תשובות הרא"ם חלק א י

כתבתי בשם הר"ן דעכ"פ תיקן לדורות שלא יכשור דרי' אלא דהנפקא מיני' כשיכשור דרי' ויתבטל הטעם ואם כן אף נימא לדרי עלמא כיון שנתבטל הטעם יכול ב"ד הקטן לבטלו ודוחק לומר דלדרי' דידי' הכוונה שפירש בהדיא לדור שיהי' כמו הדור שלו ולדרי' עלמא יהי' ג"כ הכוונה שפירש בהדיא אף שיתבטל הטעם ומלבד הדוחק קשיא לי דמהיכי תיתי יסתפק בעל האיבעיא אם פירש בהדיא דאף שיתבטל הטעם יחול התקנה דמהיכי תיתי ניחוש לזה והיה אפשר לומר דס"ל להראב"ד דכיון שקרוב הדבר תמיד שיחזור הטעם לקדמיתו מקרי לא נתבטל הטעם דאם כן קשיא עלי' עיטור פירות וא"ל דהתם הי' תנאי דאם כן גם הכא הי' יכול לבטל ולהתנות ודוחק לומר דהאיבעיא אי צריך תנאי וגם הפשיטות משמואל לא יתיישב שפיר ואף דהי' אפשר לומר דהראב"ד מפרש לדרי' תיקן כמו שכתב הרמב"ם דרק לדרי' תיקן והא דקאמר מבטלינן לי' היינו שלא להושיב ב"ד ע"ז ע"ש או י"ל דאע"ג דלדרי' תיקן מכל מקום כל שנהגו מעצמם כן אחר הדור שלו צריך ביטול וזה הי' כראה כוונת התוס' למעלה דף ה' ד"ה ורחץ בקרונה שכתבו כיון שכבר קבלוהו וכו' דאין לומר שלא הי' רצון רבי לבטלו דאם כן תקשה למה לא הקשו בד"ה שאח"ז מיני' ובי' שהרי י"ז בתמוז לא רצה לבטל אלא וודאי כוונת התוס' כדכתיבנא אבל יש לדחות דהתם הוי נדר עיין ביו"ד סי' רי"ז דאפי' הסכמה שקבלו מעצמם ועיין בר"ן ספ"ק דר"ה שמשמע דמטעם זה לא הי' צריך ביטול והרמב"ן ס"ל דצריך ביטול ועיין בריטב"א, שם. אבל אפשר לומר דצריך ביטול דבלא ביטול כל שנהגו כך הוי כאלו התנן שלא תשמיטינו שביעית כמ"ש הרא"ש ליישב המנהג מה שלא נהגו שמיטת כספים בספרד. נחזור לענינינו דאכתי קשה לשיטות הראב"ד דלמה לי' למבעי אי לדרי' דידי' תיקן מבטלין הו"ל למיבעי דאי סתם תיקן גם כן מבטלינן וזה וודאי דוחק לפרש לדעת הראב"ד דלדרי' היינו סתמא וגם כל המפרשים פרשו להיפך וגם אין הלשון סובלו אבל לשיטות הרמב"ם אתיא הסוגיא בפשיטות דלדרי' עלמא היינו סתמא ולכן אף אם נתבטל הטעם צריך ב"ד גדול אבל אי בפירוש לא תיקן רק לדרי' ולדור כמו דרי' דידי' אי נתבטל הטעם ואכשור דרי לא הי' צריך ביטול כלל כמ"ש הר"ן בהדיא דהא דקאמר מבטלינן לי' היינו להושיב ב"ד אי ראוי לבטלו וכן דעת התוס' בהא דאל מול ההר ההוא דאי הכוונה כל ששכינה בהר הוי כחרמות לזמן ולא בעי ביטול ובלאו הכא הדבר פשוט כמ"ש הר"ן להדיא ולא ידענא מאי דקשיא למעכ"ת לשיטת הרמב"ם ועוד לענ"ד ברור לפרש הסוגיא לשיטות הרמב"ם דנראה לענ"ד ברור טעם הרמב"ם דס"ל דאף בנתבטל הטעם משום דחיישינן אף דתחילת התקנה הי' מחמת איזה טעם מ"מ כל שגזרו סתם ולא חלקו בדבר יש לחוש ולומר דמסתמא הי' דעתם שיעמוד התקנה לעולם אף שיתבטל הטעם ולזה נראה קצת סיוע מדברי הלח"מ בישוב דעת הרמב"ם וקושיות הראב"ד מעיטור פירות ולפמ"ש יש להמתיק עוד ישוב הלח"מ דכיון דהראשונים גילו דעתם דיש לבטלם בביטול הטעם א"כ אף שהתנו שניתמעט ויחזור לכמות שהיה אכתי התקנה נאמרה מאותן המתקנים השניים די"ל דהמתקנים השניים היו גדולים מהראשונים או שהם בעצמם הי' המתקנים הראשונים וכיון שהמתקנים עצמם גילו דעתם שיש כבטל בביטול הטעם ממילא אף קטן יכול לבטל בביטול הטעם אף מצד אחר ואף דלפי מה שישבתי למעלה דברי הרמב"ם אין ראי' מ"מ הסוגיא נכונה ולפ"ז נראה דהרמב"ם מפרש האיבעיא דבזה עצמו הי' מסתפק בעל האיבעיא אי כשיטת הרמב"ם או כשיטת הראב"ד דוודאי הילל סתמא תיקן אבל אנן הוא דמספקא לן בכוונתו אם הכוונה הי' לדרי' אלמא אף כשיתבטל הטעם או לדרי' דידי' תיקון כדעת הראב"ד ולכך קטן יכול לבטל וס"ל להרמב"ם דמסקינן לדרי' עלמא תיקן כדעת הרי"ף וכמ"ש הרמב"ן ואע"ג דהרמב"ן פסק דבעינן כגון בי דינא דרבי אמי ור' אסי היינו משום דאע"ג דלדרי' עלמא תיקן י"ל דבעינן כגון בי דינא דר' אמי ור' אסי כמבואר בגמרא ואע"ג דהר"ן כתב בדעת הרמב"ם דלא איפשטא בעיין אינו מוכרח ואע"ג דנראה מדברי הרמב"ן דעיקר הראי' דאיפשטא בעיין משום דליתא לדשמואל וכיון דהרמב"ם פסק לדשמואל א"כ אין ראי' לפשוט האיבעיא י"ל מ"מ כיון דסתם גמרא מהדר לשנוי' דלדרי' עלמא תיקן הכי קי"ל וכן מצינו הרבה פעמים בשיטות הפוסקים אבל לשיטות הראב"ד קשה טובא וא"ל דגם הראב"ד מפרש כן האיבעיא וס"ל הפשיטות לקולא דהמעיין בהשגות הראב"ד מהלכות שמטה יראה מבואר דס"ל לדרי' עלמא תיקן וקשה לומר דלענין דלא בעינן ב"ד דר' אמי ור' אסי הוי הקולא להיפך ולענין אי יכולין לבטל הוא ג"כ הקולא להיפך ופסק הקולא להיפך וגם נראה דהא דלא בעינן בי דינא דר' אמי ור' אסי לא הוי קולא רק חומרא לנתבע ודו"ק גם לשון שתקנו אימתי שירצו יותר מדוקדק לשיטות הרמב"ם דלשיטת הראב"ד אף אם נימא דהכוונה אימתי שירצו אף בריבוי פירות מכל מקום הי' להם להתנות דבמיעוט הפירות יחזור התקנה ממילא למקומו וצ"ל לדחוק דריבוי ומיעוט הפירות תלוי בהבנת הב"ד איזה מקרי ריבוי ומיעוט ודוחק עוד יש קצת ראי' לשיטות הרמב"ם מהא דאמר רבא מי לא מודה ר' יוחנן ב"ז שנוהגין אותו היום