תשובות הרא"ם חלק ג קו

דשלב"ל השיב הרב נ"י דאין ראי' מדברי מור"מ כו' ע"ש ואני אומר כי מלבד מלשון מור"ם שבמרדכי אינו סובל פירושו בשום פנים וגם אין דרך בעלי תשובה המשיבים לשואליהם להשיב בדרך רמז וחידה וליתן מקום לטעות בדבריהם גם מ"ש דהא דקאמר והגדילה היינו נערות ולא בגרות אין אלו אלא דברי נביאות אבל זולת זה אינו נכון כלל חדא דאיך אפשר לפרש שנתקדשה בנערותה מה צורך לומר שם שהי' מפתה אותה שלא להתקדש לזה ת"ל דהרי אין קידושי כלום דנערה שנתקדשה שלא לדעת אבי' אינו כלום וכ"ש במותה דאינו כלום ועוד לא ירדתי לסוף דעתו במ"ש דאלו בגרה בלא"ה אין התנאי כלום דאינו יכול להתנות על בתו בוגרת דאינ' ברשותו דא"כ קשה דאף על נערה אינו יכול להתנות לאחר מיתה דשניהם דבר שאינו ברשותו הם ועוד נלענ"ד דזה פשוט לדידן דחיישינן שמא נשרו א"כ כל שהוכר הוא בן י"ג שנה מקרי ראוי לקדש וכן לדעת כמה פוסקים דאין בקיאין בסימני בוגרת דאנו חוששין לכל הסימנים לחומרא א"כ כל שהוא בת י"ב שנים ו"ח הרי היא בוגרת ואם נתקדשה תופסין הקידושין וא"כ נראה דמעשה מוהר"ם הי' שהזכר יהי' י"ג שנים קודם שתהי' היא יב"ש ו"ח דאי לא"ה היאך התנה כשיהי' הבן ראוי לקדש שיקבל האב הקידושין הרי היא תהי' בוגרת ואף אם הוא ספק צריך דעת שניהם וא"כ איך מבואר בתנאי או שהוא יקבל קידושין או שהיא תקבל אם תהי' ראוי' לכך הרי בודאי יצטרך דעת שניהם אלא ודאי דמיירי שם שהוא יהי' י"ג שנים קודם שתהי' הוא י"ב שנים ו"ח ואין להקשות להיפך א"כ איך התנה שהיא תקבל הקידושין אם תהי' ראוי' לכך זה לק"מ די"ל דכונתו אולי מחמת איזה אונס יומשך הדבר עד שתהי' בוגרת בודאי וא"כ כיון שמיירי שהוא יהי' י"ג שנים קודם שתבגר וכבר כתבנו דכל שהוא בן י"ג שנים מקרי ראוי לקדש א"כ תו לא הוי מתנה על דבר שאינו ברשותו וידעתי כי זה יש לדחות קצת אבל מה שהקשיתי למעלה היא ברור

ב) השיב הרב נ"י על ראי' מתו' דנדרים ע"ש ואני תמה מה ענין ע"פ לכאן ומה ענין קידוש החודש מה שלא נזכר כלל בלשון התוס' ואין זה אלא דרך דרש כמדרשי פליאות וגם יש להביא קצת ראי' דקידוש החודש אינו ענין למחוסר מעשה ממה דפירש"י ביבמות דף ל"ד בקדשו ער"ה שיחולו בר"ה וא"כ תקשה אף אם נימא דהבאת שערות ביומא דמשלים י"ג אינו מחוסר מעשה כמ"ש המש"ל שם אכתי תקשה דאולי לא קדשו ב"ד את החודש והוי מחוסר מעשה ואף דיש לדחות ולומר דמיירי שעברוהו לאלול אכתי מי דחקו לרש"י לפרש כן אטו לא משכחת לה בשאר ימים ועל מה שהבאתי ראי' מדברי הריטב"א לא השיב כלום

ג) ד) השיב הרב דמ"ש דאיילונית לא, שכיחא כ"כ ולרווחא דמלתא כ"כ לדעת הרשב"א והרמב"ם ואינהו ס"ל דאיילונית לא הוי מקח טעות כמ"ש הרשב"א והרמב"ן ריש יבמות והנה באמת הרשב"א לא הכריע כלל וגם ברמב"ן אינו מוכרח דנראה דמה שסיים וכן הלכה הוא דברי ר"ת אבל מלבד זה אין התנצלות שלו מספיק דהריעותא דהאי מילתא הוא אליבא דרב וא"כ תקשה הא דאמרינן ריש יבמות מנינא למעוטי מאי למעוטא דרב ודרב אסי ולדרב ודרב אסי אי ס"ל דהדדי וכו' ולדידי' תקשה דא"א לומר דרב ס"ל לדרב אסי דהרי ס"ל קטנה שהגדילה אין צריך גט משני וכן ס"ל דגדלה בהדה אליבא דר"ג עכ"פ בנבעלה ועוד י"ל להקשות דרב קאמר זה אליבא דר"ג ות"ק ואחרים פליגי אליבא דר"ג דת"ק סבר דר"ג סבר דוקא בלא הכיר בה הוי מקח טעות ואפי' לאידך שינויא דפליגי ביש תנאי בביאה אכתי קשיא חדא דודאי רב לא מוקי שמעתי' כתנאי דס"ל אין תנאי בביאה ומכ"ש אליבא דר"א בעל האיבעיא בדף ק"ט דס"ל דבתנאי כ"ע מודו דבביאה אין תנאי ועוד דנראה מדברי התוס' בכתובות דף ע"ב ד"ה בההיא קאמר רב ובדף ע"ד בד"ה המקדש במלוה דלר"א מאן דס"ל יש תנאי בביאה כ"ש דס"ל דבקטנה ע"ד קידושין הראשונים הוא בעיל ואם כן אכתי תקשה אף להאי אוקימתא דיש תנאי בביאה אפ"ה תקשה לר"ג מאי טעמא דהא דתמתין עד שתגדיל ואף דלגירסת רש"י ביבמות אין ראי' במה שכתבו בד"ה בההיא קאמר ר"ג מ"מ בגוף הסברא נראה דודאי לא פליג רש"י וידעתי כי יש לדחות עוד דלמא לר"ג פליגי בכנס ולבסוף גירש וכל הנך אוקימתו' הם שלא אליבא דרב ודוחק

עוד השיב על מ"ש מה בין זו לגוססת השיב דתוס' בכתובות דחו לההיא שינויא גם זה אינו נכון, דאף דקשי' להו ממעשה ידי', לא הדרי מההיא שינויא, ועוד דהרי הוא גמרא ערוכה בב"מ דף ט"ז דמקשה הגמרא רישא אסיפא דמה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום ומה שאירש היום דבריו קיימים ומשני סיפא משום כבוד אביו ופירושו כגון שהי' אביו גוסס ופירשו הגאונים משום כבוד אביו תקנו חכמים שיהא דבריו קיימים הא לא"ה הוי דבר שלב"ל הרי מבואר דאף בגוסס הוי דבר שלב"ל וכן מבואר בשיטה מקובצת בשם הרשב"א גופי' ואף דיש עדיין לבעל דין לחלוק ולומר דכאן אף בגוסס לא הוי רובא דבודאי יבא לעולם דאולי ימכור אביו וכמו שכתב רש"י ז"ל אבל באמת אכתי לשיטת ר"ח שהביא הרא"ש בקידושין דגוסס אינו יכול למכור ואפ"ה נראה בשיטה מקובצת דס"ל דכאן דוקא משום כבוד אביו תיקנו חכמים ולקמן יתבאר דאף משיטת רש"י מוכח ג"כ דגוסס הוי דבר שלב"ל גם הדמיון שכתב דחצי עבד וחצי בן חורין הוי אין הגוף בעולם והביא ראי' מקידושין דף ס"ב לענ"ד אינו עולה יפה, ועוד הרי בב"מ מבואר בתוס' בשם מה"ר אליעזר יפלורא להיפך דהנך דמתני' הוי הגוף בעולם ולכך לא בעינן עביד דאתי והרי עכ"פ מבואר מדבריו דהנך מקרי הגוף בעולם עוד כתב הרב אבל הראי' שהביא המש"ל הוא ראי' שהרי בכתובות ובנדרים כשחלקו בין זה לאשה לא הזכירו רק החילוק שבאשה שמא לא תתגרש לעולם ודבר זה תמוה דהרי הוצרך בגמרא לחילוק זה משום דבאשה ג"כ גופא בידי' כמבואר שם למעלה בכתובות ובנדרים ועוד ראי' מלשון רש"י בכתובות שכתב על הא דמשכנתא לעשר שנים תקדוש פירש"י משום דשלו הוא ולכאורה הוא מיותר ומדוע לא פירש"י למעלה כן בשדה זו לכשאפדנה תקדוש אלא הדבר ברור דלזה כיון רש"י דהוי קשיא לי' אמאי אליבא דאמת קדשה דהוי דבר שלב"ל ולכך כתב רש"י דהגוף בידה אבל למעלה לא הוי דבר שלב"ל ועיין בתוס' שם ד"ה שכתבו דזה פשוט דיכולה למכור ולהקדיש נ"מ משום דהגוף שלה ואף דהתוס' כתבו לחלק בין הקדש לקונם מ"מ גם בקונם יש חילוק בין הגוף שלו כמבואר למעלה בגמרא שם ועוד דהתם לא מיירי כלל לענין דבר שלב"ל דהרי כבר תירצו דמיירי באומר יקדשו ידי לעושיהם, רק דמשני על מאי דמקשה מי איכא מידי דהשתא לא קדוש ומקמי' קדוש

ה) א"צ להשיב המעיין יבחר וכתב אין השגת הקיצור כהשגת הסתירה אני אומר יהי' איך שיהי' אין זה מספיק דעת רש"י, עוד כתב כי לא נזכר בשום מקום דרש"י ס"ל כן ואני תמה הרי הרשב"א