרינן לצעורה י"ל דדוקא אם ביטלו סתם אבל אם אמר בפירוש לחדש או לחדשים או עד אח"כ נראה דודאי לא כיוון אלא לצעורה ולא ביטל הגט לגמרי אף לר"ש דס"ל דביטול הגט ממש קאמר כמו לסברת המקשן אליבא דר' ששת וכמ"ש הרשב"א דע"כ לא פליג המסקנא על הס"ד רק באומר בטל סתם ואף דמתני' מיירי בגט ביר השליח וכאן ליכא שליח מ"מ מדרב ששת דס"ל דאף דגט ביד שליח אפ"ה סתם ביטול גט הוא גופו של גט דוקא ותלינן לחומרא אפ"ה מודה הכא נשמע לדרב נחמן דאף בגט ביד הבעל כיון דס"ל דתלינן לקולא וכיון שאמר לחודש או לחדשים ודאי כיון לצערה ולא ביטל גופו של גט רק הנתינה כיון שפירש בהדיא שלא בטלו רק עד אח"כ ואני רואה הדברים ק"ו ומה אם אמר סתם גט זה בטל דאין שום משמעות בלשונו על ביטול השליחות אפ"ה כל שרוצה לחזור ולגרש בו תלינן לקולא נגד משמעות הלשון אף שלא גילה דעתו בשעת מעשה הביטול שרוצה לגרש בו אח"כ כ"ש כשביאר דבריו בשעת הביטול בפירוש שרוצה לגרש בו אח"כ דתלינן לקולא שלא ביטל רק הנתינה, ועוד דאפי' לר' ששת דס"ל דאין המשמעות כלל על ביטול שליחות בכה"ג שביאר דבריו בשעת הביטול מודה דאנו מפרשין דבריו נגד הלשון לשיטתו לגמרי ואמרינן לצעורה קא מכוין ותלינן בביטול השליחות מכ"ש לדידן דקיימא לן כרב נחמן דיש לתלות בביטול הנתינה

ועוד נלענ"ד להקל בנידון דידן לפי מה שתירץ הרשב"א בקושיא הנ"ל דהא דלצעורה קא מכוין כלומר אין פיו ולבו שוין ורוצה לצחק קמ"ל דמבטלו ביטול גמור. והנה נלענ"ד ברור דהרשב"א לא יחלוק על רש"י דכל שאומר שמבטלו לחודש או לחדשים אף דנימא דלפי המסקנא לא אמרינן לצעורה קא מכוין מכל מקום כשאומר לחודש או לחדשים אף לפי המסקנא יש לומר דלא פליג ואיכא למימר לצעורי קא מכוין דהרי אף אי אמרינן שכונתו לבטל ביטול גמור מכל מקום כיון שאומר לחודש או לחדשים לא כיון רק לעכב הגט ולצערה ואם כן ממילא כיון דצריכין לומר שכיון לצערה ממילא איכא למימר שלא כיון כלל לבטל רק לצערה, ואף דסבירא לי' להרשב"א דאף להס"ד לא אמרינן לצעורה רק לחומרא ואינו רק ספק היינו בלא אמר לחודש כו' רק ביטל סתם אבל היכא דאמר בהדיא עד אח"כ על כרחך כונתו עכ"פ רק לצערה שהרי רוצה לגרשה אחר כך ואם כן יש לומר דאף הרשב"א מודה דאמרינן לצעורה קא מכוין ואין פיו ולבו שוין ואף אם נאמר שעדיין הוא ספק שמא כיון לביטול ממש הא בספיקא יש לתלות להקל כמו שאכתוב לקמן אליבא דר"נ דתולין להקל שלא ביטל רק השליחות ומכ"ש לפי מה שאכתוב לקמן בשם הר"ן שכל שיצאה לחזקת גרושה אין מוציאין אותה מחזקתה מספק ומכ"ש הכא דאיכא למימר כיון שביאר תיכף שרוצה לגרשה אחר כך ודאי לא ביטל הגט והוא ק"ו מהא דר"נ דסבירא לי' כשחוזר ומגרש אח"כ תולין להקל מכ"ש דאם ביטל הגט שוב לא יוכל לגרש אח"כ דבטל לעולם אלא ודאי שלא היה כונתו לביטול ממש, אמנם עדיין לא יצאנו מידי ספק שמא היה כונתו לביטול נתינה זו וכמש"ל וע"ז אין הכרע ממה שאמר עד אחר כך ואעפ"י שצדדנו להקל בספק וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, ועיין בפני יהושע ריש פרק השולח במה שפירש בדברי התוספות דכל דרהיט בתרי' לבטולי' איכא רגלים לדבר ונאמן להוציאה מחזקתה, ואף על גב דהכא ליכא רגלים לדבר. מ"מ קשה להקל כ"כ ולומר דמספיקא לא הוי ביטול כלל רק לצעורה. אבל עכ"פ לענ"ד פשוט דתולין להקל דאין כאן רק ביטול נתינה

ולכאורה יש לפקפק במש"ל דאית לן למתלי לקולא שלא ביטל רק הנתינה מהא דר"נ תלינן לקולא שלא ביטל רק השליחות דיש לומר דלא דמי דבדר"נ דוקא איכא למתלי לקולא משום דכיון דבתחלה נתרצה לגרשה וגם עכשיו מגרשה מהיכא תיתי נימא דנתפייס בינתיים ואחר זה חור ונתקוטט ומגרש דהרי אף בפיוס לחוד כתבו התוספות דף י"ח דאין אנו חוששין שמא פייס ואינו אלא לעז מכ"ש דאין לחוש שנתפייס וחזר ונתקוטט, להכי תולין שפיר בביטול שליחות דאינו רוצה לגרש ע"י זה השליח אבל בנידון דידן על כרחך צריכין אנו לומר שחזר מלגרשה עכשיו וחזר ונתרצה אח"כ לגרשה אם כן יש לחשוש שמא ביטל לגמרי. אמנם זה אינו חדא דגם בחזר מלגרשה עכשיו אכתי אין כאן חזרה מגירושין לגמרי דהרי אמר בהדיא עד אחר כך, ועוד דעל כרחך אין לחלק בכך דאם כן תקשה גם להריב"ש דתולין מה שאמר שנותנו בכח היינו על הנתינה ומביא ראי' מדר"נ ואם כן איכא גם כן חזרה ואפי' הכי יליף לה מדר"נ אלא על כרחך דסבירא לי' דהיינו טעמא דר"נ דכיון דמגרשה מרצונו ודאי אינה מכשילה לגרשה בגט בטל כמ"ש רש"י לעיל דף ב' ד"ה מידק דייק ותוספות ד"ה דאיתנהו בי תרי והר"ן שם, ואם כן הוא הדין בנידון דהריב"ש שביטל המודעא וגרשה מרצונו וכן בנידון דידן כאשר יתבאר לקמן וכ"ש הוא כמש"ל כיון דביאר בפירוש שרוצה לגרשה אח"כ: