עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryתשובות הרא"ם חלק א

תשובות הרא"ם חלק א ח

Teshuvos haRam part 1 8 · תשובות הרא"ם חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

פירות קשיא והכ"מ ישבו דריב"ז גדול מראשונים הי' נלפענ"ד יש ליישב עוד באופן אחר ותחילה אוסיף מיא וקמחא מאי דקשיא עוד לשיטות הרמב"ם מהא דאיתא פ"ה ממעשר שני משנה ב' כרם רבעי וכו' ותנאי הי' בדבר שאימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהי' ר"י אומר משחרב בה"מ הי' התנאי הזה ותנאי הי' בדבר שאימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהי' והקשה התוס' וז"ל ואת"ל בין להרמב"ם בין להראב"ד מה הי' צריך לתנאי כלל שהרי התקנה שיהא נפדה אינו תקנה כלל רק דין תורה שעקרו תקנה הקודמת והעמידהו על דין תורה ומעתה וודאי הרשות נתונה לכל ב"ד לתקן כטוב והישר בעיניהם אם יום או יומים פחות או יותר כמו שהראשונים תקכו כמהלך יום וכו' דמתניתן דייקא דקתני התקינו וכו' דמשמע שהתקינו תקנה שיהא נפדה ולא יעלו כלל לפי שרבו הפירות ואין קונה וכיוצא בזה מצאנו לר' והודה פ"ה דכ"מ שסובר לא יחלק חנוני קליות ואגוזים נראה דהיינו סברת ר' יוסי דס"ל כחכמים שאמרו זכור לטוב ולפיכך אוסר שאחר החורבן הי' התקנה והיתה התקנה שלא לעטרה בהיותה ביד אויבים וזה הב"ד כבנין בה"מ קודם למלכות ב"ד וכו' ומזה וודאי קשיא להראב"ד דכשיבטל הטעם אף קטן רשאי לבטל ויש לי להליץ בעדו מזה הירושלמי שמשמע שבית המקדש העתיד לבנות קודם למלכות בית דוד בהיותה ביד אויבים קצת ממשלה ועדיין לא נתבטל הטעם לגמרי לכך הוצרכו לתנאי כנ"ל והרואה יראה כמה יש בו מהדוחק וביותר שברמב"ם הלכות מלכים מבואר להיפך דמלכות ב"ד קודם לבנין הבית אמנם לפענ"ד לכאורה מזה ראיה לשי' הראב"ד דלשיטתו י"ל דאותן שהותנו התנאי הי' קטנים ממתקני התקנה ואם כן לא הי' כח בידם לבטל רק מטעם שנתבטל הטעם ואם כן ממילא הוצרכו לתנאי שהרי כשיבנה המקדש יחזור הטעם הראשון על מכונו וא"כ ממילא אין בביטולם להתקנה ממש כי בעוד הטעם קיים אין בידם לבטל ומכ"ש לשיטות הת"ק דוודאי כל שיתמעטו הפירות אין בביטול התקנה ממש כיון שחזר הטעם והא דהוצרכו להתנות בפירוש משום שחששו דפירות לכל נתנה ויאמרו אשתקד מי לא נפדה סמוך לחומה השתא נמי נפדה וישכחו התקנה הראשונה או שלא ידעו לחלק ויסברו שנעקרה התקנה הראשונה לגמרי ולא ידעו לחלק שכל שחזרה טעם חזרה התקנה וכאותה שאמרו גבי ביצה אישתקד מי לא אכלנו וביצה לכל מסור והא דלא התירו ביצה בתנאי משום דלא הוצרכו לה כ"כ אבל הכא הוצרכו כדי שלא לעטר בהיותה ביד אויבים ואף אם נימא דשאר אמוראי לית להו שינויא דרב שלמן גבי ביצה אפ"ה י"ל דהכא מודה משום דהתם אף לשיטות הראב"ד ע"כ אין הכוונה שיבא לידי קלקול שהתקנה תחזור מעצמה למקומה והם לא ידעו לחלק כמו שכתבתי לעיל דז"א דהתם אף שחזר הטעם הביטול שלהם קיים משום דלענין קביעות המועדות הדבר תלוי בב"ד דאתם אפילו שוגגין וכו' (וברמב"ם יש כאן מקום עיון) ולכן הי' כח בידם לעקור דאורייתא ויהי' למחר קודש רק דכוונת הגמ' דיטעו אף אחר שנתקנו הב"ד כן שנית שיהי' היום קודש ולמחר קודש וכן לא ידעו הרחוקים לחלק דהרי לעולם הן עושים שני ימים וכן קושיא ופירוקא דעדות קאי אמתניתן ומשני דעדות מסור לב"ד ולא יטעו בזה וכן פשיטא דצריך לפרש לשיטת הרמב"ם וא"כ אף אם נימא דאינך אמוראי לא ס"ל הא דרב שלמן היינו משום דלא ס"ל שיטעו אחר התקנה אבל הכא דהתקנה תיכף ממילא חוזרת למקומה וודאי דמזה יש לחוש שלא ידעו לחלק נחזור לענינינו ולכך לא השיג הראב"ד על הרמב"ם מהא דהתקין ריב"ז שיהא מקבלין עדות החודש כל היום משום דלענין קביעות מועדות יש כח ביד קטן לתקן כמ"ש למעלה וראיתי להפני יהושע שהקשה דאמאי לא מייתי ראיה דבדרבנן צריך מנין אחר להתירו מהא דהתקין ריב"ז ותירץ דהוא דאורייתא ולא נהירא לי' לומר דמקרי דאורייתא לענין זה ולפענ"ד הקושיא מעיקרא ליתא דאם נימא דלא בעינן אחר י"ל דהוצרך לתקן דאי לאו הכא תי' רשות בידינו לעמוד בתקנה ראשונה דאתם אפילו מזידין ומכ"ש דאיכא טעמא מהרה יבנה המקדש ועוד י"ל דמאי התקין דרש והתקין שכל שבטל הטעם בטל התקנה ובאמת לא הי' מנין אחר נחזור לענינינו דלשיטת הרמב"ם קושיות התוס' לכאורה חזקה וביותר לפי מה שישבו הלכו' אמנם נראה לענ"ד דקושיא זו וקושיות הראב"ד כל אחת מתורצת בירך חברתה דנראה להיפך דמש"ה הוצרכו לתנאי משום דהמתקני' היו קטנים מהראשונים ולא היו יכולים לבטל אף כשנתבטל הטעם אבל בתנאי היו יכולים לבטל דהרי הרמב"ם פסק בפרק הנ"ל הלכה הנ"ל דבסייג אפילו גדול אינו יכול לבטל ואפילו הכא פסק דיש לב"ד לעקור אף דדברים אלו לפי שעה אעפ"י שהוא קטן מהראשונים רק שלא יקבעו כן הלכה לדורות וא"כ הדברים קל וחומר דיכול לעקור לפי שעה לצורך שעה דברים שאינן משום סייג אף ב"ד קטן מהראשונים וא"כ כיון שהותנו שיחזור הדבר אחר כך לכמות שהי' ממילא לא קבעינן לדורות רק לצורך שעה לכן הי' יכולין לבטל תקנת הראשונים ואין לפקפק דהרי ברמב"ם מבואר דווקא בדבר שיש בו למגדר מילתא או צורך מצוה ולמדו בק"ו מדברי תורה ע"ש חדא די"ל דדוקא בדבר שהי' תחילה התקנה משום מגדר מלתא או סייג בעינן ג"כ הביטול לפי שעה