תשובות הרא"ם חלק ג קיא

בשליחות מודה דמבוטל אף שלא בפניהם וא"כ אפשר לבא לידי תקלה שהעד הב' ימסור, ז"א די"ל דס"ל כסברת התוספות דבטלו מבוטל צריך להיות בפני ב' כמ"ש התוס' ד"ה רבי סבר [הגה"ה ובזה מיושב דאין להביא ראי' ממ"ש הר"ן סוף פרק מי שאחזו דאם חתמו שנים זה בפני זה ואח"כ החתים הבעל שלישי שלא בפניהם דפסק ה"ר אלחנן שהגט פסול מאחר שגילה הבעל דעתו שלא יהי' גט עד שיחתום השלישי וחתימתו אינו כלום וכתב הר"ן על זה דזה לדעת הסוברים שאם ביטל הגט בפירוש מבוטל ואינו חוזר ומגרש אבל לדעת הסוברים כו' הרי מבואר בר"ן שכל שגילה דעתו שאינו רוצה לגרש בגט זה הגט בטל אמנם אין זה ראי' כלל דהתם גילה בדעתו שאין חפץ לגרש בגט זה לעולם מפני גריעות הגט ולא נתנו אח"כ אבל הכא לא גילה בדעתו שאינו חפץ לגרש בגט זה לעולם רק. עד אח"כ ואדרבא קצת הי' מקום להביא ראי' מדברי הר"ן דמבטל לשעה חוזר ומגרש מדקא יהיב הר"ר אלחנן הטעם משום דעידי הגט אין חותמין זה שלא בפני זה אמנם יש לחלק בין ביטול הגט לרוצה לחתום עוד שלישי דוקא דאינו ביטול גמור ודוק]

אבל אי קשיא הא קשיא דלהך גירסא דיכול לבטל גופו של גט אף לר"נ אם ביטל בפירוש א"כ לא פליגי ר"נ ור' ששת אלא בכונת המבטל אם כוון לגופו של גט או לא ומפשטא דלישנא דחוזר ומגרש או אינו חוזר ומגרש משמע דקאי אמתני' ומתני' מיירי שרדף אחר השליח ומסתמא הוי גם שלא בפני הסופר והעדים א"כ אמאי ס"ל לר' ששת דבטל הלא הוי שלא בפניהם ודוחק לומר דמילתא באפי' נפשי' היא ולא קאי אמתני' וצ"ע, והנה לדעת כל הפוסקים אינו יכול ולבטל גופו של גט רק להרמב"ם דנראה דס"ל דיכול לבטל גופו של גט (הגה"ה ונלענ"ד טעם הריב"ש במאי דפירש דביטול הגט היינו שמבטלו מלתתו בתורת גירושין לעולם משום דס"ל דבודאי גם הרמב"ם מודה דאינו יכול לבטל גופו של גט כיון שהוא כשר ולא שליחות סופר ועדים כיון שהוא מעשה כמו שהקשו באחת הרמב"ן והרשב"א ור"ן לכך פירש בכונת הרמב"ם דביטול גופו של גט היינו שלא יתנהו בתורת גירושין לעולם ולכך שויא כחספא ואינו יכול לגרש בו עוד ולפ"ז הדבר ברור שאם אמר עד אח"כ ממילא כונתו שלא יתנהו בתורת גירושין עד אח"כ וא"כ הוי לי' ביטול נתינה ולא ביטול גט ולא שויא כחספא ויכול לגרש בו אח"כ, אמנם משיטת כל המפרשים משמע דרמב"ם ס"ל דיכול לבטל גופו של גט ועיין מ"ש בשם חכם יצחק בכ"ר דוד)

ונראה דלהרמב"ם מבוטל אף שלא בפני הסופר והעדים חדא שלא נזכר ברמב"ם פ"ו הל כ"א סופר ועדים, ועוד לענ"ד מוכח כן ממ"ש הרמב"ם פ"י הלכה יו"ד ואפילו הי' עשרה משבטלו בפני א' מהם הגט בטל וחלקו עליו כל הבאים אחריו מהגמרא דהל"ל כרבי דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה, ונלע"ד דאין כונת הרמב"ם בדיבור משבטלו בפני א' מהם דקאי אם ביטל השליחות של השליח דאין לשון הרמב"ם סובל זה דהל"ל משבטל לא' מהם לא לשון בטל הגט רק דכונת הרמב"ם משבטלו היינו גופו של גט וקמ"ל דאף דביטל השליחות צריך להיות בפני שנים עכ"פ מ"ת ביטול גופו של גט אפילו בפני א' מהני, (הגה"ה ועוד נלענ"ד דאף לדעת התוס' דביטול הגט הוא ביטול הסופר ועדים או לשמה מ"מ בנ"ד יש לחלק וראיתי לבני יעקב שהקשה על הר"ן שהבאתי למעלה בסוף הזורק דמאי מהני כשחוזר ומגרש כיון דבטלו עד שיחתום השלישי וחתימת השלישי אינו כלום ותמהתי דכונת הר"ן דאינו יכול לבטל, וא"כ כשחוזר ומגרש לו יהא דחתימת השלישי אינו כלום הרי מתגרשת בחתימת שנים הראשונים) והטעם נ"ל דס"ל כדברי הרמב"ן ר"פ השולח על הא דתנן בראשונה הי' כו' ופליגי ר"נ ור"ש אי בפני ב' או בפני ג' אמאי לא יהא מהני בינו לבין עצמו וז"ל וי"ל שהדין נותן ששליחות השליח כיון שבפניו הי' אין מבטלין אותו אלא בפניו דלא אתי דיבור שלא בפניו שהוא גרוע ומבטל דיבור שהוא בפניו ע"כ, וס"ל להרמב"ם דהיינו דוקא ביטלו השליחות כיון דהוא עשה אותו בפניו לשליח אבל ביטל גופו של גט ס"ל להרמב"ם דהיינו גוף הגט ממש שלא יועיל לגרש דיהא כחרס וזה יכול לבטל או דס"ל כדעת הריב"ש לחלק בין מבטל דבר העבר לדבר העתיד וזה מוכח דלא ס"ל כדברי ספר התרומה דביטול גופו של גט היינו סופר ועדים דא"כ הי' צריך בפניו ואין להקשות ולדברינו לר' ששת דס"ל דאינו חוזר ומגרש משום דס"ל דכונתו לבטל הגט ממש א"כ אמאי צריך ב"ד לביטול הגט כיון דכבר כתבתי דלרמב"ם יש חילוק בין ביטל השליחות לביטול גוף הגט וס"ל דהיינו גוף הגט ממש שלא יועיל לגרש אך י"ל דצריך שלשה משום ממזרים אבל לר"נ אין לתרץ כן דאיהו ס"ל בפני ב' וגם בב' איכא חשש ממזרות כדלקמן לכך צריכין אנו לומר תירוץ הרמב"ן הנ"ל ותירץ הב' של הרמב"ן אבאר לקמן דאי אפשר לומר דס"ל להרמב"ם (וא"ל להרמב"ם א"כ מאי מהני לקמן הא דא"ל לסהדי אותיבו קרי הא יכול לבטל גוף הגט אף שלא בפני העדים ואף לרשב"ג יכול לבטל בפני האשה כיון דא"צ עדים ז"א דס"ל דהוא עשה אותם לשלוחים ליתן להאשה שלא היתה בשעת נתינה וק"ל) אמנם לענ"ד יש מקום לומר דבנ"ד אף הרמב"ם מודה דחוזר ומגרש ולא הוי ביטול הגט כלל ממה שכתב הריב"ש בסי' קכ"ז וז"ל ועוד נראה ברור דאפי' הרמב"ם וז"ל דס"ל אינו חוזר ומגרש היינו כשאומר בפירוש שמבטל גופו של גט ואמר יהא כחרס או יהי' בטל ולא יועיל ולא יתיר או אחד משאר לשונות, הנזכרים בגמ' דביטל הגט אבל וה שלא אמר רק על הנתינה שהוא נותנו בכח אף אם הי' אומר בפירוש שאונסין אותו על הנתינה אין זה ביטל על הגט עצמו שלא יוכל לחזור ולגרש בו אלא מסירת מודעה על הנתינה וגופו של גט אינו בטל שכמו שאם הגט ביד השליח ואמר יהא כחרס ויהא בטל אנו תולין שלא ביטל הגט מעצמו אלא שליחות השליח ויכול לחזור ולגרש בו ה"נ כשאינו ביד השליח אין הגט בטל אא"כ בטלו בפירוש בלשון שיהא מבואר כונתו על הגט עצמו אבל כל היכא דאיכא למיתלי דלא ביטל גופו של גט תלינן עכ"ל ולכאורה יש יתור דברים בלשונו דאחר שביאר דבריו שכאן לא דבר על גופו של גט כלום רק שביטל הנתינה מה צורך ליתן טעם כל היכא דאיכא למיתלי תלינן לקולא דא"צ ליתן טעם דתלינן כיון שביאר בפירוש שנותנו בכח אמנם מיושב זאת דהי' קשה קושית המש"ל פ"ו מהלכות גירושין הל' ך"א ע"ש וז"ל ואולי כונת הרב לצאת ידי חובת האומרים שאפילו האונס אינו אמת המודעה קיימת כו' ונ"ל דלא הועיל כלום דלסברא זו אף לאחר כתיבה אם אומר דהוא אנוס הו"ל כאלו ביטל כו' אך קושיות המ"ל אינו קושי' כלל די"ל דהמודעא אף דהוי ביטול היינו ביטול הנתינה א"כ חוזר ומגרש בו דלא הי' כונתו רק דהנתינה הזאת ביטל שלא יהי' לשם גירושין לזה דקדק דכל היכא דאיכא למתלי דלא בטל גופו של גט תלינן כדי לתרץ קושיות המ"ל הנ"ל אך לכאורה