תשובות הרא"ם חלק ג קז

הכריח כן מהגמרא דף ק"ט ואם יש מקום ליישב ולחלק לפרש בדף ק"ט בענין אחר הנה הוא מחלוקת בין הפוסקים ואין ראי' עוד לדבריו דכ"ע מודו בזה, ומ"ש איך נשים לב לדברים שנדחו הנה אומר אני אחרי שהרמב"ן והרשב"א הביאו דבריהם ודאי לאו קטלי קניא באגמא הוי ומלבד זה מדוע לא סתרו הרמב"ן והרשב"א דבריהם בזרוע. כתב עוד איני יודע מה המשיג סח דגם רש"י מפרש שמסרי' ליד האב ואפ"ה בעינן שגדלו בב"א הוא דבר פלא שנטה מדרך הפשוט בכונתי דודאי בעינן שיגדלו הזכרים בב"א אבל הנקיבות י"ל שגדלו אח"כ וגם בזא"ז דכיון שקיבל אבי' קדושין הרי הן קדושי תורה וכיון שגדלה אחת חל עלי' כל השמות בב"א וכן השני'

ח) האריך לדחות מ"ש ליישב דעת רש"י ביבמות דף ל"ד וכתב שהוא גילי דחטתא, ואני אומר אחרי שלא מצא חסרון ביישוב הנ"ל רק מה שהקשה הנה הוא עמוד ברזל ברור ונכון בלי שום פקפוק, דמ"ש שרצה מתני' לאוקמא ככ"ע ועוד הקשה איך יסתום רבי סתם משניות שסתרי אהדדי, דבריו תמוהין מאד לא ירדתי לסוף דעתו דכבר כתבתי די"ל דרש"י ס"ל דרב מוקי כר"ש דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כקושית התוס' ר"פ נערה שנתפתתה וא"כ ודאי אתיא מתני' ככ"ע דמאן דאית לי' כולל כ"ש דאית לי' מוסיף וב"א דאף ר' יוסי דלית לי' כולל אית לי' מוסיף וא"כ משכחת' בשויא שליח ואי קשיא נדות הרי מוסיף הוא רק דאכתי הוי קשיא דלא אתיא כר"ש דלית לי' מוסיף ומשני דאתיא כר"ש ובב"א ור"ש ס"ל אדם מקנה כדכתיבנא, ומ"ש דהאיך יסתום רבי תרי סתמי דסתרי אהדדי לא ידענא מאי קאמר אטו מבואר במשנה או בברייתא בהיאך גוונא מיירי הט"ז חטאות הלא מתני' וברייתא סתמא קאמרי ומשכחת לי' לכל תנא כדאית לי' למר בכולל ולמר במוסיף ולמר בב"א וזה פשוט מאד ותמה אני איך נעלם זה מעיניו. ובמ"ש יש ליישב גם כן מה שדקדק שנראה מלשון רש"י בב"מ דבשלמא נשאר במסקנא דבאמת כן הוא דמאן דס"ל אין אדם מקנה. וס"ל מוסיף ולית לי' כולל תשאר האוקימתא דשוי' שליח אבל בלא"ה ית' דאין הכרח כלל מלשון רש"י ובלא"ה לק"מ דאיך יסתום רבי סתם משניות דסתרי אהדדי דהרי רבי לא סתים דאין אדם מקנה ואע"ג דרבים לגבי יחיד מקרי סתם מ"מ הרי בלא"ה מצינו שסתם רבי אדם מקנה בלשון רבים גבי פלוגתא דר"ש ורבנן בשבועות גם במכות גבי יש חורש תלם אחד נראה דסתם רבי כמאן דלית לי' כולל. גם לשיטת רש"י בחולין דף ק"א בלא"ה לא אתי כר"י הגלילי או כר"ע דלית לי' ב"א

ט) י) האריך להוכיח דאוקימתא דשליחות נשאר במסקנא ואת הכל ישא רוח וגם לא ידעתי על מה ולמה ולאיזו צורך נוקמא בשליחות וכבר כתבתי אף אם נימא דבשלמא נשאר במסקנא אין ראי' ומכ"ש דבאמת אינו מוכרח כלל דרש"י יסבור דבמסקנא נשאר הבשלמא דאף דס"ל בב"מ דרישא לחומרא ס"ל מסברא וראי' לדבר מר"ח דס"ל גם כן בב"מ דרישא לחומרא ואפ"ה בכאן פירש בהדיא דלמסקנא לא מוקמינן לה בשליחות וכבר נתבאר בשיטה מקובצת בב"מ טעמים וראי' דרישא לחומרא אף במסקנא

ומה שכתב היאך מצינו השליח עדיף ממשלח (וכתב הרב שא"צ להשיב דלא מצינו שיהא השליח עדיף ממשלח הנה הדברים מבוארים בדברי הפר"ח סי' קכ"א דכן הוא דעת הרמב"ם וזה מוכרח דעת ר' יואל בהרא"ש סוף קדושין גבי גוסס והארכתי בספרי במקומו סי' קכ"א דכן מבואר בשם התוס' יעוי"ש דלא בעינן שפוי בשעת נתינה), כבר כתבתי דהי' יכולין לדחות אלא שכתבו טעם יותר כולל וגם לדבריו תקשה על רש"י בקדושין דכתב דאין שליחות לקטן לענין זכי' דבשליחות איש כתיב ותקשה לי' ת"ל דרש"י ס"ל דקטן אין לו זכי' אפי' בדעת אחרת מקנה אותו מדאורייתא וצ"ל דבאמת זה כוונת רש"י דבגירושין איש כתיב ושליחות מגירושין ילפינן ולכך זה שיכול לגרש יכול לעשות שליח וילפינן משם דמאן דליתא בדנפשי' אינו יכול לעשות שליח וא"כ גם כאן י"ל דזה בעצמו כונת הגט כיון דאין מעשיו לענין קדושין ה"ה דאינו יכול לעשות שליח ומ"ש הוא דקאי אתרומה מלבד שהוא תמוה כי תרומה מאן דכר שמי' אבל בלא"ה אינו נכון דשליחות דקדושין לא ילפינן מתרומה רק מויצאה והיתה כמבואר בקדושין

יא) מה שתמה עלי במה שכתבתי כיון דקטנה איכא עכ"פ קדושי דרבנן לא הוי דשלב"ל כבר ביארתי טעמי ונימוקי וא"צ לכפול הדברים, ומ"ש הוא טעם לדברי הרמב"ם אחר המחילה הראוי לכבוד תורתו הקדושה אין הדברים האלו ראוין למי שאמרן לחדש ענינים אחר סתימת התלמוד ולבדות מלבו עניני' כאלו אשר לא נמצא להם רמז בש"ס ופוסקים, ומה שהאריך לפלפל מדוע קטן אין יכול לקדש כבר עמדו עליו הראשונים והאחרונים אבל הדבר פשוט שאין דעת אחרת מקנה מהני לענין קדושין דבעינן כי יקח איש ולא כי תלקח דהיינו שהוא יקנה אותה אבל לא שהיא מקנה א"ע לו וזה דבר פשוט ומבואר בכמה מקומות ובר"ן בנדרים דף ל' ביאר יותר וז"ל כיון שהתורה אמר' כי יקח איש אשה ולא כי תלקח אשה לאיש לאו כל הימנה להכניס עצמה לרשות הבעל אלא מכיון שהיא מסכמת לקדושי האיש ההוא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה הפקר אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו עכ"ל, ודברים אלו ברורים והרי מבואר דאינו מועיל מה שהיא מקנה א"ע לו רק דוקא שהיא תהי' כהפקר והוא יקנה אותה ולכך קטן דאינו קונה מן ההפקר שוב אינו יכול לקדש וגם בלא"ה כי יקח איש כתיב ולא קטן כמ"ש הוא בעצמו וכן הוא ברש"י בכתובות ד' ע"ד אבל על כ"ז אין ראי' וענין למה שחידש הוא מדעתא דנפשי' ועיין ביבמות דף צ"ו ע"ב שכתב רש"י דקטן שקידש אין קדושיו קדושין דאין קנין קטן כלום, ומה שהאריך עוד בענין זה ראיתי שלא להשיב עליו

יב) עוד כתב הרב שהשמעתיו חדשות דיש חילוק לענין דבר שלב"ל בין סמכא דעתא או לא, וכתב הוא דלא זו הדרך ולא זו העיר כו'. והנה תחלה אני אומר החדשות בעיניו הנה הם ישינות וכבר המה מבוארים בדברי זקיני הגאון מוהרש"א והכריח כן מדברי התוס' וגם לא יחיד הוא בדבר זה שגם הגאון פרי תואר בספרו אור החיים פרשה תולדות כתב כן וכן נראה קצת מלשון הרי"ף בשיטה מקובצת שהוא ממש כלשון המהרש"א אף דיש לדחות בדוחק אבל באמת אני לא באתי למידה זו דאף לפירושו ע"כ צריך להודות דגם באשה יש לחלק בין סמכא דעתא או לא ובאמת פירושו פשוט וכן הסכימו רוב המפרשים עיין בשיטה מקובצת, ואף לשיטת רש"י יש מקום מרווח לחלק בדבר שלב"ל בין היכא דסמכא דעתא אם לאו מהא דאמר רבא מסתברא מלתא דרב בשדה סתם אבל לא בשדה זו ופירש"י בשדה סתם סמכא דעתא דלוקח וקונה אף בדבר שלב"ל אבל לא בשדה זו דלא סמכא דעתא וגם לא האמינו דנימא כשחזר ולקחה לקחה לצורך הלוקח כמו לעיל חזר וקנאה מן הנגזל וכאשר הארכתי בפי' סוגי' זו והדר קאמר דרב ודאי אמר אף