תשובות הרא"ם חלק ג קט

ואדרבא כל התשובה משמע שהאם בעצמה קבלה הקדושין, והמעיין בתשובה ימצא השגות הרבה ואין רצוני להאריך

יח) על מה שכתבתי בענין קדושין בלא עדים כתב שכבר השיב על זה לבנו, והנה עיינתי שם ולא מצאתי ישוב נכון תחלה מה שחזר לדבריו ראשונים כיון שהוא בר דעת אינו עושה דבר לבטלה כבר בארתי למעלה כל שאינו אומר בפירוש לאחר שיגדיל ודאי הכונה מעכשיו כמש"ל ועוד אני אומר אף אם היינו מקבלים תשובתו על זה עדיין לא השיב על קושיתי כלום דהרי אני הקשיתי על קטנה שהגדילה וכבר כתב הוא למעלה שאין חילוק בין דידי' לדידה והרי בקטנה איירי בכל גוונא אף שאין לה דעת שלימה, ומה שדימה ענין זה לע"ת ושיבח דברי בנו ותלה לי' כיפי, לענ"ד אין לו שבח דמאי ענין תנאי שהוא דבר נוסף על עצם הקידושין לקידושין עצמם וגם בתנאי יש מחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד אם צריך עדים בקיום התנאי אם לאו ואפילו מאן דס"ל דצריך עדים היינו משום דס"ל דכל דבר שבערוה צריך עדים אבל עכ"פ על עצם הקדושין הי' עדים אבל הכא לא הי' עדים על גוף הקידושין, ומה שכתב שהבעילה ראי' כבר כתבתי דעתינו בזה וביותר אם עידי הקידושין אין יודעים מהבעילה עד היום ממילא אין כאן עידי קידושין ומה שדימה זה לספק קרוב לה ושמח בדברי בנו איני יודע שמתה מה זו עושה דהתם ראו גוף הקידושין אבל הכא אין יודעים בהקידושין כלל וגם הרשב"א מודה לזה וס"ל אפילו ידיעה בלא ראי' לא מהני כמ"ש בתשובתי הראשונה, וגם מה שחילק בין אם טעו העדים הם דברים שאין להם שחר וכבר השגתי עליו בזה במקום אתר בארוכה ואכ"מ כי בנ"ד אין נ"מ דאף לפי דבריו הרי כאן ג"כ ודאי טעו העדים תחלה וסברו דכונתו מעכשיו משמע וא"כ אף לדעתו הוי קידושין בלא עדים ומ"ש דמסתמא אינו עושה דבר לבטלה כבר כתבתי דאינו כן וגם כבר מבואר בתוס' דאף דר"מ ס"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה במקום שצריכין להוסיף על דבריו לא אמרינן כן

יט) לענ"ד לא הי' צורך להשיב כי המעיין ישפוט בצדק אבל אומר כי ר"א גופא דהוא הבעל איבעיא דהכא ס"ל בהדיא בנידה דמודה ר"י בבעיל ומה שכתב דנראה בעליל מלשון רש"י דסמכא דעתא קאי על אשה אני רואה להיפך והמעיין יבחר

כא) כתב ולטעמך מאי טעמא דר"י ובאמת כונתי פשוט דמשמע בתוספות ביבמות דף י"ב דטעמא דר"י דמחלפא בגדולה ונראה כונתם שיאמרו גדולה שנתקדשה יוצאת (וכן מבואר במשל"מ פרק ב' מהל' אישות עיי"ש באריכות) במיאון וא"כ בהא פליגי מר גזר לא נבעלה אטו נבעלה ומר לא גזור רק קטנה אטו גדולה אבל כל שאינה נראית גדולה לא גזור אבל לדידי' דס"ל דדוחק לומר הטעם משום גזירה א"כ מאי טעמא דר"י

ומ"ש הוא מטעם כיון שלא מחתה איגלאי מלתא למפרע שנתקדשה לכשיגדיל א"כ הוי קידושי דאורייתא אף בלא בעיל וא"כ פליג ר"י עם ר"מ בתרתי ובלא בעיל ר"י לחומרא וזו לא מצאנו ועליו להביא ראי' לעשות פלוגתא בחנם

כב) עשה פלוגתא בין הפוסקים ולא ביאר טעם הרי"ף והרמב"ם בחזקה שחידש מדעתו ומנ"ל הא כיון שהסברא מסכמת לדעת הפוסקים לומר החזקה דסגי במיאון ובחנם דחק והוציא הדברים מפשטן והעיקר כמ"ש הראשונים והאחרונים ואין כאן מקום להתגדר בו בסברא כזו, ומ"ש שלא עיינתי במכתבו הראשון שהוצרך רש"י לפרש בעדים כדי לפרש טעם רב מה אעשה עיינתי פעם ושלש ואינו מוצא בהם דברים של טעם דאכתי תקשה למה לי' לפרש פלוגתא דרב ושמואל בבעיל בעדים וכן בכתובות פירש רש"י כן, ולשיטתו אדרבא מוכח דפלוגתייהו בבטיל בלא עדים כמו שכתבתי בתשובתי הראשונה וכן בנידה פירש"י כן וכן שם ע"ב וכן ביבמות דף ק"ט ע"א ועוד בכמה מקומות וכן פירשו כל המפרשים והפוסקים והתשובות כולם לא הזכירו רק שמא הי' הביאה לשם קידושין

כג) השיב הרב נ"י על מה שהקשיתי דמה מקשה ים הגמרא מאי טעמא דשמואל דלמא מואל לשיטתי' גבי פדיון בכור ע"ז השיב דאין הדבר דומה לפדיון דשם לא נתן המעות להוציאם כמבואר בתוס' בב"ק דף ע"א ד"ה המטלטלין. ואני אומר אף אם הי' מבואר כן בתוס' לא הי' החילוק נכון אבל אין צריך להשיב על החילוק אחרי שבאמת נוראות נפלאתי על גדול כמי"ב היות שגג שגיאה גדולה בכונת התוס' שבאמת מבואר שם להיפך דהרי אדרבא דהתוס' הוכיחו דהא דקאמר לעיל בבא בהרשאה מיירי בלא נתן. המעות להוציאם דאי בנתן להוציאן הרי ס"ל לשמואל דבנתאכלו המעות אין בנו פדוי אלא ודאי דלעיל מיירי בלא נתן להוציאן והמעות עדיין בעין וא"כ ע"כ מוכח דשמואל ס"ל אף בנתן להוציאן אין בנו פדוי דאל"ה תקשה אכתי דילמא מיירי בנתן להוציאן ושמואל מודה בזה אלא ודאי כמ"ש

כד) האריך לפלפל בכונתי מה שהבאתי ראי' מסי' ל"ז מקידשה אבי' בבוקר והנה באמת אני לא כונתי לדעתו במה שכתב דלא אתרע החזקה וכבר גיליתי דעתי בזה דזה מקרי אתרע החזקה אבל כונתי הי' לשיטת מהרי"ט שחילק גבי נתן הוא ואמרה היא שכתב שם דפשיטת ידה מרע לחזקה ואם אח"כ נולד ספק כבר אתרע החזקה ולזה כתבתי דכאן לא איתרע חזקתה בפשיטת ידה דהרי בלא"ה מקודשת למיאון ועל זה הבאתי שפיר ראי' מדברי הח"מ סק"ו דס"ל דבתוך ו' חודש ואפי' נתקדשה היא לבדה אפ"ה הוי ספק ולא אתרע לא חזקת נערה ולא חזקת פנוי' ואף דהב"ש נראה שחולק אכתי יש ראי' דנראה דמודה בקידשה אבי' והיא דהוי ספק קידושין אעג"ב דליכא חזקת פנוי' כמ"ש התוס' וחזקת נערה לא אתרע והרי בוגרת לפנינו לא מרע לחזקת נערה בתוך ו' חדשים כמבואר שם במהרי"ט וגם הב"ש אינו חולק רק מטעם דאיכא תרי חוקה והיינו חזקת פנוי' ג"כ הא לא"ה הוי מודה לחלקת מחוקק אף דלא אתרע החזקה

כה) השיב הרב על מה שהקשיתי דא"כ מצינו חמותו בממאנת והשיב ע"ז דבאיסורי לא קמיירי. מלבד כי יש להשיב ע"ז הרבה אבל א"ב לזה כי באמת אני הבנתי מלשונו שכתב כן אליבא דכולי עלמא אבל לפי מ"ש דכתב זה לדעת הרמב"ם א"כ ממילא בפשיטות יש להקשות דהרי הרמב"ם פסק בהל' אישות דקטנה יכולה להתעבר ולילד וקודם הלידה ממאנת רק אחר הלידה אינה יכולה למאן וא"כ משכחת חמותו ממאנת כגון שחזרה בין עיבור ללידה ומיאנה אחר הלידה לשיטת מר בדעת דגדולה ממאנת בחזרה בקטנותה ועוד יש לדקדק הרבה לפי הטעם שנתן בדעת הרמב"ם שאינו עולה יפה לפי דברי הרמב"ם הללו אבל קצרתי: