תשובות הרא"ם חלק א נה

דלהצילו מפני הדליקה וודאי אסור ונשרפים ומבעי לי' לענין גניזה, מאי ופשיט לי' מידות הכלים הרי מבואר דס"ד דמקשה דאף השם עצמו לא בעי גניזה ונהי דפשיט לי' דבעי גניזה היינו השם עצמו ועל כרחך טעם בעל האיבעי' משום שנכתב שלא במקומו וזהו כוונת הגמ' כאן ממש ללישנא אחרינא ברש"י דס"ל כסברת בעל האיבעי' לענין שמותר לקוצצו ויש קצת דמדוי ראי' לפירוש זה דאין הרבותא על המשתמש במותר רק על קציצות השם מהא דקאמר קמ"ל דשם שלא במקומו לא קדיש ואי ס"ד דפרושא לל"א הוא גם כן לענין מותר הכלי דהלא לא הזכיר כלל מותר הכלי בין אצל שם במקומו בין בשם שלא במקומו כיון דתיבת שלא במקומו קאי על השם לא קדוש מותר הכלי אלא וודאי שלא במקומו קאי על השם והכי הו"ל למימר דשם שלא במקומו לא קדוש מותר הכלי אלא וודאי דל"א ה"ק קמ"ל דשם שלא במקומו לא קדיש גוף השם ולכך מותר לקוצצו. וגם הראיה שמביא הי' כתוב על ידות הכלים לא הזכיר דין מותר הכלי ודו"ק נמצא לפי מה שכתבתי דשם במקומו אסור לקודרו מוכח כדעת הש"ך ושלא כדעת השבות יעקב ולפי זה גם על הכותל אסור לקדור כיון שהוא כתוב עם הפסוק כנתינתו והוי שם במקומו ואע"ג דהת' כתבו על הנייר דווקא נראה לי דגם הכותל כיון שכותב עליו כדי לקרותו מתוכם כעל הנייר דמי' ואם כן אסור לקדור אף בשלא נשאר נקב לכך פסקתי דשמות שאינם נמחקים הכתובים בפירוש לעלות עליהם קלף שלא למחקו ושאר השמות כמו הנכתבין בסידורין לסודן בסיד מטעם זה היות וודאי אין כאן אפילו איסור דרבנן כיון דלצורך גדול מותר למוחקה וכיון שאין ישראל סד את הבית בסיד רק פועלים נכרים ולפ"ז אף לפי מאי דקי"ל בסי' רצ"ו דאמירה לנכרי שבות אף בכל איסורים שבתורה מהאי בעיא דחסימה דהכא כיון דאין כאן אפילו איסור דרבנן גמור ברור דאמירה דנכרי מותר אפילו לכתחילה דהרי אף באיסור דרבנן גמור כתב הש"ע גבי כלאי הכרם דמותר לומר לעכו"ם לזרוע לו אפילו לכתחלה וכתב הטורי זהב הטעם משום דאיסור דרבנן הוא ועיין בפר"ח הלכות פסח סי' תס"ח ובתשובת בית יעקב ומכ"ש דאין אנו אומרים לנכרי בפירוש למחוק את השם. אמנם לקדור את האזכרות אף שהיה נראה להתיר דלא עדיפא משם שלא במקומו דאסור למוחקו גם כן מדרבנן כמו שכתב הפר"ח בביאור הרמב"ם הל' יסודי התורה ואפילו הכא מותר לקודרו מכ"ש שמות הנ"ל שמותר למוחקן לצורך כ"ש שמותר לקודרן אמנם אעפ"כ היה לבי נוקפי לקדור שמות רבים ופסקתי כנ"ל: שאלה יט

אשה שיש לה ווסת קבוע כדרך כל הנשים. אך בין ווסת לווסת היא רואה תמיד ליחה לבינה ובתוך הליחה לבינה בא תמיד טיפין טיפין של דם שחור והוא כמין קרטין ולפעמים בא הליחה לבינה בלא הקרטין. ולפעמים באים כמו דם אדום ונבלעים בבגד ולפעמים באים כמו שערות אדומים ונלקטים מן הבגד. אך היא אומרת שהיא מרגשת כאב בצד שמאל ולפעמים היא מרגשת כאב למעלה בבטנה אך הוא נפסק אבל הכאב של מטה בצד שמאל לא נפסק רק לפעמים ג' או ד' ימים נפסק הכאב אח"כ חוזר. והיא אומרת שכואב לה מאוד. גם אומרת שכואב לה קצת בצד ימין אך לא כל כך כמו בצד שמאל. והנה האשה בדקה עצמה כמו עשר פעמים בצד ימין ובצד שמאל ולא מצאה בצד שמאל כי אם ב' פעמים ובצד ימין לא מצאה כלום. גם באותן הג' ימים שנפסק הכאב מצד שמאל היא מוצאת גם כן הקרטין הנ"ל. גם אומרת האשה שכשהיא בודקת עצמה הרבה מרגשת כאב יותר גדול בצד שמאל. וגם כשנפסק הכאב ע"י הבדיקות שבודקת עצמה חוזר הרגשת הכאב מאוד: תשובה

הנה לכאורה היא ממש עובדא שהביא רבינו הטורי זהב ס"ס קצ"א ופסק להתיר כמבואר באריכות למעיין שם. אמנם הגאון חכם צבי בתשובותיו מחי לה מאה עוכלי באוכלא וכתב שחלילה לסמוך על זה. ובאמת דברי הח"צ נכונים וברורים וישרים למוצאי דעת וראוים למי שאמרם. ואף שהגאון בעה"ח ס' שב יעקב דחה בשתי ידים לדברי החכם צבי המעיין יראה דשלא כדת השיג עליו ודחה דבריו בגילא דחטתא ולא אוכל לעמוד על סוף דעתו בכל מה שהשיג עליו כאשר אבאר. ראשונה כתב וז"ל וזה יצא ראשונה במה שהשיג על ההיתר מצד מציאת הקרטין אפילו אינה מרגשת כאב כתב עליו וז"ל הרב סמך על קיצור העתקת הב"י ולא עיין תשובת הר"ן שכתב בפירוש וז"ל כגון זה ברור שתולה בכאב הכליות שיש לה כו' עכ"ל מהר"ן. הנה עיינתי שם בתשובה דלא כתב זאת אלא לפי עה שצידד עוד להתיר מהא ששנינו שאם יש לה מכה תולה במכתה כו' וכתב אע"פ שהרמב"ם כ' שעכשיו אין תולין במכה כו' אבל בדם זה כו' כמין חצץ אדום רגילין תמיד להולד בכליות