תשובות הרא"ם חלק א מו

שאנוס הי' תחלה. ועוד דבנ"ד שכחה הוה שהוא קרוב לפשיעה. ועוד שרצה למוכרו הרי לא הי' בכלל הביטול לפמ"ש הגאון הש"ך זצ"ל. ועוד הרבה צדדים כאשר יעיין המעיין ודעת לנבון נקל ואין פנאי להאריך. אמנם כן נלפע"ד דבנ"ד אף לדעת המחמירין יודו שבכאן יש להקל. והנה באמת המתיר של הרב כנסת יחזקאל נראה שסמך על פירוש הרא"ש והטור בלשון הערמה של הירושלמי אבל לפי מה שפירשו הרשב"א בתשובה סי' ע' אין חילוק בין אם יש עדי או לא. וגם נ"ל דמלבד כ"ז בכאן יש צדדים להקל דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כמש"ל. ועוד דבכאן נתן רשות לבני ביתו שביטלו ויבערו כדינו וכיון ששלוחו בטלו וודאי ביטלו כדינו בלב שלם ואין אדם חוטא ולא לו. וא"ל דבגוף השליחות הערים דז"א דלמה לו להערים בזה דהא לא אסיק אדעתו שלא ימכרנו. אמנם אף אם לא נסמוך על סברות אילו צ"ל דהכא יש להקל מטעם שאבאר אחר שנבאר גרסת הירושלמי שהרשב"א גורס הפקיר חמצו בי"ג וכן הוא בספרים שלפנינו והרא"ש גורס בי"ד ונ"ל דאזלי לשיטיתייהו דלכאורה קשה דמאי בכך דהוי הערמה הא כל המכירות הן הערמות וכמ"ש הב"י. אמנם כבר כתב זקיני הגאון בתבואת שור דמדאורייתא בביטל בעלמא סגי והערמה בדרבנן שריא. והנה הירושלמי ע"כ ס"ל דביטל השבתה בלב כפרש"י והרמב"ם דאי ס"ד כדעת ר"ת א"כ לא משכחת ביטול מדאורייתא כלל למאי דבעי בירושלמי לומר דר' יוחנן כר' יוסי ס"ל דלא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה אלא וודאי דס"ל כדעת רש"י והרמב"ם ואע"ג דהר"ן ריש פסחים יישב לדעת האומרים דביטול מטעם הפקר אף לדעת ר' יוסי מ"מ הרי הירושלמי למאי דבעי לומר דר' יוחנן כר' יוסי ס"ל ע"כ לא ס"ל כתירץ הר"נ. ובזה יש ליישב בלא"ה דבעל העיטור אינו נגד הירושלמי דמפרש כהרשב"א וס"ל דדווקא בהפקיר החמיר הירושלמי אבל לא בביטל וס"ל בביטל כדעת רש"י ודעמו. ולפי"ז י"ל דדווקא נקט הירושלמי דלא בדק וביטל ולכך חייש להערמה דהוי הערמה בדאוריית' אבל בנ"ד שיש ביטול והפקר אף לדעת הירושלמי שרי ובזה נתפשטו כל הקמטין מה שהש"ע הביאם אף לדידן משום דדווקא בביטל והפקר שרי. עוד י"ל להוכיח שהוא חומרא בעלמא דלכאורה קשה מה בכך שמכוון לזכות בו אחר הפסח אטו משום הכי לא הוי הפקר גמור ולא דמי למפקיר ליום או לשנה כו' חדא דנראה דזה דווקא בקרקעות. אבל לא במטלטלין וכן נראה מלשון הרמב"ם והש"ע. וכן מבואר בתוס' דנדרים ואף אם נימא כיון דחיישינן להערמה קרקעות ומטלטלין שוות מ"מ לא דמי למפקיר ליום או לשנה דהתם אחר יום ושנה בטל ההפקר מצד עצמו והי' כלא הי' אבל הכא הרי הפקירו לעולם רק דדעתו לחזור ולזכות בו וודאי הוי הפקר גמור וא"ל דלישנא קלילא נקט וכוונתו דאינו מפקירו רק לימי הפסח דמהיכי תיתי ניחוש לזה דלא שביק היתרא כו'. דיכול להפקירו ולזכות בו לכן נראה לפי ע"ד לפרש דברי הירושלמי מאי שדקדק ונקט בי"ג די"ל דרבותא אשמועינן דקי"ל הפקיר יכול לחזור בו תוך ג' ימים ואע"ג דהתם בקרקע איירי מ"מ הרי כתבו התוס' דבמטלטלין לא חיישינן להערמה. אבל אם נימא דבחמץ חיישינן להערמה וודאי כל ג' ימים יכול לחזור דכיון דיכול לחזור אכתי אגידא בי'. ועוד דכיון דיכול לחזור תוך ג' ימים איכא למימר הואיל ואי בעי חזר בי' ועבר בב"י והכא לא שייך התירוצים שכתבו התוס' והר"נ לכך אסור לאחר הפסח ור"ל לשיטתי' דס"ל בתלמודא דידן בנדרים דאליבא דרבנן לא חיישינן להערמה אפילו במקרקע ור"י לשיטתי' שם או דר"ל ס"ל דבכאן לא הוי הערמה ודינו כשאר מטלטלין לכך דקדק הירושלמי בי"ג לרבותא דאי בי"ב שוב לא עבר על ב"י כיון דאינו עובר עד הלילה תו הוי לאחר ג' ימים ואינו יכול לחזור בו. ולפי"ז בנ"ד שהי' המרתף של שותפות מיד כשהפקיר זכו בו האחרים אף ר"י מודה שאינו יכול לחזור בו לאחר שזכה בהם אחר כמבואר בנדרים ובח"מ סי' רע"ג. ועוד דאף אם ניחוש שבלבו לא הי' ניחא לי' ההפקר והדר קניא לי' חצירו דאף דבשעת הפקר י"ל דברים שבלב אינן דברים מ"מ כיון דניחא לי' בחמץ הדר קניא לי' חצירו ואולי זה כוונת מ"ב דבלא"ה אין הבנה לדבריו ע"ש אכתי בנ"ד שהי' שלשה שותפין קנו כולם ובטל חלק חד בתרי וא"ל דהדר הו"ל חמץ דידהו של ישראל באמת בזה יש לנו עוד אילן גדול לסמוך עליו הוא בעל מנחת יעקב. וא"ל דהיכא דלא ידע כלל בפסח מהחמץ מותר אף לדעת הרשב"א והכא גם היום איכן יודעין עדיין דקני להו חצירו ובשעה שהפקירו עדיין הי' היתר ולא שייך לומר איסורא לא ניחא להו דליקנו וליכא למימר כיון דלא הוה מצי למידע עד אחר זמן איסורא לא ניחא להו לקנות דא"כ אדרבה כיון דלא ידעי עד השתא והשתא היתרא הוא וא"ל דא"כ אזיל לי' היתרא דכנסת יחזקאל שהרי השותפין לא הפקירו וביטלו בעדים י"ל דבאמת מבואר ברמ"א סי' רס"ו והיא מהמרדכי דדבר שאינו רגיל לא קניא חצירו וא"כ היתר דבעל כנסת יחזקאל שריר וקיים דיש לסמוך על סברא זו וא"ל דא"כ אזיל ההיתר דמנחת יעקב שכתבתי די"ל דבאמת אין דברי המרדכי מוסכמים שהרי הרמב"ם והראב"ד והתוס' והרא"ש ומרדכי בשם ר"כ חלקו באופן סוחר ליישב