תשובות הרא"ם חלק א ט

שיהי' מגדר מלתא אבל בתקנה שבא הי' תחלה משום סייג לא בעינן מגדר מלתא אף נראה לענ"ד להוסיף נופך משלי ויתיישב ג"כ מה שהרמב"ם פסק בכל דוכתא נטע רבעי ובפ"ט מהלכות מעשר שני פסק גבי התקנה כרם רבעי ועיין בתוס' מה שכתב בזה ונראה לענ"ד דמזה הכריח הרמב"ם לגרוס כרם דהוי קשיא לי' קושיות הראב"ד וא"ל לצורך שעה דמאי מגדר מלתא איכא הכא אלא וודאי דהתקנה לא הי' מתחלה רק ענבים שלא היו מצוים ויין לא הי' מצוי ע"ש בתוי"ט ומשרבו הפירות גם היין הי' בזול ואמרינן בבבא בתרא דף צ"א מתריעין על פרקמטיא אפילו בשבת וקאמר ר' יוחנן כגון יין בא"י ופירש"י פרקמטיא שהוזלה ופסקה הרמב"ם פ"ב מהלכות תענית והש"ע סי' תקע"ו דאע"ג דבשאר ארצות אין מתריעין בשבת על צרות המזונות תוקעין ומריעין אפילו בשבת ועוד הוסיף ה"ה שם דאם הי' הדבר ברור שיציל היינו מתריעין בשופר בשבת וא"כ שפיר הי' מגדר מלתא דאפילו שבת מחללינן עכ"פ במידי דרבנן בשופר בדבר ברור וזה הוי דבר ברור למעט הפירות והוי צורך שעה ודו"ק היטב ולזה אף קטן יכול לבטל והוצרכו לתנאי דלא יהי' כקובע הלכה לדורות או כמ"ש לשיטות הראב"ד ועדיין חל עלינו לבאר שיטת הרמב"ם לדעת ר' יוסי למי שירצה לפקפק ולומר דטעמא שלא לעטר בהיותה ביד אויבים לא מקרי מגדר מלתא ונראה לענ"ד להליץ גם בזה בעד הרמב"ם דאזיל לשיטתי' דס"ל בפ"ט מהל' בית הבחירה דקדושת ירושלים לא בטלה אף אליבא דר' יוסי וס"ל כפ"ט מהלכות מעשר שני דרבעי דינו כמעשר ולפ"ז בזמן הזה אין אוכלין ואין פודין אותו בירושלים רק ירקב כמו מעשר שני ועיין בש"ע סי' ל"ה ועיין במל"מ פ"י מהלכות בית הבחירה ולכך אסור להעלות רבעי בזמן הזה לירושלים כמבואר בש"ע שם לכך שפיר הוי צורך שעה אבל הראב"ד אזיל לשיטתי' דס"ל אליבא דר' יוסי דקדושת ירושלים בטלה ויכול לפדותה עכשיו בירושלים דוק ותשכח רק בלא פדי' תרקב או הפדיון ירקב וא"כ ליכא מגדר מלתא ודו"ק היטב ועיין בפני יהושיע מה שהקשה על אמו"ז מוהרש"א בד"ה וביקש להפקירו ולפענ"ד בלאו הכא אין כוונת זקיני דגוף נטע רבעי בטל די"ל דתוס' ס"ל כמ"ש בזבחים דף ס"א דאף דקדושת מקדש וירושלים בטלה דזה בזה תלוי אבל שאר קדושות א"י לא בטלה וכדעת הראב"ד ז"ל אליבא דר' יוסי רק דבאמת כוונת זקיני על דין העלאה לירושלים שבטלה כיון שבטלה קדושת ירושלים וזה בעצמו כוונת התוס' וד"ה בר"ה ובלימוד הישיבה אמרתי לבאר עפ"ז כוונת רש"י בביצה שכתב אית דתני כרם רבעי ואית דתני נטע רבעי והוא אינו ענין כלל לכאן גם מאי דמייתי בגמרא מאן חבירך ריב"ז הוא מיותר ועוד דהרי ר' נחמן בר יצחק פליג בר"ה וס"ל דלאו ריב"ז הוי והנה לשיטת הראב"ד יש ליישב בפשיטות דהנה הפ"י הקשה דלמא הברייתא אתיא כת"ק ור"א הי' קודם החורבן ובריבוי הפירות לא מקרי נתבטל הטעם ע"ש אך באמת זה לק"מ דא"כ האיך היו יכולים לבטל דברי הראשונים אך י"ל דלמא באמת היו גדולים מהראשונים ולא ס"ל כסברת הראב"ד דבפשט איסורו אף גדול אינו יכול לבטל ואף לשיטת הראב"ד י"ל דהמתקנים הראשונים בעצמם חזרו ותקנו וזה אפשר דיכולין לעשות אף בפשט איסורו וכן כתב בזרע יצחק וזה קאמר מאן חבירך ריב"ז ובזה וודאי נדחו כל התירוצים דלדעת הראב"ד ריב"ז קטן הי' מהראשונים וגם ליכא למימר דהוא הי' המתקן הראשון דהרי לא קחשיב רק תשע תקנות תיקן ריב"ז ואם הי' המתקן הראשון הי' עשרי' וכו' ודוחק לומר דלא קחשיב כיון דנתבטלה דהרי התנו שתחזור וגם דוחק לומר דכחד חשיב וגם בלא"ה י"ל דאי ריב"ז הי' וודאי לא תיקן רק אחר החורבן כמ"ש התוס' ובזה יש ליישב מ"ש רש"ל אית דתני נטע רבעי וכו' משום דאכתי הוי קשיא לי' למהש"ל דלמא כולם קודם החורבן הוי ולא נתבטל הטעם ואי קשיא היאך היו יכולי' לבטל דלמא משום מגדר מלתא כמ"ש לדעת הרמב"ם לכך כתב רש"י אית דתני נטע רבעי וא"כ לא הי' מגדר מלתא דבשאר פירות ליכא מגדר מלתא ומוכיח הגמרא שפיר ודו"ק

אמנם לכאורה תקשה על שיטת הרמב"ם דהיאך מייתי ראי' מר"א דהא על כרחך ר"א סבר דקדושת ירושלים לא בטלה דאי בטלה מאי הרוויחו העניים וא"כ ליכא מגדר מלתא לאחר החורבן והאיך היו יכולים לבטל ודוחק לומר ד"ז מחולקין עליו חבירו שבטלו גם בזה אלא על כרחך דברייתא אתיא כת"ק וא"כ קשה קושיות הפני יהושע דלמא לא נתבטל הטעם בריבוי הפירות ונראה דס"ל להרמב"ם בפשיטות דבריבוי הפירות נתבטל הטעם ועוד יש ליישב בכמה גוונא והנה אחר שבררנו שיטות הרמב"ם והראב"ד נ"ל ששיטת הרמב"ם יותר מרווח לפי פשטא דסוגיות הגמרא חדא ממאי דאיבעיא לן בגיטין דף.. איבעיא להו כי תיקן הילל לדרי עלמא תיקן או לדרי' תיקן למאי נפקא מיני' לבטולי ואי לדרי' עלמא תיקן אין ב"ד יכול לבטל וכו' אא"כ וכו' והנה כבר פירש הר"ן דהא דקאמר לדרי' לאו למימרא דרק לדרי' תיקן דאם כן לא צריך ביטול כלל רק דהכוונה שתיקן לדורות שיהיה כמו הדור שלו דלא יהי' אכשיר דרי' ע"ש ולפ"ז קשא טובא על שיטת הראב"ד דע"כ הא דקאמר נ"מ לבטולי היינו באכשור דרי ונתבטל הטעם דאי לאו הכא אף אם נימא דלדרי' תיקן אי אפשר לבטלו שהרי