תשובות הרא"ם חלק ג קיג

אמנם עדיין יש לפקפק לפמ"ש הפוסקים והר"ן בפ' השולח בפי' דעת הרמב"ם דביטול קודם שנכתב מהני אף בלא אונס משום דגילה בדעתו שאינו חפץ לגרש וזה הוי מודעא א"כ ה"ה הכא י"ל אף דליכא אונס הוא מבטל הגט דהיינו שאומר שאף אם יתנהו עכשיו לא יתן ברצון עד אח"כ אף דליכא אונס כלל ועל זה לא מהני מה שאומר הא גיטך והתגרשי בו כיון שאינו היפך הדבר הראשון שלא יתן ברצון, בשלמא אם אנו אומרים דכונתו בביטולו שלא יתנהו בתורת גירושין ע"ז מהני מה שיאמר הא גיטך אבל אם אנו אומרים דביטל קודם הכתיבה מהני אף בלא אונס א"כ אף במבטל אחר הכתיבה אפשר לומר שכוונתו שלא יתנו ברצון אף דליכא אונס ועל זה לא מהני רק עד שיאמר רוצה אני הא לא"ה אמרינן שלא נתנו ברצון כמש"ל דאם אמרינן שכונתו שלא יתנו ברצון צ"ל אח"כ רוצה אני אך בנ"ד י"ל כיון שנתנו לו מעות לגרש וכבר כתבו הריב"ש והרשב"ץ והאחרונים דכל שקיבל מעות מודה דבעינן אונס, אף דהמש"ל פרק ו' כתב דלמאן דס"ל דאף בלא אונס הוי מודעא לא מהני מה שקיבל מעות דאף דלא אניס בטל הגט, אף אני הייתי סובר כך בתחלה אבל אחר העיון נראה דז"א דהרי הרשב"א פירש בגיטין הטעם דהמודעא מהני אף שהאונס שבשבילו מסר מודעא הוא שקר משום דודאי יש לו אונס אחר שמתיירא לגלות ותולה אותו בדבר אחר א"כ היכא שנותן מעות הדרא לסברא קמייתא דמסתמא אין לו אונס כמו שכ' הריב"ש אף לא אונס בסתר וכשאין לו אונס ודאי לא הוי מודעא כיון דכל עיקר טעם דמהני מודעא הוא מטעם אונס והיכא דנתנו מעות ודאי דלא אנוס כלל א"כ המודעא בטילה ואפי' לפי משמעות הרא"ש והטור דאף שאם ידוע בבירור שאין לו שום מודעא אפי' הכי בטל הגט דהרא"ש כתב בב"ב בפרק ת"ה ואפי' אם ידוע הדבר שאותה מודעא שמסר בפני העדים דברי שקר הם הויא מודעא לבטל המתנה הרי מבואר מדברי הרא"ש דאף אם ידוע בבירור שאין לו שום אונס אפי' הכי בטל המתנה וכן בגט מ"מ הרי כתב הרא"ש שם אח"כ ולא דמיא לזביני כיון דמקבל זוזי גמר ומקנה ומה שמסר מודעא כדי שיוכל לבטל המקח כשיהי' לו מעות נראה מדבריו שבא לתקן החילוק בין מתנה למכירה משום דהוי ק"ל דגם במכירה נמי נימא דכיון שמסר מודעא וגלי דעתי' שאינו רוצה במכירה אמאי לא מהני המסירת מודעא אף בלא אונס ע"ז השיב דבמכירה כיון דמקבל מעות אמרינן דודאי מרוצה כיון שאין לו שום אונס ומה שאומר שאינו מרוצה הוא משקר כדי שיוכל לבטל המכר, ולפי"ז ה"ה במתנה וגט כל שמקבל מעות אמרינן דהגילוי דעת הוא שקר כיון דאין לו שום אונס ואם אינו רוצה לגרשה למה הוא מגרשה א"ו שהוא נותן הגט ברצונו משום המעות ומה שמוסר מודעא כדי להוציא לעז לאח"כ

סימן מם

לק"ק דראבוטץ

ע"ד האשה אשר חלתה חולי הווענעריע חולי ארוך ונימוק בשרה וכבר עסקה ברפואות ורפאות תעלה אין לה וכבר נתייאשו הרופאים ממנה אם יכול הבעל לישא אשה אחרת אם אינה רוצית לקבל ג"פ וכתובה

תשובה דבר זה מתורת רבינו גדול האחרונים מהרי"ט למדנו שכן הכריע בתשובותיו סי' ר"ד חלק אה"ע שכופין את הבעל להוציא אם יש לו חולי זו משלשה טעמים אחד מצד הסרחון ושנית מצד שהתשמיש קשה לו והשלישית מצד הסכנה שהוא חולי המתדבק, וכבר כתב רבינו הרא"ש שרגמ"ה לא ייפה כח האשה מכח האיש וכל שבאיש כופין ק"ו באשה ואף החולקים לא חלקו זולת בנכפה שלא נשנית במשנתינו בין אלו שכופין להוציא וא"כ י"ל אולי גם באיש אין כופין אבל מוכה שחין השנוי' במשנתינו דכופין באיש ק"ו באשה. לזאת אני להתיר לו ע"פ מאה רבנים בתנאי שישליש הכתובה ואם לא תרצה לקבל ג"פ אזי יתירו לו לישא אשה אחרת אם יהי' לו רשיון מהממונים מהקיר"ה. הכ"ד הק' אלכסנדר

סימן מא

ב"ה פ"ק בראד

נשאלתי לחוות דעתי באחד שגירש אשתו ואח"ז ביטל הגט בעוד שהי' ביד המסדר כדרך שמקפלין הגט. וזה תורף דברי העדים אחד אמר שחזר פניו אליו ואמר הריני מבטל הגט ביז שפעטיר והב' העיד ששמע הריני מבטל וקפץ העד ממנו ולא שמע יותר עכ"ל השאלה

תשובה ידוע מחלוקת הפוסקים הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן אם יכול לבטל גופו של גט אם לאו דהרמב"ם ס"ל דיכול לבטל ואינהו ס"ל דאין יכול לבטל, ודבר זה תלוי בחילוף הגירסאות ר"פ השולח דף ל"ב בפלוגתא דר"נ ורב ששת כו' גט גופא מי קא בטיל יעויי"ש. ולהרמב"ם תצא והולד ממזר, והה"מ כתב דשומר נפשו ירחק ממנה, והרא"ש לא הכריע ובש"ע פסק דהיא ספק מגורשת, וגם החולקים על הרמב"ם כתבו דאין לעשות מעשה לכתחלה אמנם הסמ"ג והתרומה הביאם המרדכי כתבו דאף לגירסא דיכול לבטל הגט צריך לבטל בפני הסופר והעדים, ונראה מדברי הסמ"ג והתרומה דעיקר ביטול גופו של גט הוא שליחות הסופר והעדים וכן נראה מדברי התוס' שם בפלוגתא דר"נ ורב ששת רק דאפשר לחלק דלתוס' הוא ביטול מעשה הסופר והעדים דהיינו הכתיבה והחתימה לשמה ומוכח מהסמ"ג דס"ל לחלק בין ביטול השליחות דס"ל כרבי דבטלו מבוטל אף שלא בפניו אבל ביטול סופר ועדים שצוה להם לעשות מעשה אינו מבוטל אף בדיעבד כי אם בפניהם. אמנם דברי הסמ"ג והתרומה לכאורה אינם מובנים כלל מה שהוכיח שאינו יכול לבטל אף לרבי לסופר ועדים שלא בפניהם מהא דס"ל לרבי עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה דהא התם לא מיירי שביטל האחרים, וכבר התעורר בזה הר"מ מטיקטין. ולענ"ד נראה לפרש דס"ל דפלוגתייהו דרבי ורשב"ג מיירי בביטול כולם וכמו שהבין הה"מ והלח"מ בדעת הרמב"ם פ"ו מהל' גירושין ומה שהכריחם לפרש כן נלע"ד דהוי קשיא להו לכאורה מ"ט דרשב"ג דסבר בטלה כולה הא לא בטלם לכן מפרש פלוגתייהו דמיירי בביטול כולם בפני שנים שלא בפניהם ואפ"ה ס"ל לרבי שלא נתבטלו כיון שהוא שלא בפניהם דס"ל דאין כל העשרה כגוף אחד והוי שלא בפניהם וזה כונתו עדות שבטלה מקצתה בפניהם לא נתבטלה כולה היינו אותם שלא ביטלם בפניהם דהוא לא ביטל השליחות להולכה רק הכתיבה והחתימה וזה אינו יכול לבטל שלא בפניהם כיון שצוה להם לעשות