תשובות הרא"ם חלק א מא

שהם למעלה מנ"ט שרי עכ"ל הב"י ומטעם זה מבואר דלכך פסק הרמ"א בסי' קל"ד ביי"נ לקולא כדעת הרא"ש דבעינן דווקא סתומי' וכן לענין אם חמץ מקרי דבשיל"מ איכא פלוגתא וקצת פוסקים ס"ל דלא הוי דשיל"מ הואיל וחוזר לאיסורו בפסח הבא ולכך פסק ג"כ לקולא כדעת המתירין אמנם תוך הפסח ממ"נ יש לאסור במשהו אפי' ביבש דאם נאמר כסברת הרשב"א וודאי דיש לאסור ואי ס"ל כהרא"ש דכולו חוזר להיתר גמור א"כ יש לאסור מטעם דהוי דשיל"מ היות דעיקר הטעם דלא מקרי דשיל"מ בשחוזר לאיסורו הוא משום דטעם דבשיל"מ לא בטיל משום עד שתאכלנו באיסור מטעם ביטול תאכלנו בהיתר ולכך כיון כמות שהוא עכשיו חוזר לאיסורו לא הוי דשיל"מ וכבר הארכתי במקום אחר דעיקר אם יש לו היתר עכשיו כמו שהוא מעורב ולכך בחמץ כשיבא פסח הוא חוזר וניעור ביבש והוא בעין ונאסר לכך לא מקרי דשיל"מ והנה זה דווקא לדעת הרשב"א דס"ל דאין האיסור נהפך להיתר אבל לדעת הרא"ש ז"ל האיסור נהפך להיתר ואין כאן איסור כלל לא שייך לומר חוזר וניעור וכ"כ המ"א בסי' תמ"ז וא"כ שוב אינו חוזר וניעור לפסח הבא וא"כ הוי שפיר דשיל"מ וא"כ ממ"נ אינו מתבטל בפסח אבל באינו מינו דלא שייך דשיל"מ יפה כתב הש"ך דיבש ביבש מתבטל דהרי אף בע"ז הקיל הרב כדעת הרא"ש ודלא כהרשב"א ודו"ק

נחזור לענינינו מ"ש לחלק דבאפר אף בחמץ בטיל משום דלא שייך לא בדילי מיני' גם בזה הרגיש האשל אברהם ומה שתירץ מעכ"ת דהוי דשיל"מ דפח"ח אבל לענין הפת כבר כתבתי למעלה דאם נתערב והוי זוז"ג שריא ומה שפקפק מדברי המ"א סי' תק"ז לענ"ד אין כאן פקפוק דכוונת המ"א דבשעה שמתבטלין עדיין אינו נהנה מהן כלל לעולם כמו שהן בשעה שמתבטלין רק אחר שנתבטל ונשרפו אז אח"כ אופה בהן פת וכבר כתב המ"א סי' תצ"ח ס"ק כ"ח דבכה"ג האפר בטל ברוב וכ"ש גחלים כל שלא נכרו מעולם ולכך יש להקל משא"כ הכא שאחר שהם גחלים הוא נהנה מהם ואנו באין לאסור מטעם גורם והתם ליכא גורם איסור כלל דפת שנאפה בדיעבד שרי כמ"ש התוס' בפסחים אמנם בלא"ה כיון שכבר נתבטלו בעצי היתר שוב ליכא כאן איסור כלל וכוונת מהרי"ל קשה מאוד ואולי יש איזה ט"ס בדבריו ונראה מדבריו דחייש שמא יפול מהם לתבשיל וכיון דהוא במשהו אף נ"ט לפגם אסור וכן שלא כדרך הנאתן ועדיין צ"ע

ומ"ש דטעם הרמב"ם דלא חיישינן לתקלה בזמן מועט שפתים ישק מד"נ גם בענין אם מקרי מב"מ אם שדעת האשל אברהם הוא דהוי אינו מינו יותר נראה דעת מעכ"ת דהוי מב"מ אבל מה שהשיג על הפרי מגדים ביו"ד סי' ס' הוא תימא דהרי גם הפרי מגדים התיר החלב אף תוך מע"ל משום זוז"ג: תשובה יג

שמעתי שרומעכ"ת רוצה להתיר קטניות דהיינו פאסאליעס ולא ידעתי מאין הרגלים דוודאי הוא בכלל קטניות וכ"ש אם נאסר קטניות היה זה בכלל ונאסר במנין וצריך מנין אחר להתירו ומכ"ש דבר הנאסר מחמת סייג וגדר שאי אפשר להתיר כלל כמבואר ברמב"ם הל' ממרים דמחמת סייג וגדר חמיר טפי לענין שאם פושט' איסורו שאפילו אליהו וב"ד אינן יכולין להתיר וכן מבואר ביו"ד סי' רכ"ח שאפילו מנהג שנהגו מחמת סייג וגדר אינו יכולין להתיר ומכ"ש מנהג שנהגו אבותינו ואבות אבותינו וקבלו עליהם ויעיין רומעכ"ת שכתב מהרי"ל על קטניות כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה וכן נראה בהג"מ וסמ"ק שקדמונינו אסרו קטניות ומי יוכל להתירו גם לא ידעתי שעת הדחק כל כך והנה מהרי"ל לא רצה להתיר אקליזא לרפואה רק מטעם דאינו בכלל קטניות לזאת לדעתי יהי' רומע"ל מתון בדבר ולא יהי' עי"כ כפורץ גדרו של חכמים ולא אכשור דרי ואם הם לא היו בני תורה אנו בני תורה נחזי דקא מצווחי' עלי' בבי מדרשא ויעיין בלשון המרדכי שגזרו לאסור מפני שאין אנו בני תורה וכיון שנאסר במנין מחמת סיג ולא נתבטל הטעם חלילה להתיר מעולם לא נשמע מי שהתירו אף בשעת הדחק ומהרי"ל כתב דעובר בלאו דלא תסור וכל המנהגים שלנו על פי מהרי"ל

מה שמעלכ"ת כתב טעמים להקל אין עדיין דעתינו נוחה מזה ומה שכתב מעכ"ת שלא היה שכיח במדינות אלו ומי יודע אם היה בכלל קטניות הנה רש"י בראש השנה דף י"ג ובמנחות דף ל' ע"ב ובסוף פרק קמא דכלאים כתב הברטנורה פול המצרי פאשילא או פאסאליא וכן הוא בשפה ברורה פאסאליעס בלשון אטליא פאזילא וכבר העמידו זקנים דמעולם נהגו בהאיסור ופול המצרי הוא קטניות כמבואר שם ברש"י וכן הוא בערוך ערך פול פירש שם דרך גידולם שהוא נראה בעליל שהם אותן פאסאליעס שלנו וביותר שמבואר בכל הפוסקים סתם דכל הקטניות גזרו לאסור ועיקר המחלוקת הביא על פול הלבן ומ"ש שלא הזכיר הגזירה רק מנהג מלבד מה שכתבתי דאפילו מנהג אין לבטל אמנם בפי' המרדכי כ' שכיון שאינם בני תורה גזרו ובפירוש כתב מהרי"ל בשם מהרב דאוכלו עובר בלאו דלא תסור והעובר על דבריהם חייב מיתה ושנה ושילש דגזרו על קטניות על כל מיני קטניות ומה שכ'