תשובות הרא"ם חלק א ס

לה מכה ומ"ש שלא הביא החלוקה דיש לה וסת אפשר שלא רצה לסמוך על צירוף המרדכי ובזה מסולק קושיות הט"ז על רמ"א עכ"ל והנה כי מלבד שדבריו דחוקים מאוד בלשון הש"ע ואין דרך הש"ע לקצר ולסמוך על המבינים בדקדוקים והוכחות לפרש כוונתו והי' לו לפרש דברישא בעינן שתדע שמכתה מוציאה דם ואף אם זה נוכל לסמוך על הדקדוק מכל מקום בסיפא שהוא יתד שהכל תלוי בה דבעינן שתדע שעכ"פ יש לה מכה הי' לו לפרש ולא לסתום דהוא דרך רחוק לפרש שיודעת שיש לה מכה ואינה יודעת באינה מקום ועוד אופני' כאשר הארכתי למעלה דאי לאו הכא היאך יתפרש הלשון וכ"ש אם מרגשת כאב באותו מקום וכמש"ל אמנם מלבד כל זה הכה הרמ"א עצמו שבא ליישבו הוא כנגדו שהרי הרמ"א פירש דברי הש"ע להיפך דהרי כתב על לשון הש"ע וכל זה ביש לה ווסת אז לא בעינן שתדע אם מכתה מוציאה דם או באין לה וסת וספק צדדין אבל בלאו הכא בעינן שתדע שמכתה מוציאה הרי מבואר שפירש לשון הש"ע דגם ברישא לא בעינן שתדע אם מכתה מוציאה דם גם מה שתירץ הגאון מוהר"י הורוויץ ז"ל איני מבין דמלשון הש"ע משמע שהוא ממש עובדא דמהרא"י והוא מחלק ביניהם ואיני יודע במה ודברי החסיד הגאון מ' חיים ז"ל איני יורד לסוף דעתו כלל ולכך לא ראיתי להשיב על דבריו גם מ"ש הגאון נודע ביהודא ז"ל הטעם דבעינן יודעת מכתה מוציאה דם דבעינן שיהא מוכיחה קיים גם זה תימא בעינן דאין לך מוכיחה קיים יותר מזה דאינה מוצאת שערות רק באותו מקום ושלא בשעת וסתה ויש לה וסת וברואת דם גמור אחר שנדקדק בלשון מהרא"י שאינו מוצאת אותן כתמים ושערות רק מצד אחד משמע מלשונו שאם הכתמים היו משונים משאר כתמים וכן משמע ממ"ש ועל המיעוך אין לסמוך דמה תעשו באותן שלא באו דרך שערות והו"ל בפשיטות דמה תעשו בכתמים אלא על כרחך שהיו משונים ג"כ ולפי מה שהקדמנו ברור דמשכחת לה עובדא דמהרא"י בין ביש לה וסת ובין אין לה ווסת רק אף דאין לה ווסת אם כן הוא רואית לפרקים בלא זמן קבוע אף בשאר צדדים מכל מקום יש חילוק דבשאר צדדים אינה רואית כתמים ושערות כאלו מה שאין כן באותו צד רואית שערות וכתמים וכואב לה משא"כ לשון הש"ע הוא כתמים סתם ואם כן לא משכחת לה כלל באשה שאין לה וסת לומר דבשאר צדדים אינה רואית דבשלמא בשיש לה ווסת שייך דבלא שעת וסתה אינה רואית בשום צד רק באותו צד אבל אם אין לה ווסת אם כן אין לה זמן קבוע לראי' הדם ואם היום רואית בצד זה למחר רואית בצד אחר כיון שאין לה וסת אם כן ממילא לא שייך לומר אם בכל פעם שבודקת אינה מוצאת רק בצד אחד ואף אם נימא שיש לה ווסת למטה ולא למעלה כגון מכ' לכ' ואחר כ' אין להווסת מכל מקום אי אפשר להתירה לאחר כ' בודאי כיון שרואית אח"כ בכל צד ולא עוד שאף בתוך כ' אין ראי' דאולי אין לה ווסת כיון שרואית בינתים ואף שרואית בצד א' הרי אחר כ' רואית בשאר צדדים בלא וסת אמנם בזה כראה לענ"ד אעפי"כ להתיר בתוך כ' אבל לאחר כ' פשיטא דלא שייך כלל לומר אם בכל פעם שהיא בודקת היא מוצאת מפח אחד אי ליכא שינוי בין דם לדם וזה כראה לענ"ד נכון ומה שהקשה ממי רגלים לענ"ד לא קשה מידי דהתם המי רגלים עצמן הם סיבה להוציא דם מן המקור דהדר למקור וגורמין להוציא דם ועיין בשב יעקב בתשובה הנ"ל דבא הן המקור גרע היינו בדליכא הוכחה דלעולם אינה מוצאית רק מצד אחד אבל ברואית מצד אחד וכ"ש במרגשת כאב באותו מקום וודאי עדיף ממי רגלים אמנם לפי מה שפירשתי לשון השער אפרים צ"ל דזוב עצמה מקרי מוכיחה קיים מה שיש לה ווסת ושלא בשעת וסתה אינה מוצא כתמים רק מצד אחד ובמה שפירשתי דברי מהרא"י הי' כראה ליישב דברי הרמ"א מקושיות הטורי זהב דדווקא בכאב בעינן שתמצא לפעמים בצד אחד משא"כ במכה דאף באינו ידוע ויש לה וסת תולין בה וכן מצאתי בשב יעקב אמנם לשון מהרא"י שכתב תדע דלא מהני אפילו אומרת שבודאי יש לה מכה משמע דאין להקל בזה אף בעובדא דידי' דהי' לה וסת אמנם אינו מוכרח די"ל דבצירוף דעת הוי שני עדים ומה שהצריך שיהי' דוקא בצד אחד היינו משום דקושטא דמלתא לא הי' ברור שיש לה מכה רק כאב ומה שלא הביא הש"ע בסעיף ו' דבעינן יש לה ווסת נראה לענ"ד ליישב: חסר הסיום חבל על דאבדין תשובה כ

באתי בקצרה ואני תמה איך בעיר גדולה לאלקים הוצרכו לחפש אחר שאלה אשר כבר בא בדפוס כאשר הביא מעלתו במסורת סיג לתורה וגדולה מזו אני תמה מה שכתבת שרצו להוציא אחרת איך נעלם מהם דברי הרמ"א בסי' קמ"ג ובלי ספק דלכתחילה יש לכתוב חסר כי כן דעת רוב המסורת וגם דעת הרמ"ה ועל כולם הכה כל הסופרים מומחים זה כמה שנים אשר קימו וקבלו עליהם שלא לשנות אפילו קוצו של יוד מדברי האור תורה שחיבר הגאון מוה"ר מכחם דילמנזאש ובאמת כי הי' רב גוברין וראוי לסמוך עליהם והפליא לעשות בענין זה וחיבר הספר על פי ספרים קדמונים כמ"ש בסוף ספרו ומה שכתב מעלתו ניתי ס"ת ונחזי פלא בעיני מי