תשובות הרא"ם חלק א לט

לה שנפסל החמץ מאכילת אדם ז"א דבחמץ לא מהני אע"ג שנפסל עד שנפסל מאכילת כלב וא"ל דאכתי משכחת לה בנפסל מאכילת כלב ז"א דהרי תוס' כתבו שם דבמשקין לא שייך לומר דאפשר להיות כמבטל דלכי סריחי אין זה שם משקין עליו אבל אוכלין עדיין שם אוכלין עליהם עד שיפסלו מאכילת כלב וא"כ בחמץ לא משכחת לבטל שיהי' כמבטל ואפילו לאחר זמנו ס"ל לרב כר' יהודה אע"כ צ"ל לרב תירוץ הראשון של תוס' דיש חילוק בין לח ליבש והדרא קושיא לדוכתי' איך קאמר רבא סתם אלא ע"כ כדכתיבנא

עוד הביא ראיה וכתב שהאיר ה' עיניו ומצא בהרשב"א שכתב דאף טעם חמץ במשהו והביא ראיה מירושלמי דהוי לי' יין קוסס יהיב בגוי' שערי בגין דיחמע אתי לקמי' אמר לי' צריך אתה לבער וידעתי כי איני כדאי לדון אף נגד ת"ח דרבינו הרשב"א אבל תורה היא וללמוד אני צריך חדא קשיא לי' דבלי ספק א"א לומר דרב שמואל בר רב יצחק נתן השעורי' לתוך היין בפסח וכן עוד עובדא שם בירושלמי ר' חנינא בר"י דר"ח הוי לי' דבר מזיוף בסולת אתי לקמי' דרבי מו"ז ובוודאי לא נתן סולת בדבש בתוך הפסח דהרי סולת גופי' הוי חמץ אע"כ דכל זה הי' קודם פסח וא"כ השאלה הי' קודם הביעור אם צריך קודם פסח וכן משמעו' כל העובדו' דמייתי שם מששאלו קודם פסח אם צריך לבער וא"כ קשיא הלא קודם פסח וודאי בטיל בס' ואי משים דחוזר וניעור בפסח לא הי' צריך לבער רק השעורים ע"י סינון כמ"ש המ"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ג וצ"ל דבאמת לא הוצרך לבער רק השעורי' וא"כ אין כאן ראי' אבל לפענ"ד דגם זה דוחק לומר דלא הצריך לבער רק השעורים ולענ"ד הדבר ברור דגם החומץ הצריך לבער דהוי מסוג חומץ האדומי וכן כתב המ"א בשם הרשב"א סי' תמ"ב סק"א דדווקא כל שנתערב דרך מקרה לא החמירו בו עד שיהא בנ"ט אבל כל שדעתו לעשות אסרו ואינו בטל במיעוטו והכא נתנו במתכוין בגין דיחמע ועוד קשיא לי דשאני התם דלא גרע ממחמץ וממעמיד דאפי' חומץ שנתחמץ בשמרי שכר אסור להשהותו ודברי הרשב"א צע"ג ונעלם ממני כוונתו: תשובה יב

וע"ד בהמה האוכלת חמץ בפסח אם מותר לשוחטה בי"ט. והנה בתחלה צדד מעכ"ת להחמיר אף דהוי זוז"ג מ"מ כיון דהמ"א כתב בסי' תמ"ה דבחמץ אף בכה"ג בזוזז"ג אסור מטעם דעכ"פ משהו מיהו איכא וא"כ ה"נ מתרבה שומן הבהמה מן האכילת חמץ ומשהו מיהא איכא עכ"ל והנה כדברי רמ"א כתב גם הפ"י בחידושיו לפסחים דהקדש כיון שהוא דבשיל"מ ועכ"פ משהו איכא ולכך אפי' לרבנן דשרי בקמייתא הכא אסור אע"ג דהוי זוז"ג אבל לענ"ד דבריהם תמוהים חדא דהרי בדשיל"מ אם אין ממשו של איסור רק טעמו בטל כמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' ק"ב ואף לשיטת הש"ך דמחמיר בזה מ"מ היכא דליכא תערובת כלל רק גרמא בעלמא דגרע אפילו מטעם גם הש"ך יודה בזה וז"ב בעיני וראיתי למעכ"ת דאע"ג דאגב גררא אתי ואייתי ראי' ממאן דחשש לאיסור תחומין בבהמת שותפי' משום דינקי תחומין אההדי אע"ג דהוי זוז"ג משום דהוי דשל"מ עכ"ל ואני איני מכיר ראיה זו דהרי אליבא דמסקנא אדרבה לא חששו לאיסור תחומין רק מטעם ברירה ושמא חלק זה הוא כולו של השותף ומסברת המקשן וודאי אין להביא ראיה דעדיפא מיני' מקשה דאי הוה מקשה מחמת זוז"ג הוי מצי לדחוי' דרב ס"ל זוז"ג אסור אמנם התימא היותר גדול לפ"ד באיסור משהו אף זוז"ג אסור וא"כ כ"ש בע"ז כמ"ש הפ"י שם בחידושיו דבהא לא איבעיא לן כלל דאפילו לרבנן אסור משום ולא ידבק בידך מאומה וקשיא טובא דהא אנן קי"ל אף בשדה שנזדבלה בזבל ע"ז דשריא כר' יוסי משום דהוי זוז"ג וגדולה מזו אני תמה על רומעכ"ת שנסתפק בפרה שאכלה חמץ בפסח מטעם זוז"ג ואיסור משהו והרי תלמוד ערוך בע"ז בפרה שנתפטמה בכרשיני ע"ז תני חדא תשחט ומוקי לה כר"י דזוז"ג שרי וכן פסק בש"ע סי' קמ"ב וגם אשתמיט לי' דברי זקיני מג"א בתשובותיו פ"י חלק יו"ד ס"ד שהאריך בזה ואגב גררא כתב שם דווקא נתפטמה דשבח האיסור ניכר בעין הא לאו הכי אפילו למאן דאוסר זוז"ג שריא ע"ש וקצת יש לי מקום עיון בדבריו במה שייחס טעות גדול להשואל במה שדימה חלב טריפה לולד טריפה שהרי חלב טריפה וודאי אסירא ונולד מן הטריפה שאני דאין חיות העיבור תלוי באם ואפי' אם כוונת השואל דמה הנולד מן הטריפה שרי כ"ש הנולד מחלב מן הטריפה דמה שגדלה מן החלב הוי כנולדה ממנה אפ"ה טעה השואל דנולד מן הטריפה אין חיותו תלוי באם כלל אבל הכא גדל לגמרי מן האיסור ולפענ"ד יש להציל השואל מן האר"י וכוונת השואל דהרי כל הפוסקים פסקו דולד הנולד מן הטריפה שרי ומשמע אם ידוע דכלו לו חדשיו אף ביום ראשון שריא ביום שנולד דהרי לא חלקו בדבר אע"ג דבמעי אמו כל גידולו ומזונו מאמו שהיא טריפה ואע"ג דבלא"ה ניזון מדם האם הרי אמרו בריש פרק בהמה המקשה אע"ג דחד איסור שרי רחמנא תרי איסור אסור ועוד דניליף מהכא דיונק מטריפה שריא ואע"ג דאין ראיה כ"כ מהפסק דאנן ס"ל טריפה אינה יולדת וא"כ ע"כ מיירי בנתעברה ולבסוף נטרפה וא"כ ליכא חד גורם דהרי כבר גדלה ג"כ קודם