תשובות הרא"ם חלק א מה

היכא דאסור בביטל מטעם הערמה שמח לא ביטל ה"נ חיישינן אם נתיר באונס יערים לבטל ולהניחו במזיד. וזה כבר אסרוהו מטעם הערמה שמא לא ביטל כן מוכרח שם בדבריו. אבל הדבר ברור דא"א לומר כן דלפי"ז עיקר האיסור אחר הביטול מטעם הערמה היא ודלא כהר"נ דס"ל דהטעם משום דעבר אבל יראה דרבנן. והנה ברמב"ם מבואר דס"ל דביטול היא השבתה בלב. ואי ס"ד דהירושלמי מיירי אליבא דהרמב"ם בבדק וביטל כתקנו כדרך העולם. א"כ האיך הוה בעי לאוקמי' בירושלמי מתחלה דר"ל ור"י פליגא בפלוגתא דר"מ ור' יוסי והיינו במאי דפליגו בנדרים אי הוה הפקר עד דלא אתי לרשות זוכה. ואכתי לא הוה ידע טעמא דהערמה וא"כ תקשה לי' יהי' דהפקר אינו כלום מ"מ הרי ביטל ולמה יאסור כיון דהוא אנוס שהרי אכתי לא ידיענן טעמא דהערמה אלא ע"כ דמיירי בלא ביטל כלל וא"כ פשיטא די"ל דמיירי בלא בדק כיון שהפקיר וא"כ אין כאן אונס ומכ"ש לפי מ"ש הפ"י דבימי ר' יוחנן כבר הי' תקנת הביטל ואפילו הכא מיירי הכא בלא ביטול וה"ה די"ל דמיירי שלא בדק. ולפענ"ד יפה כתב הגאון מוה' אברהם בשו"ת שם הנוסח בירושלמי היא הפקיר חמצו כו'. וכן הוא הנוסחא בספרים שלפנינו. ועוד נראה דאין ראי' מהרמב"ם כלל אהפקר. דהנה הרמב"ם כתב שחכמים קנסהו משום שעבר על בל יראה אפילו הניחהו שוגג או אונס כדי שלא יניח אדם חמץ ברשותו כדי שיהנה ממנו אחר פסח עכ"ל ולכאורה קשה לפי"ז למה צריך לטעמא דקנסוהו חכמים היכא שעבר במזיד נימא בפשיטות הך טעמא כדי שלא יניח אדם כו' כדי שיהנה ממנו. ונראה דהוא מפרש שזה הטעם בעצמו שקנסוהו כדי דלא ליתי אחרינא למעבד הכי וכמ"ש רש"י ביבמות דף ל"ו. ולכך אסרו אפילו אונס וא"כ לפי"ז אף אם נימא דהרמב"ם מיירי בביטל אין ראי' אהפקר דלהרמב"ם דס"ל דעיקר הביטל הוא כדעת רש"י שיחשוב בלבו שאינו חשוב בעיניו כלל כעפר וכאלו אינו ברשותו כלל וא"כ כל שיניחנו בכוונה להוציא לאחר הפסח ליכא כאן ביטול כלל דהרי הוא חשוב בעינו להוציא וכמש"ל גבי חמצן של עוברי עבירה. אבל בהפקר אף דנימא שדעתו לזכות בו אחר פסח נראה דמדאורייתא הוי הפקר גמור כל ימי הפסח וכן מבואר בהרא"ש בנדרים אבל בר"נ מתחלת הסוגיא שם אין הכרע אבל נראין הדברים כן. ועוד דאי הירושלמי מיירי בביטל הוה לי' להרמב"ם להשמיענו הדין אף בביטל והפקר. ועוד דאי הרמב"ם ס"ל הדין כהירושלמי דגם בהפקר הדין כן א"כ תקשה ממ"נ אי ביטל הוי רבות' טפי א"כ מנ"ל להרמב"ם דגם בביטל הדין כן ואי הפקר הוי רבותא טפי הו"ל להרמב"ם לאשמיענן בהפקר ובלא"ה אין דרכו של הרמב"ם להשמיט דין המבואר בפירוש ולכתוב במקומו דין אחר שהוציאנו מן המפורש. ועתה נבא לנ"ד הנה כבר בררנו דעת בעה"ע שאינו נגד גמרא דידן ולדעתי גמרא דידן חולק על הירושלמי וא"כ ראוי לומר כדאי הוא בעה"ע לסמוך עליו בשעת הדחק דהפסד מרובה כשעת הדחק דמי ובדרבנן סמכינן אף ביחיד נגד רבים בשעת הדחק כמבואר בכללי הוראה. אמנם באמת בנ"ד א"צ לסמוך על דברי יחיד כי רבים אתנו מגדולי הפוסקים. הנה בעל שירי כנה"ג התיר בפירוש ע"י הפקר בעדים אליבא דכ"ע וכן פסק בעל כנסת יחזקאל הלכה למעשה וכתב שכן הסכים עמו מהר"ם וכל חכמי הוראה והגאון מוה' זוסקינד והכא כמי בעדים הפקיר כעובדא דכנסת יחזקאל ועדיף מיני' דהכא הוי באפי תלתא ובלא"ה בביטל ע"י שליח י"ל אין אדם חוטא ולא לו ולא חיישינן שמא לא ביטל ואומר שביטל. ועוד נלע"ד דאפילו לפי מה שרצה השואל בשו"ת כנסת יחזקאל לפרש דחשש ערמה הוא להבא שמא לא יבטל ויאמר שביטל ולא מהני מה שיש עכשיו עדים נראה דהכא יודה חדא דלדעת רש"י דס"ל דביטל הוא השבתה בלב א"כ הפקר מלתא אחרינא הוא וכי היכא דלא חיישינן היכא דמוכר חמצו לנכרי שמא לא ימכור ויאמר שמכר ה"נ לגבי הפקר לא חיישינן לזה דמה לי הוציאו מרשותו ע"י הפקר או ע"י מכירה א"כ וודאי יש לסמוך במידי דרבנן אדעת רש"י והרמב"ם וסייעתם ואף לדעת ר"ת שהביטול הוא הפקר יש לצדד להקל דדווקא היכא שלא עשה כתיקון חכמים קנסוהו וגזרו אבל היכא שבדק וביטל כראוי לא גזרו רק שבזה הי' אונס לא גזרו וכמש"ל בשם פ"י שצידד להקל בזה וגם יש לעשות סניף דבזמן הזה כל העולם אומרים כל חמרא רא כמ"ש הגאון מוה' אברהם בשו"ת פ"י הנ"ל ואף הגאון בעל פ"י שהחמיר דלא כבעל העיטור מ"מ הקיל בזה לדעתו הוא רק זיעה בעלמא ע"ש. וגם בנ"ד הי' הרבה צדדים להחמיר ע"ש חדא שנודע לו שעבר אדרבנן ולא ביערו. אבל הכא הוי אונס גמור דהרי שאל לחכמים אם צריך לבערו והשיבו לו שיפתח המרתף לגמרי ושמע לקולם ומה הי' לעשות. עוד פשוט דא"ל דאם הי' ההפקר בלב שלם הי' לו לבערו מספק דז"א דהי' צריך להוציא הוצאת הרבה להוציאו מן המרתף לבערו. והנה הגאון פ"י בעצמו מקיל קצת בהפקר אף דאינו דומה כ"כ לנ"ד דהכא צוה להוציאו מן הבית לגמרי. ועיין מה שפירש בדברי הר"ם רקאנטי מ"מ גם הכא הרי פתח כל הפתחים רק דלא הוציאו מן המרתף מחמת תוצאות מרובות ואין לך הפקר בלב שלם גדול מזה ואף דזה היה לאחר שש מ"מ סופו מוכיח על תחלתו רק