תשובות הרא"ם חלק ג קד

אבל ע"י הבעילה הוא ראי' על כוונתם הראשונה דאל"כ לא הי' עושין בעילת זנות

טז) כתב הרב צריך לאוקמי מתני' בקדושי שטר וביאה ומדרבנן לא מהני חזקת פנוי'. הנה ראיתיו חוזר על זה כמה פעמים כאילו הי' הלכה למ"מ, ואני איני אומר כן דהן אמת דבספק קדושין אשכחן דאחמרי רבנן ולא מהני חזקת פנוי' ואסורה עכ"פ מדרבנן הטעם הוא משום דאתרע חזקת פנוי' שהי' לה עד עכשיו שהרי נעשה מעשה המוליד ספק זה ואחמרי רבנן שלא יועיל חזקה שקודם המעשה על אחר המעשה כמו זרק קדושין ספק קרוב לו וכו' דעכ"פ זרק לה הקדושין ואנו מסופקים שע"י מעשה זה כבר יצאה מחזקתה וכדומה לזה ועיין בכתובות דף ד"ו וכ"ז שתיכף אחר המעשה הזה שוב ודאי אינה פנויה אבל כאן המעשה הוא נתינת הקדושין של הקטן וגם אחר המעשה אכתי הוי ודאי פנוי' שהרי עכשיו א"א שיחולו ואפילו הי' אומר בפירוש שיחולו לכשיגדיל עכ"פ לעת עתה עדיין פנוי' היא אלא שבזה שפירש בפירוש שוב כשהגדיל ליכא ספיקא ובודאי חלים לכשיגדיל לפי מה שבארתי אלא בקידש סתם ואנו מסופקים על הכוונה והרי עכ"פ גם אחר מעשה הקדושין עדיין ודאי פנוי' היא וכשיגדיל אנו דנין לברר כוונתו אנו אומרים הרי היא בחזקת פנוי' כמו שהיתה אתמול והרי לא אירע לה שוב מעשה חדש לסתור חזקת פנוי', זה הנלע"ד חילוק נכון וברור אף שלא קדמני אדם בזה מה בכך כיון שהסברא ישרה מצד השכל וגם בלא"ה לא ידעתי למה לא משכחת לה בקדושי כסף וקדושי קטנה שיש לה אב ואבי' קיבל קדושי' וקודם שיגדל הקטן כבר בגרה וא"א שיחולו משיגדיל דהרי הכסף הוא ביד האב והיא לא נשתעבדה לכסף הזה כלל וגם משכחת לה שקידשה תחלה אחד לאחר שלשים יום ובתוך שלשים קדשה הקטן ושוב מת הראשון תוך אותן שלשים ימים ושלח אח"כ סבלונות משהגדיל אין חוששין לקדושין שע"ד קדושין הראשונים שלח והוא לא ידע שימות תוך שלשים יום

יז) כתב ליישב שנית דברי הריב"ש דמיירי שהאם אמרה להמקדש תן לבתי ותתקדש לך וזה ודאי מהני ולא שייך כאן אין שליח קבלה עושה שליח שזה הוא משום מילי לא ממסרן לשליח ובזה לא שייך מילי דאף לדעת הרא"ש בקדושין דף י"ט באומר לבתו צאי וקבלי קדושיך הוא מטעם שליחות שם הוא שלהבת אמר האב שתקבל אבל באומר להמקדש ודאי א"צ לטעם שליחות דלא גרע מתן מנה לפלוני ועיין בדף י"ט ע"א בתוס' ד"ה אומר אדם לבתו וגם בהרא"ש שם

יח) מ"ש על פירושי ביבמות התשובה שהשיב רבינו הקדוש היא תשובתי, ומה שכתב דהוי מקדש בלא עדים מבואר למעלה,

יט) מ"ש הרב המשיג דהרי רש"י ותוס' וכו'. אני אומר ברש"י כאן בסוגיא זו ביבמות לא נזכר כלל שצריכה גט מדרבנן רק בכתובות מבואר כן והיינו לדידן דקיי"ל בנדה דף נ"ב ע"א דמודה ר"י בבעיל וא"כ רבנן דפליגי היינו אפי' בלא בעיל כמבואר כאן בתוס' ד"ה הוא עדיף אבל חברוהי דרב כהנא ורב יצחק ותלמידי רב חייא דסברי אפי' בבעיל פליג ר"י איכא למימר דבלא בעיל אפי' לרבנן א"צ גט ודוקא בבעיל סברי שאינה יכולה למאן משהביאה שתי שערות וא"כ לא ידעתי מאי קשיא לי' מצינו למימר דרבין סבר לי' ככל הני אמוראי חברוהי דרב כהנא וכו' ואף להתוס' שהזכירו גם בשמעתין ביבמות דצריכא גט מדרבנן גם בידנו לומר דלהלכה כ' כן אבל לא לומר דרבין גופא סובר כן. וכ"ז אמינא להשיב ש לדבריו אבל באמת אין אנו צריכים לזה ואטו בלא זה ליכא נ"מ במה שאינה מתרצית והרי נ"מ דאין כותבין עלי' אגרת מרד אף דצריכה גט מדרבנן מועיל המיאון שאינה נחשבת מורדת. מ"ש שהגירסא סמכא באל"ף וגם הגירסא אמר דקדוקי עניות הוא אטו מי לא נראה בעליל שרש"י ותוספות מפרשים עלי' שהיא אומרת כן

כא) כתב הרב המשיג אכתי תקשה מ"ט דר"מ ואני אומר ולטעמך מ"ט דר"י ומה טעם נכון הוא יאמר בדבר מה אחר שהגדילה בין אם רבה שחור על הלבן או לא וכמה נדחקו הרמב"ן והר"ן בחידושים לנדה וסוף דבריהם שנתנו להם חכמים שיעור כדי מחאה. ואני אומר דאכתי מה הוי ואם עברה הזמן ולא מחתה במה נקנית עתה מחדש שלא תוכל למאן, ודברי הרמב"ן שחכמים תקנו לה נשואין הוא דוחק גדול. לכן נלענ"ד דגם ר"י סובר מדלא מחתה איגלאי מילתא דמתחלה כיוונו שיחולו משיגדיל לכן קבע לה ומן שאם עברה זמן זה איגלאי מילתא למפרע ומלבד שאפשר אפי' להסביר יותר שכ"ז שלא רבה השחור על הלבן אף שהיא גדולה מ"מ אפשר שהיא בעצמה לא הרגישה בשערות הללו ולכן סברה שעדיין: יש לה זמן למחות ולכן אכתי אינו מוכח דאיגלאי מילתא למפרע שכיוונה שיחולו משיגדיל משא"כ כשרבה השחור בודאי כבר הרגישה קודם לזה משערות ושתקה שפיר איגלאי מילתא למפרע

כב) גם מ"ש דלפי מה שפירש כו' עכ"ד הרב. ווה תשובתי תלה בי מה שלא חשבתי ולא עלתה על לבי שאני לא כתבתי טעם המיאון רק לפרש דברי רבינו הגדול הרמב"ם שדבריו נכונים מאד וגם דברי הרי"ף אבל לא לשאר מפרשים ואמנם עכ"פ אין בזה סתירה על גוף הדבר שודאי תיכף יש ספק שיחולו משתגדיל אלא דבעינן דמוקמינן לה אחזקה קמייתא בזה נאדו הראשונים מסברתי דהם ס"ל דמוקמינן אחזקה קמייתא בזה האופן כשם שהיתה עד עתה יכולה למאן גם עתה יכולה למאן לכך נדחקו לתת טעם למה אינה יכולה למאן, ודעת הרי"ף והרמב"ם לפי מ"ש דמוקמינן לה אחזקה קמייתא בזה הפנים כשם שהיתה עד עתה א"א דרבנן כן היא נשארת א"א דרבנן ולפי דבריהם ע"פ הדין אינה יכולה למאן שאע"פ שמיאנה נשארת א"א כמו קודם המיאון, וכ"ז בלא בעיל אבל בבעיל איגלאי מילתא למפרע שודאי כוונו כן בשעת קדושין והיא א"א מן התורה בזה ליכא שום חולק

ומה שכתב קרב המשיג למה לי' לרש"י לדחוקי כו'. כמדומה שלא עיין יפה בדברי שהוצרך לזה לפרש המקדש אחות יבמה וכבר הארכתי כל הצורך שם

כג) כתב הרב המשיג א"כ מאי מקשה הגמרא דלמא שמואל לטעמי' בבכורות ואני אומר אפי' לשמואל אין הדבר דומה לפדיון דשם לא נתן המעות להוציאם, ועיין בב"ק דף ע"א בתוס' סוף ד"ה אמטלטל אבל בקדושי קטנה ודאי נתן להוציאם שהרי מקודשת עכ"פ תיכף קדושי דרבנן ממילא יש לה רשות להוציאם ושייך בזה דברי רב ושמואל בקדושין הני זוזי לא למלוה דמי כו' ושם באמת לא קדשה רק לאחר שלשים יום ולא הי' לשמואל להועיל בנתאכלו המעות והוכרח שם בבכורות למיהב טעמא משום דבידו לקדשה מעכשיו ובאמת טעם זה הוא קשה קצת להבינו אלא שחייבים אנחנו לשמוע דברי חכמים בעלי התלמוד אבל בקטנה דודאי יש לה רשות להוציא אף לשמואל מקודשת ואמנם בקדושי קטן ונתאכלו המעות דומה ממש לפדיון הבן ובזה ודאי דשייך פלוגתא דרב ושמואל ומיפלגי