תשובות הרא"ם חלק א מב

דלא איפשט איסורי' ברוב ישראל תמיהני דהיינו בדבר שתחלה גזרו על כלל ישראל כגון נשיא או ב"ד הגדול. אבל אותם גדולים שלא הי' בכוחם לגזור גזרו על אנשי מדינתם וקבלו עליהם גזירתם אין להתיר וכן הוא בתוס' בגיטין דף ל"ו ע"ב ומה גם כי לדעת הרמב"ם לא פשט איסורו היינו שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בו וכבר הארכתי הרבה בזה במקום אחר וראי' לזה ג"כ ממה שכתב רש"י בתשובה סי' נ"ד דחרם ר"ג צריך ב"ד אחר גדול ממנו בחכמה ובמנין ומ"ש דלפי שעה א"צ גדול ממנו בחכמה ובמנין כמבואר ברמב"ם תמיהני דרמב"ם למד מק"ו מאיסורי תורה ודיו לבא מן הדין להיות כנדון דדווקא למיגדר מלתא ולחזק הדת ובפירוש מבואר במהרי"ל הביאו הד"מ סק"א והיא הלכה מגולה דאפי' מנהג שנהגו מחמת סייג אין להתירו אף בשעת הדחק ומביא ראיה מעובדא דבני בישן ויש להאריך בעניני' אלו הרבה והארכתי בזה בתשובה מיוחדת אבל אין צריך להאריך בנ"ד כי לדעתינו אינו אפי' א' ממאה חלקים שיהא נקרא בשביל זה שעת הדחק ויאמין לי רומעכ"ת שלאהבתו כתבתי כ"ז ומאוד שמחני בדבריו שלא הוסכמה דעתו להתירו בפומבי' אם לא בכנופי' תחלה ודעתי נוטה שרמע"ל ימשוך ידו מלמנות בהיתר זה וירחיק ממנו לזות שפתים ומ"ש ראיה ממהרי"ל דמדמה פת של עכו"ם לדמאי אין ראיה כלל דפת של עכו"ם מתחלה בשעת התקנה כמבואר בגמ': תשובה יד

ראיתי בשבות יעקב שכתב באתרוג שנשבר פטמתו עם דדו ועדיין מחובר ודבוק בו שהוא כשר דמקרי לקיחה תמה ומביא ראיה מחולין דמבואר שם היכי דיליף לא מקרי נתיחה לנתחיה וגם מקרי האליה תמימה ולפענ"ד אין ראיה נכונה ואין זו ראיה של כלום דהתם מיירי שפותח מבפנים לאורכו וגם לא על פני כולה רק מעט למעלה מבין הפרשות ולמטה נשאר כולו שלם משני הצדדים וזה וודאי מקרי תמימה דהרי באתרוג כה"ג בנסדק לאורכו כולו ונשתייר רק מעט למעלה ומעט למטה כשר וכ"ש אם נסדק מקצת אתרוג ונשתייר רובו ולדבריו אם נסדק האתרוג לרוחבו אף ברובו כשר וזה מבואר היפך כל הפוסקים ולפ"ז פשוט דה"ה בעץ אם כשבר ולא נשתייר רובו מחובר פסול ואם רובו מחובר כשר וממקומו הוא מוכרע דאם כן למה לי' לרש"י לפרש שחותכו לאורכו אמאי לא מפרש שחותכו לרוחבו והניח קצת מחובר ודברים אלו ברורים לדינא כמו שכתבתי: תשובה טו לק' קאסטינטין מהגאון האמיתי מוה'

ע"ד השאלה בנדון איש אחד שהי' לו מרחץ בשותפות עם אחיו ועם גיסו והי' לאחד גם ב' כלים י"ש בתוכו שהניח בתוכו כחצי שנה קודם הפסח והי' בנסוע על ירוד דק' בארדיטשוב שהי' לפני פסח צוה לאשתו לפני פסח ולאנשי ביתו לבדוק ולבטל כדין. ובדרך נזכר באותם ב' כלים י"ש והיה מתירא פן ישכחו אנשי ביתו למכרו שהמרחץ לא הי' באותו בית שהוא דר בו. לכן נחפז לשוב לביתו כדי למכור את הי"ש ומחמת קילקול הדרך לא נעשה חפצו והי' כראותו בע"פ שא"א לבא קודם זמן איסור חמץ ובבואו לכפר אחד והי' עמו ב' אנשים וגם המחזיק הכפר ואמר לפני שלשתן ראו אתם כי אי אפשר לבא לביתי למכור הי"ש. בכן הנני מפקיר את הי"ש בהפקר גמור זה הי' בבוקר בע"פ ובבואו לביתו שאל לחכמים ואמרו לו לפתוח המרתף ואח"כ יעיינו בדבר וצוה לפתוח את המרתף ועמד כן המרתף פתוח כל משך ימי הפסח והי"ש שוה יותר מאלף זהובים. מה דינו של הי"ש בזה

תשובה עם היות כי הדא מלתא דשו בה רבים, וספרי שו"ת האחרונים מלאים בזה החפץ ימלא ידו במדה גדולה. אמנם אין ב"ה בלא חידוש. ע"כ ראיתי לברר וללבן הדברים מעקרן ושרשן. והנה מקור הדברים ממעון קודש יצאו ונובעין מהירושלמי דפסחים כמבואר לשונו בבית יוסף סי' תמ"ח ששם הביא הטור בשם בעל העיטור שחמץ שבטלו ולא בערו ועבר עליו הפסח אסור באכילה ומותר בהנאה וכתב עליו הטור ואין טעם נכון לחלק ביניהם וכתב הב"י דוודאי טעם יש. אך שאנו נראה לרבינו טור. אבל התימא כיון דהירושלמי לא הוזכר לחלק בין אכילה להכאה איך יחלוק בעל העיטור על הירושלמי והפרי חדש סי' הנ"ל הקשה על בעל העיטור מש"ס דילן מברייתא דחנות ומלאי אע"ג דמסתמא בטלו כתיקון חכמים. ועוד הביא ראי' מדפרכינן בפרק כל שעה. ומי אמר רבא הכי דחמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו בטל והא אמר רבא קנסא קניס ר"ש כו' ואע"ג דרבא מסתמא איירי בחמץ הנמצא אחר בדיקה וביטול עכ"ל הפר"ח בקיצור. והנה מה שהקשה מחנות ומלאי אין כאן קשיא דהברייתא נשנית קודם תקנת רב יהודה דקאמר הבודק צריך שיבטל וכל הספרים מלאים מזה. ולפי"ז כש"כ דאין כאן ראי' מהמשנה דלא בדק בתוך המועד שהביא הפר"ח בשם הב"ח דג"כ נשנית קודם התקנה ועיין במהרש"א