תשובות הרא"ם חלק א נב

אמנם אנו מוכרחין לדון לכף זכות כי חלילה כזרע ישראל לעבור ח"ו בשאט נפש לחטוא להחטיא רבים וח"ו לערות עינו כבודו ולהסיר יראת ד' מנגד פניהם מפני שנאה ומחלוקת בני אדם ואלו בשגגה הוא להם וכאשר יראו דברינו ישמעו ויאמרו אמת ושב ורפא להם ועליהם תבוא ברכות טוב

אגב אבאר הנראה לענ"ד בעניני אומדנא דלכאורה קשי' דברי הרא"ש שכתב לחלק בין מומין הנולדים לאחר אירוסין דלא שייך אומדנא משום דנסתחפה שדהו ולכאורה חולק עם התוס' דלשיטת התוס' בלאו הכא לק"מ ממומין דהדבר תלוי בדעת שניהם הו"ל למימר דבלוקח ומוכר לא שייך נסתחפה שדהו משום דהמקח בטל מלבד כי י"ל דכל זמן שלא נטרפה ועתה הרי הוא במזל הלוקח ועוד דאכתי איכא למימר נסתחפה שדהו שלא יהי' לו המקח טוב אמנם אף אם הי' מקום לחלוק אכתי תקשה דאם כן גם במומין נימא הכא דלא להוי קידושין והא דמשמע בגמרא דהוי קידושין היינו משום דאיהו שוי נפשא חתיכא דאיסורא אבל אם נימא דגם לאחר אירוסין הוי אומדנא תקשה אמאי לא נימא באמת דיתבטלו הקידושין וא"ל דאין זה אומדנא גמור דיש שאין מקפידין במומין כמבואר בגמרא דהא ס"ל דצריכה גט מספק חדא דהרי תוס' כתבו דמתני' דהי' בה מומין מיירי לרב בהתנה ואם כן חזיין דקפיד ודוחק לומר דכיון דלא התנה רק על קודם אירוסין גרע דליתא דלא עלה על לבו שיולדו בה מומין ועוד נראה מהרא"ש דאם המירה אחות המשודכת אחר אירוסין הוי אמרינן נסתחפה שדהו אמנם לפי מה שכתבתי לעיל יש ליישב דהנה הרי לא הוקשה להרא"ש מנולד בה מומין או המירה אחותה אחר נישואין דזה הוי דומיא דמוכר ולוקח דשום אשה לא תתרצית להנשא שתהי' לעולם בספק ובל"ז י"ל כמ"ש הת"ה והבאתיו לקמן דבנשואה לא שייך אומדן אמנם קודם נישואין ואחר אירוסין היה מקום לומר דשייך אומדנא ואולי מקצת נשים יתרצו בכך לכך קאמר דשייך נסתחפה שדהו ואם כן לא שייך אומדנא גבי משתדך דהי' נושא אחרת דמה בכך דהרי מזלו גרם ועוד דמטעם זה בעצמו שום אשה לא תתרצה משום דשמא מזלו יגרום ודוק ואפשר דמטעם זה בעצמו אומדנא דמוכח דשום מוכר אינו מתרצה ודוק וגם בלאו הכו גם גבי מוכר ולוקח אף היכא דלא שייך נסתחפה שדהו כגון במכת מדינה אכתי איכא אומדנא דאין שום מוכר מתרצה שיהיה לעולם בספק ושיהי' אחריות עליו כמו שכתבתי לעיל אמנם לפירש זה לכאורה קשה לשיטות דאם כן עי שנותן מתנה ואחר כך מחמת מכת מדינה נשרף כל אשר לו או העני מחמת מכת מדינה נימא דנחזור במתנתו וזו לא שמענו ונראה לענ"ד דאומדנא נאמרה על כמה פנים ועיקרן של דברים כך הוא דכל שיש אומדנא שגוף המעשה שעשה מחמת סיבת ניקרת וזולת הסיבה לא היה נעשית המעשה וזו הסיבה נתבטלה וודאי ראוי שיתבטל המעשה וראוי לומר דאילו היה יודע שתתבטל סיבה זו לא הי' עושת המעשה וכיון דהסיבה עצמה נתבטלה ולא נגמרה שבגללה עשה המעשה ממילא המעשה בטילה ולכך בכתב לה כסות וכלים דאומדנא דמוכח שכתב לה על מנת לכונסה ולכך כיון שנתבטלה הסיבה עצמה שבגללה כתב לה ממילא פטור מליתן כיון שנתבטלה הסיבה שבגללה התחייב עצמו וכוונתו לא נגמר וכן זבין אדעתא למיסק לארעא דישראל שנתבטלה הסיבה שבגללה מכר וכן זבין ולא אצטרכו ליה זוזי וכן בקונה בהמה לרדיא או לשחיטה ומתה או נטרפה שנתבטלה הסיבה שבגללה נתן מעות אמנם לכאורה יש להקשות דאם כן מאי מקשה הגמרא על נתן הכסף לאנשי משמר מהא דיבמה דנפלה לפני מוכה שחין דהרי בנתן הכסף שנתן כדי דתהוי לי' כפרה ושפיר נתבטלה הסיבה כיון שמת ולא בעי כפרה מה שאין כן ביבמה שנפלה כו' שלא נתבטלה גוף הסיבה שבשבילה נתקדשה אמנם נראה לי לפענ"ד דלא קשה מידי דלכאורה כל אשם שנתארסה ומת בעלה נימא דהקידושין בטילין דלא נתקדשה רק על זה לכונסה אמנם זה אינו דאמאי הפסידה בכך במה שלא יתבטלו הקידושין דבלאו הכא מותרת כיון שמת הארוס ואף דאסורה לקרוביו מחמת זה ליכא אומדנא דלא הי' מתרצית להתקדש ואף במקום דזקוקה ליבם אינו אומדנא דמוכח לומר דבאחיך היתה רוצה אמנם היכא דנפלה לפני מוכה שחין איכא למימר דיש אומדנא דמוכח דגוף הסיבה נתבטלה שלא נתקדשה רק על דעת לכונסה ואין לומר דמה הפסידה ז"א דוודאי הפסידה דזקוקה ליבם מוכה שחין ואמין להקשות מנדרי אונסין דחלה בנו והאי דאמר לבטלן זכוותא דהתם טעמא אחרינא דכל הקונס עצמו אומדנא דמוכח שאינו קונס עצמו אלא אם כן יעבור ברצון אבל לא אם יארעהו אונס וכמבואר שם בר"ן ורא"ש ודו"ק וגם במברחת וש"מ שנתן כל נכסיו נתבטלה בסיבה ודוק אמנם בנותן מחצה שאין כאן סיבה ידוע מאיזה טעם נתן המתנה ולא שייך לומר דנתבטלה הסיבה ליכא אומדנא אמנם צריך עיון מהא דפסק הרא"ש נדר ליתן לבתו סך גדול והעני דפסק דפטר ליתן אם צריך למכור כלי תשמישו דשם לא נתבטלה הסיבה וראיתי במשנה למלך ומשאת משה מור"ם אלשיך שחילק בין שבועה למחייב עצמו בקנין ולכאורה קשיא האיך מביא הגמרא ראי' משבועה להאי דלבטלן