תשובות הרא"ם חלק א סא

איכא מידי דאינהו לא ידעו ואנן ידעינן ומ"ש דמשמעות הגאונים דכל הס"ת שוין בני שינוי ותו כתב כיון דבשאר מקומות אנו מוחזקין דוודאי ע"פ המסורה הנה לא ראיתי ספר האור תורה וכדומה שגם הספר מסורת סיג לתורה לא ראיתי שאינו ראיתי הייתי רואה שכמעט אין שום סדרא שלא נפל מחלוקת בין המסורת זה אומר בכה וזה אומר בכה זולת כי הי' הכריע לפעמים על פי הרוב ולפעמים ע"פ ספרים יותר מדויקים ולפעמים ע"פ גדולת המחבר וא"כ אך נסמוך אנחנו למנות האותיות וכבר ידעת שיש חילוק חף בין הש"ס שכנו ובין המסורה וכן פסק בש"ע סי' קמ"ג דבשביל חסירות ויתירות אין להוציא אחרת דספרים שלנו אין מוחזקין בחזקת מדויקין בחסירות ויתירות ע"ש במ"א והנה בכל התשובות אשר הביאו אחרונים ובשער אפרים מבואר דאין ספרים שלנו מוחזקים בחזקת כשרות בחסירות ויתירות דאין אנו בקיאין כמבואר בקידושין איך אנו יתמי דיתמי נסמוך על מנין שכנו וגדולה מזו על ספק במנין אותיות התורה ובחרוזים שעשה רב סעדי' הנדפס בתוך ספר שבחי האר"י נמצא קרוב לפ"א רבוא וכבר עמד שם המדפיס עליהם וכמדומה שגם בהקדמת קיקורדוניא עמד על זה והפני יהושע בקידושין כתב בשם חסד לאברהם שיש נ"א רבוא אותיות כתורה ובפענ"ד שכוונת רב סעדי' על כל האותיות שבתנ"ך. שוב מצאתי בהדיא בספר מסרת המסרת והפ"י הקשה שבכל הספרים מבואר שיש ס' רבוא אותיות לתורה עיין שם מה שתירץ ולפענ"ד דבריו רחוקים אבל לענ"ד נראה שיש כמה אותיות שנחשבים בשנים או לשלש כמו אלף שנחשבה לשני יודין ואו באמצע וכן ה' ד"י צ' נ' כ' עיין בספרים ואפשר על ידי זה יהיה החשבון מכוון נחזור לענינינו דכל הספרים מליאים מזה שחין אנו בקיאין בחסירות ויתירות ומאוד קרוב בעיני שבין כך ובין כך לא יהיה החשבון מכוין שיהי' ואו דגאון באמצע עד יבא מורה צדק ויורינו מהרה

ומה שהביא בשם הילל ומה שהביא באר הגולה תמיהתנו שהן הן דברי הב"י מה שמ"כ בשם מהר"י ובבד"ה השיג על זה עיין שם ומצאתי בסדר גיטין למוהר"א שרענצילוש תשובה אחת להגאון מ"ו אברהם בן המשאת בנימין שכתב שאיזה תלמיד טועה כתב זה ע"ש מהר"י ותמה על הב"י שלא הרגיש בזה ולא ראה דברי הבה"ב ומוהר"א שרענצילוש רוצה ליישב ודבריו דחוקים מאוד ואין תנ"ך ומסורה מצוי תחת ידי ואפשר יש ליישב שכמדומה שאין דרך בעל המסורה לכתוב על שם אדם שלא נמצא רק פעם אחת לית חסר וצ"ע במסורה על דברי הימים לפענ"ד בכוונת מוהר"י שחירק גדול הוא ביוד והוא תנועה גדולה וחירק קטן הוא בלא יוד והוא תנועה קטנה וכבר כתב שדינו להיות חסר אבל לפעמים תבוא תנועה גדולה בלא יוד ואז נמסר עליו חסר וזה כוונת מהר"י שכתב כיון שנמסר עליה חסר על כרחך שהיא תנועה גדולה ודינו להיות מלא ביוד ולדעתי מטעם זה לא נמצא המסורה הזאת בספרים שלנו מפני שבספרים שלנו הלמד הראשונה דגושה ואם כן החירק שלפני' תנועה קטנה הוא ואין צריך למסור עלי' ולפענ"ד זה ברור ואמת בכוונת מהר"י ואין קושיא מה שהמסורת הם מחולקים כי בהרבה מקומות יש פלוגתא בין המסורות

אבל מה שפירש הוא לא נהירא לי ולא ידעתי מה פשיטא לי' כולי האי דנביאים נכתבו בנקודות ולדידי פשיטא להיפך דבימיהם. שהי' נכתב בגלילה היו כתב בלא נקודות ובמסורת המסורת מבואר כן בהדיא כמו מגילת אסתר דלכתחלה יש לכותבו בלא נקודות י"ל ומלבד זה אין פירושו מחוור דאטו חדא הוא כנו שאנו לומדין שמות הגט מנביאים יראה שחנו לומדים מנביאים כל השמות הכתובים בהן כמו משולם ירוחם אביגדור וכן רחמה ויש בידי תשובה ארוכה ע"ז מהגאון מוהר"א שרענצליש לכתוב רחמה חסר כמו בהושע ואף הגאון מוהר"א בן משאת בנימין נח חלק עליו רק מטעם שבמקרא כתוב בשוריק ואנחנו קורין במלופין ולכך ר"ל דהוא שם אחר אבל לא מטעם שכתב מעלתו ולדבריו כל השמות שנכתבו בנביאים חסר צריך לכתוב בגט מלא וזה היפך כל הפוסקים דלעולם אזלינן בתר המקרא ומ"ש וז"ל דכך כוונת הש"ס והוא כתיב דר"ל דהיינו שהנקודות מעידין לזה ר"ל הנקודות נמסרו בחירוק עכ"ל דברים אלו נפלאים ממני דהרי הנקודות הוא הקרי והמסורה הוא הכתיב והגמרא אמרו והוא כתיב ואיך יפרשו על הנקודות ועוד שהרי אדרבה הנקודות הם בחולם כאשר כתב אחר כך בעצמם ואם יאמר שגם בזה המסורה חולק עם הש"ס אם כן מאי עזר ללא כ"ח ואדרבה הוסיף המחלוקת דלא מיבעיא דפליגי בכתיב דהרי בהדיא מפורש בגמרא דוהנשא כתיב דהיינו חסר ואנו כותבין ע"פ מסורה מלא ופליגי גם בקרי דהגמרא ס"ל דהנקודות בחירוק דלעולם הנקודות הם הקרי והמסורה ס"ל בחולם ואולי יש איזה טעות סופר בדבריך גם מ"ש דלכך ס"ל כמסרה גבי מעבירים משום דהנקודה מסייע גם זה תימא דהנקודות הם הקרי ואין ראי' על הכתיב ועוד שהרי בתוס' בשבת הביאו ראי' מהא דבירושלמי כתיב ארבעים שנה ובספרים שלנו כתיב עשרים שנה ואמנם נראה לענ"ד ליישב מה שהביאו התוס' הגירסא דמעבירם כתיב ועשו עצמם כלא ידעו שהרי כתוב שטעות גדול הוא