תשובות הרא"ם חלק ג קה

באשלי רברבי מחלוקת הפוסקים שם בפדיון הבן ביו"ד סימן ש"ה סעיף י"ג דקטן דומה ממש לפדיון שהרי אין בידו לקדשה מעכשיו, וכ"ו בנתאכלו המעות אבל במקדש בטבעת שודאי הוא בין לרב ובין לשמואל מקודשת דהרי גם בפדיון היכא דלא נתאכלו המעות מודה שמואל כמבואר שם בבכורות: כד) חוזר לדבריו שהזכיר כמה פעמים דאף דאיכא חזקת פנוי' אסורה בספק עכ"פ מדרבנן וכבר גליתי דעתי בזה לעיל באות ט"ז ועכשיו באות הזה ראיתי שגם הרב הזה הרגיש קצת בזה דהכא לא אתרע חזקת פנוי' רק שכ' שאעפ"כ צריכה מדרבנן כמו קדשה אבי' בבוקר בש"ע סי' ל"ז ע"כ דבריו, ואם כוונתו כמבואר שם סעיף ה' קידשה אבי' בבוקר וקידשה עצמה בערב הנה זה שגיאה דשם ליכא חזקת פנוי' כלל וכמ"ש התוס' בקדושין דף ע"ט ע"א בד"ה קדשה אבי' לבד ובאינו מכחישתו שהזכיר שם הח"מ בסק"ה דאסורה מספק ג"כ לא ידעתי מה קשי' לי' דשם נגד חזקת פנוי' איכא נמי חזקת נערה ואם כונתו כיון שנמצא לפנינו בוגרת איתרע חזקת נערה ונשארה בחזקת פנוי' ואסורה מספק ג"כ לק"מ לפי שהוכחתי לעיל באות ט"ז דהכא תיכף כשקדשה אבי' אתרע חזקת פנוי' ואז עדיין לא ראינו שהיא בוגרת לפנינו ולכן אסורה מספק ואף שאח"כ אנחנו מוצאים בוגרת לפנינו כבר החזקנו אותה בחזקת ספק מקודשת ועוד בלא"ה לא ידעתי לחה לא אתרע שם חזקת פנוי' והרי אנו אומרים אוקי חזקת נערה אחזקת בוגרת דהשתא וליכא חזקה לא לכאן ולא לכאן רק חזקת פנוי' וע"י קבלת קדושין של האב אתרע חזקת פנוי' כמו זרק לה קדושין ספק קרוב לו או לה שע"י הוריקה אתרע חזקתה אבל בנ"ד אף אחר קבלת הקדושין עדיין בחזקת פנוי' קודם הגדלות וכמ"ש באות ט"ז וא"צ להכפיל הדברים

כה) על מ"ש הרב המשיג דא"כ מצינו חמותו ממאנת. ואני אומר דאי על דרך זה לא משכחת בחמותו שמת בעלה ונשאת לאחיו שהוא הדרך שפירש"י ביבמות במשנה דא"כ כבר ילדה קודם שנשאת לאחיו אבל משכחת לה שנשא הוא בת אחיו וא"כ צ"ל שמתה אשתו דאל"כ הרי יש זרע ואין כאן יבום וכיון שמתה אשתו א"כ היינו פלוגתא דר"ש ור"ע בחמותו לאחר מיתה וכמבואר בתשובת הריב"ש סי' שע"ד, ומעתה לדברי הרמב"ן והרשב"א דחמותו לאחר מיתה אפילו לאו וכרת אין בה רק איסור בעלמא ארור שוכב עם חותנתו עיין בה"מ פ"ב מא"ב אין מקום לקושיא דהרי זו אינה בין העריות ואינה פוטרת צרתה וא"כ חשיב קושי' זו רק לדעת הרמב"ם דלא אמעטא לאחר מיתה אלא משריפה ולא מלאו וכרת אומר אני דגם להרמב"ם לא קשיא דהרי לאחר שגדלה חשוב הבעילה שלא לשם קדושין ב"ז דהרי להכי כ' שאם בעיל בלא עידי יחוד ודאי איגלאי מלתא דמעיקרא כיוונו שיחולו בגדלות אבל זו שחזרה שוב אינם חלים וכשבועל שלא לשם קדושין לרמב"ם עובר איסור לאו של תורה כמבואר בריש אישות וא"כ בהיתרא קא מיירי תנא דמתניתין באיסורא לא קא מיירי וע"ד שאמרו ביבמות דף י' ע"א באחוותא דהיתרא קא מיירי באיסורא לא קמיירי ולא תשאר קושיא זו רק להתוס' שהם כ' דמשכחת דפירש שאינו בועל לשם קדושין ובחמותו לאחר מיתה סבר דלא אימעטא רק משרפה אבל לא מלאו וכרת כמפורש בדבריהם ביבמות דף צ"ד ע"ב בד"ה מאיסורא, והרי כבר מילתא דמני אזדא דדבר זה שכתבתי דהא דאין גדולה ממאנת הוא מטעם שמא גדלה בהדה אני הוא שחדשתי בדבר זה לתרץ דברי הרמב"ם וכבר כ' בעצמי שדעת התוס' ורש"י אינו כן ולדידהו גדולה ממאנת מטעמים אחרים ולא מהני מה שחזרה בה וממילא לא משכחת לדידהו חמותו ממאנת

כו) מה שהקשה הרב המשיג מכתובות דף ל"ו נ"ל דאף הא לא תברא שהרי כ' במכתבי הראשון דלהכי מהני חזרה כיון שהקדושין אין חלים עד הגדלות ה"ז דומה לאומר הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום שאם חזרה בה בתוך שלשים מהני וה"ז פלוגתא דר"י ורשב"ל דף נ"ט ע"א ורשב"ל ס"ל לא אתי דיבור ומבטל דיבור וא"כ אם הי' מקרי ממאנת כר"מ וע"ד הנ"ל הי' קשה הניחא לר"מ אלא לרשב"ל מאא"ל

כז) א"צ תשובה במה הוא מביא מהרשב"א והרמב"ן והרי כבר כ' שהמה לא ס"ל סברא זו, ועל מה שכ' דמיאון צריך שתעקור קדושין הראשונים צ"ע מי ימחה בידו, ומ"ש דבתוס' מבואר דמיאון בחד סגי אכתי י"ל דצריך שתעקור הקדושין למפרע

כח) כט) באלו האותיות שתים אני רואה שהוא סובר דשמואל ל"ל אין אדם עושה בב"ז, ואין הדבר כן דשמואל לא פליג אלא במקדש ע"ת או בקטנה שהגדילה ובתנאי היינו טעמא דשמואל דסומך עצמו על תנאי ובועל ע"ד שסובר שיקיים התנאי ורב סבר דגם על ספק ב"ז אינו מכניס עצמו וכן בקטנה סובר שמואל שגם בגדלותה בועל וסומך על קדושי קטנה ולכן אין בעילתו ראי' שכיון מתחלה שיחולו אחר שתגדיל קדושי תורה ורב סובר שאחר שגדלה ואפשר לקדשה בקדושי תורה שוב אינו בועל על סמך קדושין הראשונים ומדחזינן דבעל בלא עדים איגלאי מילתא שכיון מתחלה שיחולו עתה קדושי תורה ולכן אפי' בבעיל בלא עדים אכתי הוצרך ליתן טעם אליבא דשמואל ע"ד קדושין הראשונים הוא בועל

ל) השיב הרב המשיג דהרי בחצי שפחה כו' כ' הרמב"ם דתפסי קדושין וא"צ קדושין אחרים. ואני אומר כבר כתבתי דאין להקשות מדבר שאין אנו משיגים הטעם ודברי הרמב"ם תמוהין מצד עצמן. ואתנם אעפ"כ אשיבנו שלכל אחד משני הפירושי' של הה"מ לק"מ דלפירוש הראשון שמקדשה ע"י הבעילה א"כ שפיר כתב דא"צ לקדשה קדושין אחרים דהרי אדלעיל קאי כיון שנשתחררה גמרו הקדושין והיינו שבעלה לאתר שנשתחררה ואחר הגמר הזה שוב באמת לא תפסי הקדושין מאחר ומה שמסיים שאם בא אחר וקדשה היינו קודם כמבואר בהה"מ וא"כ לשונו של הרמב"ם עולה כאן כהוגן אבל לעיל כתב וא"צ לחזור ולקדשה אחר שגדלה שם שפיר הוכחתי דמיירי בלא בעיל אסר שגדלה דאם בעיל הרי קדשה בביאה זו אחר שגדלה ואיך כתב שאין צריך לקדשה אחר שגדלה ולנוסחא השני שהביא הה"מ שם בא אחר וקדשה ואח"כ נשתחררה פשיטא שאין מקום לקושייתו

לא) חזר וכתב דלא מהני חזקת פנוי' וכבר תשובתי אתורה

לב) אני מקבל סברת הרב המשיג יותר מסברתי, ובנידון דידן אין נ"מ דכבר החלטתי שכל שדרין יחד ודאי בעיל

סימן לז

ב"ה

תשובה שנית

להגאון מ' יחזקאל רב דק"ק פראג

א) על מה שהבאתי ראי' מדברי מור"ם שבמרדכי ריש ב"מ דקטן המקדש לאחר שיגדיל מקרי'