תשובות הרא"ם חלק א ה

ובוודאי עשה לו טובה. אבל אם באמת עשה לו טובה נראה דעת הרשב"א כרש"ל דליכא עשה ויכול לשחררו וע"כ בנותן דמי עצמו דפשיט לי' להרשב"א טובא דליכא עשה דלעולם בהם תעבודו כמבואר מלשונו שכתב שכל שעשה עמו טובה האי כמוכרו לו משמע בנותן דמי עצמו פשוט לי' טובא דמותר לשחררו גם מה שהקשה השבות יעקב על הרשב"א דא"כ למה הוצרך הגמ' לשנות ולתרץ מצוה שאני אמאי לא עשני דעבדו עשה לו איזה טובה אני תמה איך עשה עצמו כלא ידע דהרשב"א עמד על זה ותירץ דמשום מעשה ולא משום גמילות חסד שחררו ואיך נתעקש אנחנו נגד הרשב"א לומר דתירוצו לא עולה יפה ולדחוק ולהקשות דלמא הא והא גרמא ועוד תימא גדולה עליו שהביא דעת הרשב"א לכוונה אחרת מה שלא עלה על לבו מעולם ורצה להשוות דעתו עם דעת הרמב"ן דעשה דלעולם בהם תעבודו הוא מטעם לא תחנם ותימא איך חשד למאורן של ישראל אחרי שבעצמו באותו מקום דחה דברי הרמב"ן בשתי ידים מחמת קושיא ואיך חזר וקרבן ולא חש למה שהקשה תחלה בעצמו והדברים פשוטים שרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב דהרי לשיטת הרמב"ן לא ק"מ מדר"א ששחרר לצורך מצוה דלצורך מצוה או לצורך איזה דבר לא שייך לא תחנם אמנם לדעת הרשב"א אף לצורך מצוה איכא עשה דלעולם בהם תעבודו רק דמצוה דרבים דחי לי' או להפרישו מאיסורא דוחה העשה וקרוב הדבר דס"ל כדעת הר"ן שאינו עשה גמור רק דס"ל דאעפ"כ אין לדחותו משום מצוה לקיים דברי המת וע"ז תירוץ דכל שעשה לו טובה הוי כמוכרו לו ובמכרו לו פשוט דליכא עשה כדכתיבנא וזה ברור ופשוט ומה שסמך עצמו על הפ"י א"צ להשיג דהמעשה הי' בלא התחילה להניק ואחר שיצא להיתר ע"פ שגגת הוראה ושעת הדחק ובקושי התיר וכתב בעצמו שאין לסמוך ע"ז אם לא בדאיכא עוד צדדי היתר אבל לעשות מעשה לכתחלה במקום שיש עוררין ואוסרין לצוות ליתן בנה למניקת אחר שהכירה בכדי להתירה להשתדך לכתחלה ולהנשא לא עלה על לב אדם מעולם: תשובה ב בענין הסירכות

ובאמת מו"ז ז"ל כתב דדעת הפוסקים דגם בניתק באמצע על ידי העברת היד הבודק הוא סירכא עדיין ובאמת זקיני נשמר בזה וכתב הטעם הא דצריכין שלא ישאר שום דלדול הוא מטעם דניתק באמצע הוי סרכא אמנם לדבריו הדרא קושיא לדוכתי' דאם כן מה מהני הקילוף וקשה לומר דכל השוחטים והבודקים עושים שלא כדין עם הקילוף אמנם באמת נ"כ א"א להנהיג השוחטים שלא יקלפו רק שימעכו בנחת אם כן היה צריכין למעך כל הסירכא שלא ישאר בדופן או בריאה או בשומן הלב או מקום שנסרכה לשם דהרי בנשאר ראשה בריאה או בדופן אפ"ה הוי סירכא ואם כן היינו צריכין שכל הסירכא יתמעך על ידי מיעוך בנחת בין האצבעיים שלא ישאר ממנו כלום מחמת המיעוך וזה לפענ"ד דבר שאי אפשר ולא ימצא אף אחד מני אלף שיתמעך כל הסרכא רק ע"י מיעוך בין האצבעי' בנחת ואשר לבי אומר לי לפענ"ד שמנהגו של ישראל תורה היא וחס ושלום לומר מנהג כל ישראל שלא כדין כמה דורות ופני גאוני הדור וקדושי עליון יריאים ושלמים אשר היו לפנינו ובזמנינו כאשר עיני ראו גדולי הדור ורבותי אשר שמשתי לפניהן שהיה הם ואבותיהם בעלי הוראה

ותחלה אקדים הקדמה אחת הנה מבואר בפוסקים בריאה שנמצא עליה קרום וקלפוה ממנה ונמצא הריאה תחתי' שלם ויפה כשירה רק שצריכה נפיחה משמע דלא הצריכו רק נפיחה ולא הצריכו בדיקת פושרין והנה הדבר ברור מצד הטבע דבלתי אפשרי שיברא קרום גדול שמכסה כל הריאה ברגע אחת: אמנם צ"ל שמחמת לחות הריאה מתרקם עליו מעט מעט קרום עד שכסה כל הריאה אמנם במה יוודע אם היא קרום או סרכא הנה הנסיון על זה אם אינה דבוקה בשום מקום ומנופח מן הריאה לגמרי בנחת הרי נודע שהיא קרום כיון שאינו דבוק בשום מקום בריאה אבל אם אינה יכולה להתקלף ונשארה דבוקה למקום אחד זו וודאי הוא סרכא עוד מבואר בפוסקים דאפילו נסרכה מן הקרום המכסה את הריאה למקום אחר לדופן או לשומן הלב אין כאן סרכא כיון שלא נסרכה מגוף הריאה והנה אחר שבארנו כל זה נראה דזה היו טעם המבחן מהבודקי' אשר הביא ס' תורת יקתיאל שהי' נוהגין שלא למעך כלל רק לקלוף הסרכא והריאה ולבדוק בפושרין משום דהוי ס"ל דכיון דנקלף בנחת מן הריאה הרי אנו רואין שאין זו סרכא רק קרום שהתחיל להתקרם על הריאה ומן הקרום נסרכה למקום אחר דבוודאי אין לחלק בין אם הקרום מכסה כל הריאה או מקצתה דהרי כבר כתבנו דעל כרחך קודם שכיסה הקרום כל הריאה התחיל להתקרם על המקצת תדע דהרי לפרקי' כשמקלפין הסרכא מעל הריאה הולכים כמו קרום לפעמים על אונא או אונא שלימה ולפעמים הולכים מאונא לאונא או על כל צדאת של הריאה מכל מקום אנו נוהגין להחמיר בכל החומרות ואף אם ניתק באמצע על ידי מיעוך דלכאורה דעת הרא"ש ורש"ל דניתק באמצע לא הוי סרכא אנו