תשובות הרא"ם חלק א נג

זכוותי' ויותר נכון לחלק דעכ"פ הי' הסיבה ידוע שבשביל שישא בתו נדר ואומדן דעת שבשביל סיבה זו לא היה מתחיל אם היה יודע שיעני אבל אם כבר נתן י"ל דמודה הרא"ש דזה הוי אונס רחמנא חייביה שיהיה חייב להחזיר וזו לא אמרינן ועוד י"ל נסתחפה שדהו ואלו לא נתן גם זה הי' אבוד ועיין גבי חוכר ונשדפה שדהו ודוק שה אמנם במתנה אין הסבה ידועה

וראיתי במשאת משה דף מ"ג שהקשה על מהרי"ט ולפענ"ד לא קשה מידי דכבר ידוע דאונס רחמנא חייבין לא אמרינן וכיון שנתחייב בעצמו בלא תנאי וע"כ צ"ל כן דאם כן הוי אסמכתא אלא על כרחך שהתחייב עצמו ואף דאם לא ישא את בתו ואם כן אם נפטרנו יהי' אונס רחמנא חייבי' ודוק ולעתות הפנאי צריך אני להניף ידי עליהן לברר הדברים שני ועדיין כעת צ"ע. שוב מצאתי לכה"ג סי' צ"ז בהגהות ב' אות כ"ג שכתב ליישב דברי הריב"ש מס' שפ"ז וסי' ת"ס דבסי' שפ"ז מיירי באונס ממון שלא מחמת מעשה כלומר שהאונס הוא שלא לעשות דבר זה ותיקונו הוא שיפזר ממון כזה לא הוי אונס אבל בסי' ת"ס מיירי אונס ממון הבא מחמת מעשה כלומר שהאונס הוא שיפרע אותו ממון והרי פרע מעיכוב המושל ותימה דאם כן האיך מביא הריב"ש ראי' בסי' ת"ס מהרשב"א לנידון דידי' דמיירי שהמושל כפה לעבור על השבועה והתקנת לפזר ממון ודוק מלבד דקשיא מה שהקשיתי למעלה על המשנה למלך: תשובה יח

התעוררו כבוד אלופי מנהיגי הקהלה את לבם הטהור לחזק את בדק הבית דבית המקדש מעט ולעזוב את החומה ולחייטא אשיתי' והיה מן הצורך לסוד את הבית בסיד מחדש והיה כתוב על הכותל כמה שמות הקדושי' ונתתי אני אל לבי לדרוש ולתור אם מותר לסודן או אסור מטעם מחיקה. והנה ראיתי שהשמות הנ"ל נחלקים בג' פנים אחת שמות שאינם נמחקים בכתיבתם בפירוש. שני' השמות הנכתבים כמו בסידור השם הוי' ושלישית שם אלף למד ושם אלקים ולא בכתיבה בפירוש רק האלף עם הלמד בבת אחת גם כן כמו שכתב בסידורים והנה שמות הוי' ושאר שמות שכתובי' בפירוש אין שום צד לכאורה לצדד בהן שיהא מותר למוחקו הענין השני כתב גם כן הדרכי משה בשם פסקי מהרא"י דאסור למוחקו אם לא לצורך גדול וכאן וודאי דלא מיקרי לצורך גדול דוודאי יכולין להניח מעט קלף על בל שם ושם אף שהוא טרחא יתירה וודאי דראוי להחמיר בענין חמור כזה אף שהתוס' כתבו בפסחים דף כ"ב דבדבר שהיא טורח גדול הוי לא אפשר מכל מקום אפשר דלא הוי כל כך טורח גדול ובפרט בענין חמור כזה. והנה בענין זה ראיתי קצת עיון לפענ"ד הקלושה במה שכתב הד"מ ובירושלמי דמגילה איתא שא"ד והא"ה נמחקין ושלא כדברי ר"ח וצריך עיון שר"ח פסק שלא כירושלמי ויש לדקדק דלכאורה הוי לי' להד"מ להקשות עדיפא טפי דהרי בגמ' דילן דשבועו' איתא גם כן בהדיא דא"ד נמחק ואם כן האיך פסק ר"ח דלא בגמ' דילן וצ"ל דוודאי לא קשה מידי דהרי התוס' כתבו דבפר"ח הגירסא הוא כך דא"ד אינו נמחק וכן הוא בהדיא גם כן ברש"י באלפסי ד"ח גרס בגמ' דא"ד אינו נמחק ואם כן מאי מקשה הד"מ דר"ח פסק דלא כהירושלמי כיון דר"ח גורס בגמ' דילן להיפך אם כן יש לפסוק כגמ' דילן נגד הירושלמי ודוחק לפרש דברי הד"מ במה שכתב וצריך עיון שר"ח פסק שלא כהירושלמי היינו שצריך עיון אם יש לפסוק כר"ח או כהירושלמי ועוד שהרי לפי גירסא דילן הוא בגמ' גם כן הגירסא כהירושלמי ודו"ק בזה וגם דוחק לפרש דהאי וצריך עיון הוא על ר"ח איך גרס בגמ' דילן דלא כהירושלמי די"ל דכך הי' הגרסא לפניו. ועוד יש לעיין במה שכתב רמ"א בהג"ה סי' רע"ו ויש מחמירין בא"ד וא"ה ונרשם מראה מקום על התוס' דשבועות ובאמת לא כתבו התוס' כלל להחמיר בא"ה רק בא"ד מפני שהוא שם המיוחד וקשה דעתי לידע מאין הוציא הרב דיש מחמירין נ"כ בא"ה ודוחק גדול לומר דכתב כן מדעתי' דנפשי' מטעם הלבוש דהוי ג"כ כמו שם המיוחד כיון שדבר זה לא הזכיר בשום אחד מהראשונים כלל וכלל וקצת יותר עיון על הטורי זהב ס"ק ט' ודו"ק שם. ומה שכתב הד"מ ובירושלמי פרק קמא דמגילה איתא דא"ד וא"ה נמחק ושלא כדברי ר"ת ברור דלא קאי רק אא"ד ונ"ל ליישב קצת דס"ל לרמ"א בהג"ה כיון דר"ת גרס מגמ' דילן א"ד אינו נמחק אם כן על כרחך הי' גורס גם בירושלמי אינו נמחק כדי שלא יהי' סותר גמרא דילן וכיון דבירושלמי א"ד וא"ה שניהם בדיבור אחד כאמרו וכיון דגרס שם אינו נמחק אם כן וודאי אף א"ה אינו נמחק

נחזור לענינינו הנה בענין השלישי הנ"ל להתיר אף שלא לצורך גדול דהרי משמעות מהרא"י שם שכתב ואפשר כיון שהוא מן השם המיוחד ראוי להחמיר בו טפי משמע דווקא בשם המיוחד יש להחמיר אף שאינו אלא אות ואינו כתיב אחריו שום אותיות והוא סימני' בעלמא לפי זה בענין השלישי יש להקל כיון שאינו מן השם המיוחד ולכאורה הי' נראה לי להחמיר בענין זה יותר דיש לומר דדווקא בשמות סידורי' דכתובי' אותיות אחרי' לכך מותר למחוק לצורך