תשובות הרא"ם חלק א מ

שנטרפה מלבד דגם בזה יש לחלק אם נטרפה תיכף כשנתעברה קודם שנוצרה וגם הלא הש"ך כתב דמיירי גם בוודאי טריפה שנתעברה אח"כ וגם מהגמרא איכא קצת ראי' להאי לישנא דמוקי לה בנטרפה ואח"כ נתעברה ואע"ג דבגמרא מיירי בקדשים וא"כ א"א להקריבן רק אחר ח' ימים ואיכא למימר דאותן ח' ימים ינקה מכשירה והא דמקשה הגמרא ולפלוגי בהדיוט היינו ג"כ בכה"ג שינקה אח"כ מכשירה אבל כל זה דחוק מאוד לאוקמה כל הך בינקה אח"כ מכשירה ועכ"פ אין לייחס טעות להשואל ולפענ"ד דבר גדול דיבר אבל אני תמה דנראה דברי הש"ך בסי' ס' ברורין דדווקא בנתפטמה באיסורי הנאה הוא דאסרינן בחד גורם משא"כ באיסורי אכילה אפילו חד גורם שרי

נחזור לענינינו ומה שהביא המ"א ראיה מהגמרא דאפילו רבנן מודי בעצי הקדש כיון דבאלף לא בטיל נראה לענ"ד לפרש דבאמת בלשון יש שבח עצים בפת נכללו שני ענינים חדא דשבח העצים עצמן ניכר בפת ולא אמרינן דאין כאן רק שבח שלהבת ולכך הוא מותר בערלה לענין היסק התנור כמ"ש התוס' ד"ה חדשות וענין השני דיש שבח עלים בפת דשבח העצים יותר ניכר בפת משבח התנור ולכך לא הוי רק חד גורם כמ"ש רש"י במסקנא בד"ה את"ל ומאן דמתיר בפת איכא למימר ג"כ מתרי טעמא או דס"ל דאין שבח עצים רק שבח של הפת וא"כ אפילו אי סבירא לי' זוז"ג אסור אפילו הכי שריא או דס"ל דיש שבח עצים רק שאינו ניכר יותר משבח התנור וס"ל זוז"ג שרי. וא"כ אפילו בנקברין שאפרן אסור אפ"ה שרי כיון שהוא זוז"ג אבל אם נימא דזוז"ג אסור רק דאין שבח העצים רק שבח שלהבת לכאורה יש חילוק כאשר אבאר דלכאורה יש לעיין אם נימא דעיקר הטעם לרבנן דשרי בערלה אפילו באבוקה כנגדו משום דהוא שבח שלהבת א"כ מאי מקשה הגמרא מאי בין זו לערלה דלמא בערלה שריא מטעם דאין שלהבת אסור משא"כ בהקדש דאף שלהבת אסור ולא נהנין ממנה כמבואר בסוף ביצה דגריעי משלהבת ע"ש ולכך בהקדש אף אם נימא דהוא שבח שלהבת אפילו הכי הפת אסור וצ"ל דס"ל דזוז"ג ג"כ שרי ולכך מקשה שפיר ועוד נראה לענ"ד כיון דשלהבת הקדש אינה אסורה רק מדרבנן בלא"ה זוז"ג שריא אפילו למאן דאסר כיון דאינה אלא משום גזירה מדרבנן כמ"ש רש"י בע"ז דף מ"ח ע"ב והנה מזה הטעם עצמו נראה דגם בחמץ אף מאן דס"ל זוז"ג אסור היה ראוי להתיר באפה ע"ג גחלים דהרי הרבה מחברים ס"ל דכל הנקברים חוץ מע"ז אין אפרן אסור רק מדרבנן ולפ"ז זוז"ג אף למאן דאוסר יש להתיר באפרן אמנם מה שהשיב רבא הקדש אפילו באלף לא בטיל ולכך אסור אף בזוז"ג דכבר כתבתי דליתא דאפילו בע"ז זוז"ג שרי רק הכוונה כיון דחמיר מחמרינן נמי בהא ואמרינן דיש שבח עצים בפת וניכר יותר מהתנור והוי חד גורם ולכך אסור כמו שהאריך הש"ך בסי' קמ"ב ולכך אפי' בגחלים אסור דשבח גחלים ניכר יותר מהתנור ודווקא בפת אבל בשאר זוז"ג לא איבעיא כלל לרמב"ח ושריא וכ"ש בחמץ ובאפה בו הפת אף בחמץ יש להחמיר ואפילו ע"ג גחלים כמו בע"ז וכמו שהאריך דליכא רק חד גורם אמנם הכ"מ כתב בשם הרמ"ך דדווקא באבוקה כנגדו נראה לענ"ד דס"ל כדעת הר"ן בע"ז דכתב דאפילו בע"ז בעינן אבוקה כנגדו וז"ל והי' באבוקה כנגדו אבל ע"ג גחלים הפת מותרת דמקלי קלי אסורא וצ"ל לדידי' אע"ג דע"ז גם אפרה אסור אפ"ה יש לחלק בין עצים לגחלת דבעצים השלהבת בא מן העצים שכל שהעץ נדלק בא השלהבת והעצים בעין ושייך שפיר שבח עצים בפת משא"כ בגחלים אין השלהבת והחום בא בכל פעם מחדש מהגחלים ובפת אינו ניכר רק שבח החום ולא הגחלים כן נראה לענ"ד ליישב דעת הר"ן וכן דעת הרמ"ך אמנם יהי' טעם הר"ן מה שהוא עכ"פ דעת הרמ"ך כדעת הר"ן ואנו מחמירין בע"ז שלא כדעת הר"ן וא"כ ה"ה בחמץ. שוב מצאתי לבעל פרי מגדים שהרגיש בזה באשל אברהם רק דכתב דגם בע"ז בטל יבש ביבש או מין בשאינו מינו ואני חדשתי בזה ענין נכון במה שהשיג המ"א על הש"ך דכתב ביו"ד בחמץ הטעם משום דשיל"מ ולכך באינו מינו ביבש יש להקל והמ"א השיג עליו דעיקר הטעם כמ"ש הרשב"א הוא דצלול שאיסורו במשהו ה"ה ביבש עיין סי' תמ"ז והביא ראי' מהא דבטיל בס' בע"פ ולפענ"ד עיקר בדעת הרמ"א כהש"ך והנה הפר"ח בסי' ק"י הקשה דברי הרמ"א דסתרי אהדדי דביי"נ פסק בסי' קל"ד דבעינן דוקא חביות סתומות אבל דבר שאינו חשוב ביבש ביבש אפילו בע"ז בטל ובפסח פסק דחמץ לא בטיל יבש ביבש אפי' דבר שאינו חשוב והכר"ו נדחק מאוד והפרי מגדים ר"ל דבחמץ הטעם משום דשיל"מ וע"ז הקשה לו דא"כ אף בע"פ לא יתבטל ומה שנראה לענ"ד דהרמ"א פסק ע"פ הכלל דבספק דבר חשוב אם אינו מתבטל או מתבטל אזלינן לקולא דהוי ספיקא דרבנן והנה הב"י בסי' ק"ט כתב בשם הרשב"א הטעם דבכל איסור שהחמיר בהם לאסרם למעלה מנ"ט אין הפרש בין יבש לצלול שלא מחמת טעם אסרום אלא חומר שהחמירו בהם ולפיכך ככר חמץ שנתערב בפסח עם ככרות אחרות ואפילו ככר קטן אינו בטל לעולם עכ"ל הרשב"א וכתב ע"ז הב"י והדבר ברור שאין כן דעת הרא"ש דס"ל דלגמרי נתבטל חד בתרי יבש ביבש וחזר האיסור להיות היתר גמור וא"כ אף באיסורים